רידב"ז/דמאי/ו/ב

רידב"ז דמאי ו ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתיבין רבנין לר"א במה קנו א"ל אין אתם מודים לי שאם הותנה לו ביניהם שהן חולקין במעשרות אפילו הותנו במה קנו, סתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתקנו לך מעשרותיו, פי' הוא הכל מדברי ר"א דמשני להם דאם הותנה ביניהם אתם מודים שהמעשרות שלהם כצ"ל, וקשיא ג"כ אפי' לדידכו במה קנו כשהותנו ע"כ מכיון שהותנו אמרינן מסתמא נעשה כאומר לו תלוש מן הקרקע הזה שתקנו לך מעשרותיו א"כ ה"ה בדלא הותנו נמי אמרינן דקנה בקנין הזה דנעשה כאילו הותנו ומסתמא הוי כאומר לו תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו, ע"ז אמרו לו רבנן אופנא לית לון אופנא לית לסתמא נעשה כאומר לו תלוש מן הקרקע הזה שיקח לך אחד מעשרה שבו, פי' דחד אופן אמרינן בהותנו אמרינן המסתמא נעשה כאומר תלוש כו' אבל ב' אופנים לא אמרינן דלא הותנו הוי כאילו הותנו ומסתמא נעשה כאומר תלוש כו' זהו אופן בתוך אופן וזה לא אמרינן:

ישראל שקיבל שדה מישראל ע"מ שיהו המעשרות של זה, פי' לבן לוי זה אסור ע"מ שאטלם אני ואתנם לזה מותר ופריך ולא דא קדמייתא אמר ר' אחא אם תרצה ביניהן, פי' דר"א ס"ל דסיפא מיירי אפילו דויתר לו בעד זה שיטול ויתנם לזה מ"מ מותר והנפ"מ בין רישא לסיפא דברישא התנה עמו שיהא המעשרות שייך מעיקרא לבן לוי ולא שיהא שייך להישראל ורק שיתן לבן לוי זה ולא לבן לוי אחר מצד התנאי כמו בסיפא ז"א אלא התנאי דרישא הוא שיהא המעשרות שייך מעיקרא להבן לוי כדאמרינן במס' ב"ב (דף ס"ג) ע"מ שהמעשרות שלי אמרינן דשיורי שיירי למקום מעשר וכדאיתא בשטמ"ק ז"ל שם דחלק המעשר הוא שייך מעיקרא להבן לוי ורק דמשאיל הב"ל להישראל שיתקן טבלו ולאחר התיקון יהא שלו כמעיקרא וה"נ בסוגיא דידן אמרינן תלוש מן הקרקע הזה שתקנו לך מעשרותיו וכשהתנה עמו שיהא המעשרות של זה הרי מעיקרא שייך להבן לוי ואינו נוטל הבן לוי משל ישראל המעשרות כדאיתא בשטמ"ק ז"ל הנ"ל, ושלו הוא נוטל רק דמשאיל לו לתקן פירותיו, ורק דהתם במס' ב"ב מותר לעשות כן דהא הישראל הלוקח אינו מבטל מצות נתינה דהא קודם שלקח לא הי' עליו שום מצוה לא נתינה ולא הפרשה וכשלקח על תנאי זה לא נכנס לכתחלה לרשותו רק מצות הפרשה דהא השדה הוא של כהן ולא רצה למכור רק אדעתא דהכי משא"כ ישראל לישראל, אינו מותר רק לשלם בעד ט"ה ורחמנא שריא ליה ליקח דמים בעד ט"ה אבל לא ליקח דמים בעד גוף התרומה שיהא עיקר התרומה של כהן ורק שישאיל לו על הפרשה, והוי דומה כמו שמוכר התרומה, משא"כ בסיפא שמכר רק ט"ה אבל התנאי הוא שאטלם אני ואתנם לזה ויקיים מצות נתינה רק התנאי הוא שיקיים מצות נתינה בכהן זה ולא בכהן אחר מותר, והיינו דקאמר ר' אחא אם תרצה ביניהן ר"ל דברישא התנאי הוא שיהא שייך מעיקרא לכהן זה אבל בסיפא שייך התרומה להישראל והתנאי הוא רק על רצון הנתינה אם תרצה ליתן לזה לא תתן אלא לזה שהתניתי, ור' יוסי משני דרישא מיירי כשקיבל כדרך המקבלין וסיפא מיירי כשלא קיבל כדרך המקבלין ולפיכך ברישא כשאינו מוותר לו בעד זה משום שכן דרך המקבלין מותר משא"כ בסיפא שמוותר לו בעד זה נמצא דמקבל ממון בעד הט"ה וזה אסור, אבל ר' אחא ס"ל דמותר לקבל ממון בעד הט"ה ולפיכך בסיפא מותר אפי' שקיבל שלא כדרך המקבלין ע"ז מסקינן אתיא דר' יוסי כר' יוחנן דס"ל דאסור ליטול ממין בעד ט"ה ודר' אחא כר"י בר"ח דס"ל דמותר ליטול ממון בעד ט"ה ומסיק מתניתא פליגא אריבר"ח קונס כהנים ולוים כו' יטלו בע"כ, ואמאי הא גוזלין ממנו את ט"ה שלו והוי הנאת ממון דהא הוא יכול לקבל ממון בעד זה פתר לה באומר אי אפשי כו', פי' משום דאל"כ לא יתן כלל לשום כהן מתניתא פליגי על ר' יוחנן אומר הוא ישראל לישראל כו' לבן בתי כהן ומשני ברוצה לשנים ובן בתו אחד מהן וכו' וכיון דבלא"ה הי' נותן לו מחצה לא מחזי כנותן מעשרותיו בט"ה בעון קומי ר"ז בהדא כהן לישראל מהו ריבר"ח אמר, פי' דס"ל דלר' יוחנן דס"ל אין אדם נותן מעשרתיו בט"ה הוא מדרבנן מפני מראית העין היינו משום דבכהן כה"ג אסור מן התורה שיתן כהן ממון לישראל שיתן לו המעשרות וע"כ בישראל כה"ג אסור מדרבנן מפני מראית העין אבל לר"י בר"ח דס"ל דבישראל ליכא איסור דמראית העין והוא משום דס"ל דבכהן גופי' אין אסור מן התורה אלא מפני מראית העין א"כ ברוצה ליתן לשנים דליכא מראית עין מותר אליבא דריבר"ח גם בכהן מישראל כה"ג, אבל לר"י פשיטא דבכהן מישראל אסור אפילו ברוצה ליתן לשנים דהא אסור מן התורה, ולא משום מראית עין, או דילמא דאף ריבר"ח ס"ל דכהן מישראל אסור מן התורה, מפני חילול קדשים וע"כ אפילו ברוצה ליתן לשנים אסור ג"כ, ולא אגיבון לא השיב להם, ר' חזקיה בשם ר' אחא הכין אמר להון ע"ד דר"י בר"ח כהן מישראל למה הוא אסור, לא מפני מראית עין אוף ר' יוחנן אית ליה ישראל מישראל אסור מפני מראית עין, וא"כ כשם דמותר לר"י בישראל מישראל בשרוצה ליתן לשנים כמו כן מותר לר"י בר"ח בשרוצה ליתן לשנים אפילו בכהן מישראל, וע"ז אמר ריבר"ח דז"א דחילול קדשים יש כאן ותימר מפני מראית עין פי' דע"כ בכהן מישראל לכ"ע הוא מן התורה בין לר"י ובין לר"י בר"ח, ועוד מן הדא מוכח דכהן מישראל אינו מפני מראית עין אלא מן התורה דהא תני הכהנים והלוים המסייעים בבית הגרנות אין להם לא תרומה כו' והא התם לא קירוב לו ממון רק סיוע בעלמא וליכא שום מראית עין ואפ"ה אסור ע"כ דהוא לאו משום מראית עין אלא מן התורה כדמסיק ואם נתן חילול שנאמר ולא יחללו את קדשי ב"י כו':

כהן שמכר שדה לישראל ואמר ליה על מנת שיהו המעשרות שלי המעשרות שלו מהו שימכרה לכהן פירוש אם הכהן שמכר לישראל פשיטא דשפיר דמי אבל מיבע"ל אם כהן שמכר לכהן אחר את מעשרות שדהו ומסיק דלמכור את המעשרות אי אפשר אלא באומר לו תלוש מן הקרקע הזה שתקנה לך אחד מעשרה שבו אבל ישראל אסור למכור לכהן שיתלוש בקרקע שיקנה אחד מעשרה שבו כדפרשנו לעיל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף