רידב"ז/דמאי/ז/א

רידב"ז דמאי ז א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א"ר יוחנן מתני' בדמאי הא בודאי לא פי' דיש לפרש המשנה בב' אופנים בין בדמאי בין בודאי מדקתני חבירו ונקט לשון והוא אינו מאמינו יש לפרש דמיירי בחשוד באמת ויש לפרש בע"ה ע"כ קמ"ל ר"י דמתניתן בדמאי ועיין בתוס' ז"ל במס' סוכה (דף ל"ט) ולעיל בדברינו (פ"ד ה"ב):

מתני' בדמאי הא בודאי לא, המסורת הש"ס לא ציין כאן לעיל בפ"ה ה"א:

ר' ינאי הוי לי' תנאי ודאי שאל לר' חייא רובה מאי מתקנה בשבתא, פי' אם יכול לסמוך על התנאי של ע"ש ולהפריש בשבתא על תנאי דמע"ש, א"ל למען תלמד וגו' אלו שבתות ויו"ט, פי' כדאיתא בבבלי במס' יבמות (דף צ"ג ע"ב) ע"ש דאע"ג דבירושלמי ס"ל דבודאי אין אדם מתנה אלא על דבר שהוא ברשותו ועובדא דר' ינאי היה בדבר שאינו ברשותו הוא משום דאנן ס"ל דאין אדם מקנה דבר שאינו ברשותו ע"כ חלוק לן בין דבר שברשותו לדבר שאין ברשותו אבל בבבלי שם מוכח מההיא דר' ינאי דס"ל באמת אדם מקנה דבר שאינו ברשותו וכשם שיכול להקנות דבר שאינו ברשותו כן נמי מתנה בע"ש על דבר שאינו ברשותו ור"ח הסכים על ידו כדאמר אלו שבתות ויו"ט כדפרש"י ז"ל התם כדי שלא יבטל מעונג שבת מהו דחמית מיקל בלשי תלוי בי פי' כההיא דמסיק בבבלי שם והא אקריין ליה בחלמא קנה רצוץ מאי לאו דסמכת אמשענת קנה רצוץ ומסיק דהך קנה רצוץ לא ישבור עיי"ש, והיינו דגרסינן כאן מהו דחמית פי' דחמית בחלום מיקל בלשי מיקל הוא מיקל תלוי בי א"ל דהכי קחמית דעתיד את לנהוג שררה על ישראל:

ר"ה הוה ליה תנאי ודאי וחדא איתא כו' שלח לזב"ל דיתקן לה פי' משלו על של האשה, רבי בא בר ממל בעי ולא הוי זב"ל צריך מיזכיא לר"ה בירקא פי' בתמיה ואפשר שלא יצטרך לזכות לר"ה בירקא ואז שפיר דמי דהוי מתקן משלו על שלו, ואע"פ שהירק של האשה לא היה ברשותו ובודאי בעינן דבר שברשותו הנ"מ כששניהם אינן ברשותו. אבל אי מפריש מדבר שברשותו על דבר שאינו ברשותו לא איכפת לן, רק רבב"מ ס"ל דצריך להתנות בפירוש על שלו ועל של אחרים אבל כשלא התנה בפירוש על של אחרים לא מהני, ע"כ צריך זב"ל לזכות לר"ה בירקא ע"ז פריך ר"ז דלמה צריך ר"ה לזכות בירקא ממנפ"ש א"צ במה אנן קיימין אי בשיש לו תנאי עליו ועל אחרים א"צ לזכותו בירקא, פי' אם התנה בהדיא בשעת התנאי עליו ועל אחרים א"צ לזכותו בירקא ואם בשאין לו תנאי לא עליו ולא על אחרים צריך לזכותו בירקא בתמיה, פי' אם התנה סתם מה שאני עתיד להפריש למחר ולא אמר לא על שלי ולא על של חבירי בזה צריך לזכותו בירקא בתמיה, ולא היה צריך לזכותו בירקא אלא דווקא באם התנה בפירוש מה שאני עתיד להפריש עלי אז היה צריך לזכותו בירקא ופשיטא דר"ה לא התנה בפירוש מה שאני עתיד להפריש עלי על שלי וא"כ למה צריך לזכותו בירקא וממנפ"ש א"צ בין אם אמר בפירוש עלי ועל אחרים בין אם לא אמר כלל לא עלי ולא על אחרים אלא סתם ע"ז אמר ר' יעקב בר זבדי בשם ר' אבוה איתיתבת פי' נשאלה שאלה זו מבהמ"ד [וכן איתא בירשלמי מס' כתובות פ' נערה] ואמרו שלא זכי זב"ל לר"ה בירקא דא"צ לזכותו בירקא:

ר' ירמיה בעי קומי ר"ז ולא נמצא כמתקן בשבת, פי' כיון דצריך להלחיש בשפתיו א"ל אדהיתנא, פירוש הר"ש ז"ל ב' פירושים, פי' אחד אסמיי' ואדחי את התנא, פי' ב' דהוא תיבה אחת אדהתנה פי' בשביל שהתנה עליו מער"ש מותר להלחיש בשבת:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף