רידב"ז/ביכורים/ב/ב

רידב"ז ביכורים ב ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

טעונין הבאת מקום דכתיב כו' הטנא מידך וחייבין בביעור דכתיב בערתי הקודש מן הבית עד כדון מעשר ביכורים מנין אמר ריב"א בשם ר"א הקודש הקודש העליון במשמע. כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק וכן משמע בשנו"א ז"ל:

וידוי זה קריי' דכתיב וענית ואמרת. כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק:

כיני מתניתין ואוסרין כ"ש כו' ואף לזרים ואף לבהמה ר"ש מתיר מן מה דו מותיב לון [ותיבת ואף רבנן מודיי לי' מחק הגר"א ז"ל בכי"ק] אין אתם מודים שהן מותרים לזרים כו' כשם שאין מחיצה לזרים כך לכהני' ולאדם כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק ובגליון כתוב בכי"ק ז"ל אין אתם מודים שהן מותרים נ"ב ר"ל חוץ לירושלים שמותר לד"ה אף לזרים ולבהמה ומזה פריך לון וכי יש מחיצה כו' כך כו' אבל רבנן ס"ל דאף לזרים ולבהמה אסור בירושלים דעשו אותה כדשיל"מ עכ"ל ז"ל וקודם כיני מתני' נכתב הג"ה בזה"ל והתני ואוסרין כ"ש כו' וגידוליהן כו' ולית ר"ש פליג כיני מתניתין ע"כ ועל הג"ה זו הנני מסופק אם זה הוא כ"י קדשו של הגר"א ז"ל או לא כי הכתב אינו של הגר"א ז"ל אבל ניכר שהיה כתוב בתחלה אותיות במקום הזה וזה הכתב הוא כהעברת קולמוס ונשתנה הכתב ומובן דכונת הג"ה זו הוא דמקשה על המתניתין מדוע לא פליג ר"ש על הך בבא דאוסרין בכ"ש משום דלא הי' גירסתם במשנה על הבבא זו דר"ש פליג ומתיר. ומשני כיני מתניתין דבאמת כצ"ל במתניתין ואוסרין כ"ש ור"ש מתיר. אבל דוחק גדול למימר דלא היה הגי' בהמשנה קודם דר"ש מתיר וגם קשה מנין לנו להקשות דיפלוג ר"ש בזה דילמא מודה להן בזה בשלמא על וידוי שפיר מקשה למה לא פליג ר"ש על וידוי משום דכיון דר"ש לא דריש הקודש העליון ור"ש לא מקיש ביכורים למעשר א"כ צריך לפלוג גם על וידוי אבל לענין התערובות והגידולין דהוא משום דשיל"מ מהיכא תיתי נימא דפליג ר"ש ע"ז. וגם מה שנכתב בגליון בנ"ב חוץ לירושלים שמותר לד"ה תיבת חוץ והלמ"ד של לירושלים אינו כי"ק של הגר"א ז"ל. וע"כ נראה לפענ"ד דהפי' הוא בפשיטות כפתור ופרח דקשה להגמ' מברייתא דמביא בסמוך דא"ל ר"ש לרבנן אין אתם מודין לי שאסור לזרים ולבהמה ואי ס"ד כמו שהגירסא היא בהמשנה דרבנן ס"ל דאוסרין בכ"ש ולזרים ולבהמה ור"ש מתיר אם כן פליגי מפורש רבנן ורבי שמעון בזה. ע"כ מתקן הגמ' פי' המשנה דה"פ דכיני מתניתין [ר"ל כן הוא מתניתין כמו בכ"מ] ואוסרין כ"ש מלאכול בירושלים ר"ש מתיר וגידוליהן אסורין מלאכול בירושלים ור"ש מתיר ואף לזרים ואף לבהמה ר"ש מתיר ר"ל דהא דגרסינן לשון אף לזרים קאי על ר"ש דר"ל דר"ש מתיר הכל בין לכהנים בביכורים להוציא חוץ לירושלים ובין במע"ש לזרים ולכהנים להוציאו חוץ לירושלים וכן מתיר ביכורים אף לזרים ומע"ש אף לבהמה ושייך לשון אף משום דלשון אף לזרים ולבהמה הוא נתינת טעם דר"ש דר"ש מתיר הכל כל התערובות ומותר לכהן בביכורים להוציא חוץ לירושלים לכתחלה וכן במע"ש לכל אדם מותר להוציא חוץ לירושלים אע"ג דהוי דשיל"מ בזה משום דר"ש ס"ל דנתבטל ביכורים אצל זרים ומע"ש לענין אכילת בהמה. וע"כ ס"ל דדבר המותר לזרים ולבהמה האיך שייך איסור מחיצה בדבר המותר לזרים ע"כ מותר אף לכהן ור"ש ס"ל דלזרים ולבהמה לד"ה מותר. וא"כ כיון דהתערובות הזה נוגע אף לזרים ולבהמה ממילא אין כאן איסור מחיצה. ועפ"ז ניחא הא דגרסי' ב' פעמים ר"ש מתיר בסוגיא הזאת דה"פ ר"ש מתיר ר"ל מותר כל התערובות והוי חולין ומייתי נתינת טעם ואף לזרים ואף לבהמה תיבת ואף הוא נתינת טעם כמו דאף לזרים מותר כדאיתא בסמוך וכן הוא לשון הירושלמי כמה פעמים ר"ש מתיר ואף רבנן מודיי ליה דר"ל ר"ש ס"ל דבזה אוף רבנן מודיי לי' מן מה דו מותיב לון ר"ל מן מה דמותיב לון בברייתא אין אתם מודים שהן מותרין לזרים שהן מותרין לאכילת בהמה ויש מחיצ' לאכיל' זרים ויש מחיצ' לאכילת בהמה בתמי' פשיטא דבזה לא שייך יל"מ במחיצה ע"כ כשם שאין מחיצה לזרים ולבהמה כך אין מחיצה לכהני' ולאדם כגי' הגר"א ז"ל וע"כ אזיל החיוב דמחיצה ומותר הכל ולפיכך גרסינן בוא"ו ואף לזרים ואף לבהמה משום דבירושלמי משמש הוא"ו במקום ד' כמה וכמה פעמים [לדוגמא במסכת מעשרות פ"ה ה"א התולש מהן בשבת פטור ואינו רוצה בהשרשתן דהוא נתינת טעם כמו דאינו רוצה בהשרשתן וכמו כן הכא בסוגיין גופי' דגרסינן אין אתם מודין לי שהם מותרים לזרים שהן מותרין לאכילת בהמה ויש מחיצה אצל זרים תיבת ויש הוא נתינת טעם כמו דיש מחיצה אצל זרים. וכזה איתא כמה פעמים עצמו מספר וכן לשון הש"ס הזה] והוי כמו דאמר ר"ש מתיר דאף לזרים דאף לבהמה ר"ל דהא אף לזרים ר"ש מתיר ואף רבנן מודיי לי' לדעתי' אבל רבנן ס"ל דירושלים עשו אותה כדבר שיש לו מתירין דס"ל דאפילו לזרים ולבהמה נמי אינו בטל משום דכיון דהוי דשיל"מ לגבי כהן בביכורים ולמע"ש לכל אדם לענין מחיצה הוי נמי דשיל"מ לגבי זרים ולגבי בהמה כמו שכתב הגר"א ז"ל בכי"ק וכן פסקו הפוסקים ז"ל להלכה כרבנן עיי' במג"א ז"ל סי' רי"ח וכ"כ הגר"א ז"ל דרבנן ס"ל כן כנ"ל:

מה פליגין ר"ש ורבנן בגידולין אבל בעירובין. ר"ל בתערובות אף ר"ש מודה דאינו בטל וגרס הגר"א ז"ל בכי"ק דכאן צ"ל מה דגרסינן לקמן ושייך הכא וה"ג אף ר"ש מודה מן הדא דתני ר"ש באיזה מעשר אמרו [ומה דמביא הפסוק לא תוכל לאכול בינתיים מיותר] במע"ש טהור שנכנס לירושלים ויצא ר"ל באיזה מעשר אמרו דבטל לזרים בשנכנס לירושלים ויצא אבל בשלא נכנס לירושלים הו"ל דשיל"מ ע"י פדיון ולא בטל הרי מוכח בפירוש דבמעשר שיש לו פדי' מודה ר"ש דאינו בטל ועוד מן הדא תני בשם ר"ש [ומה שבינתיים מיותר] יש במעשר שהמעשר אוסר דמיו ועירוביו וקנקניו וספק עירובו כ"ש ואין מדליקין בו הרי בפירוש דר"ש מודה לרבנן בתערובות ביש לו מתירין ע"י פדיון ופריך ואמר אף בגידולין כן מה בין עירובין מה בין גידולין ומשני עירובין בעיינן הן גידולין כבר בטלו. וע"ז מסיק וקאמר במה דר"ש מודה לרבנן בעירובי מעשר אבל בעירובי ביכורים כגדולין הן וכן היה ר"ש אומר אין הביכורים כו' ברייתא היא ופריך מה בין מעשר מה בין ביכורים ומשני מעשר אין לו עליי' ר"ל דאין לו עליי' משום דהוי דשיל"מ ביכורי' יש להן עליי' דהא לא הוי דשיל"מ וא"כ לפ"ז לא מודה ר"ש לרבנן במעשר רק באופן שיל"מ כגון בחוץ לירושלים שיש לו מתירין בפדיון או במע"ש טמא אפילו בירושלים אבל במע"ש טהור ובירושלים גופי' פליג ר"ש כדמסיק הוי מה דר"ש מודה לרבנן ר"ל במעשר בדבר שאין לו עליי' פי' דוקא בדבר שאין לו עליי' דהוי דשיל"מ אבל במע"ש גופי' שיש לו עליי' דלא הוי דשיל"מ כגון בירושלים גופי' דאין לו מתירין לענין זרים ובהמה ס"ל דבטל אף לכהנים:

מודה ר"ש באות' סאה שהעלה מתוך מאה טעונה מחיצה דכהן צריך לאכול במחיצה וטעונה הניי'. גי' הגר"א ז"ל הבאה ורבנן אמרי כולהון טעונות מחיצה וטעונות הבאה:

ר' יוחנן אזל לחד אתר אמר אנא הוא בן עזאי דהכא כו' אתא שאל לר' ינאי א"ל למעשר הושבה. גי' השנו"א ז"ל הושווה פי' הא דקתני וגידוליהן אסורין לא קאי אלא למעשר אבל ביכורים גידוליהן מותרין ופריך מחלפא שיטתי' דר"י תמן אמר ריב"ל לקרנה של נבילה הושווה פי' ע"ז ששנינו שנבילה ומי חטאת אין מטמאין בגדים במגע ק"ל לריב"ל מהא דתני בתוספת' שא"א להיות מגע בלא משא והאיך אמר שאינו מטמא בגדים ואמר שלקרנ' של נבילה הושווה מאי דקתני שאין מטמא בגדים במגע היינו אם נגע בקרן של נבילה דוקא שאז יכול להיות מגע בלא משא אבל בשערה של נבלה או במי חטאת מטמא בגדים. ופריך עלה ר' יוחנן האיך אפשר שלא קאי אלא על קרני של נבילה ולא על מי חטאת הא קתני וחשוכי בגדים [בפ"ק דמס' כלים] לשון רבים שהן נמנעין מלטמא בגדים וכאן תני לשון גידולין לשון רבים ולא פריך ר' יוחנן לר' ינאי דאמר למעשר הושווה האיך איפשר דקאי על מעשר לחוד הא קתני לשון רבים עכ"ל השנו"א ז"ל. ונראה לפענ"ד דהמביאין את השנו"א ז"ל לדפוס לא ביארו כל הצורך דלדבריהם ז"ל קשה מאד דלמה לי' להקשות מר' יוחנן אר' יוחנן דהתם מדייק דקתני וחשוכי לשון רבים והכא לא מדייק גידוליהן לשון רבים הלא בלא"ה הא מפורש בסוף מתניתין כאן הרי אלו במעשר ובביכורים משא"כ בתרומה א"כ מפורש קתני מעשר וביכורים וזה פלא גדולה ותו בלא"ה אפילו אי לא מצינו הא דר' יוחנן במס' כלים הנ"ל היה לנו להקשות דהאיך אפשר לומר דקאי על מעשרות לחוד הא מפורש תני במתניתין גידוליהן לשון רבים וכן מפורש בסיפא דהרי אלו במעשר וביכורים ותו דגי' השנו"א ז"ל הושווה הוא לכונה אחרת ותו וכי לא ידעינן דתיבת גידוליהן הוי לשון רבים בלא ר' יוחנן דהתם ונראה לפענ"ד דכן כוונת השנו"א ז"ל דמשני דא"ל למעשר הושווה ר"ל הגם דקשה ממשנה הזאת על משנה דתרומות דשם מפורש דביכורים ומע"ש גידוליהן חולין והתירוץ של זרעו כלה ואין זרעו כלה לא שייך לחלק בביכורים וא"כ פליגא משנה זו על משנה דתרומות אבל לענין מעשר הושוו שניהם דכאן מיירי באין זרעו כלה ובתרומות מיירי בזרעו כלה ופי' הושווה כדאיתא בש"ס דילן גבי י"ח דבר בו ביום נחלקו ולמחר הושווה וכן בירושלמי במס' סוכה פ"ב ה"ז למצוה הושווה ע"ש דמפורש כן וה"נ ה"פ דבביכורי' נחלקו ובמעשר הושווה וניחא ליה לר' ינאי לתרץ חד בבא אע"פ דבבבא שני' קשה ממשנה הזאת על משנה דשם מ"מ ניחא לן לכל הפחות לתרוצי חד בבא ויש כעין זו בבבלי כמה פעמים דניחא לחד מ"ד לתרוצי חד גוונא לכל הפחות דלא יסתור משנה אחריתי ובא מ"ד אחר ומקשה לו תרצת רישא סיפא קשיא ומאי מהני דנתרץ חד בבא הא סוף סוף קשה מבבא השניה אבל חד מ"ד ניחא ליה לכל הפחות לתרוצי אפילו חד בבא דלא יסתור משנה אחת למשנה אחריתי [עיי' במס' פסחים דף מ"ה ע"ב בפלוגתא דר' יוסף ורבה וכהנה רבות] וע"כ ר' ינאי מתרץ דלכל הפחות במעשר הושווה בדבר שאין זרעו כלה אף דנחלקו בביכורים אבל מקשה על ר' יוחנן דהא ר' יוחנן לא ניחא לי' לעולם לתרוצי באופן זה כיון דסוף סוף יקשה סיפא דהא תמן מקשינן על מתניתין דפ"ק דמס' כלים דגרסי' דנבילה ומי חטאת אין מטמאין בגדים במגע הא מפורש איתא בתוספתא בפ"ב דזבים מובא בר"ש ז"ל שם דצמר נבילה ומי חטאת מטמאין בגדים במגע משום דלא אפשר לנגיעה בלא משא אך קרני של נבילה אין מטמאין במגע לבד וע"ז משני ריב"ל דלכל הפחות לא קשה מנבילה דלא נחלקו מתניתין וברייתא אלא דמתניתין מיירי בקרן של נבילה וע"כ לא נחלקו רק במי חטאת אבל לא בנבילה דמיירי בקרן של נבילה וא"כ לכל הפחות מתורץ חד בבא וע"ז לא ניחא לר"י בתירוץ הזה כיון דסוף סוף קשה מי חטאת והיינו דפריך לי' לא כן אילפן רבי חשוכי בגדים שנים וע"כ הוי מי חטאת ג"כ וא"כ תרצת לך נבילה אבל מי חטאת קשיא וא"כ למה קיבל מר' ינאי התירוץ כאן ליפרוך ג"כ הכא כן דגידוליהן הוי שנים ומאי מהני דתרצת מעשרות אבל ביכורים קשיא וברור אצלי שכן עומק כונת השנו"א ז"ל בזה. ודע דבירושלמי שת"י הגיה הגר"א ז"ל בכי"ק באופן אחר אמר ריב"ל לקרנה של נבילה נ"ב ר"ל דקשה לי' מ"ש בד' מינים גמל כו' ובנבלתם ושני לי' דאטהורים קאי לא כן אילפן רבי קירות שנים ע"כ ואזיל לכונה אחרת ולא כמ"ש בשנו"א ז"ל:

אר"ה הן דתימר גידוליהן אסורים רבנן כו' א"ל והא תנינן גידולי כו' ופודה אותן בזמן זרעם לאיזה דבר הוא פודה אותן לא מפני קדושה כו' יטענו מחיצה מפני קדושה כו'. ר"ל דכר"ש לא אתיא כלל אפילו המשנה דתרומות דהא כיון דלכל הפחות יש בהם קצת קדושה לענין פדיון א"כ יטענו מחיצה ולמה פוטר ר"ש מן מחיצה:

ר' ירמי' בשם רשב"ל הן דתימר גידוליהם אסורין איסור זרות דמיירי בירושלים דליכא רק איסור זרות ע"כ אסור הגידולין משום דהוי דשיל"מ לגבי כהן והן דתימר גידוליהן מותרין בהיתר מחיצות דמיירי בחוץ לירושלים דאז אין לה מתירין ולהכניס בירושלים הוי הוצאה. כן גי' השנו"א ז"ל ופירושו. ובירושלמי שת"י שלטו ידי זרים ונחלף הגירסא והוא דלא כפי' השנו"א ז"ל:

תמן תנינן וגם נתתיו זה תרומה ותרו"מ כו' אר"ה אמרין תמן המעשר והביכורי' אח' הנותנן כו'. כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק פי' דהמעשר והביכורים מתבערין מן העולה בשריפה ע"כ צריך גם הכהן להתודות משא"כ תרומה לא שייך גבי כהן וידוי אלא רק בישראל ע"ז אמר ר"ז תירוץ אחר רבנן דתמן ורבנן דהכא אמרין מי שיש לו מעשר בפ"ע מתודה מי שיש לו תרומה בפ"ע אינו מתודה וע"כ משא"כ בתרומה הוא דבפ"ע אינו מתודה ע"ז אמר ר' יוסי מתניתא אמרה כן ר"ל דמוכח ממתניתא דעל מעשר בפ"ע מתודה ר' יוסי אומר יש להן ערי מקלט פי' דר' יוסי אומר דכהנים ולוים מתודים וע"כ דכל הוידוי הוא על מע"ש לחוד או ביכורים אפילו בלא תרו"מ דאם בתרומה ומעשר שלו הן ולא שייך גבי' וידוי דמתודה דנתנן לכהן דהא אינו מחויב ליתן לכהן וכל הביעור גבי כהן הוא רק המע"ש שיש לו מערי מגרש והביכורים דמה שנשאר אצלו צריך לשורפן כדאיתא במתני' סוף מס' מע"ש ועיי' ברמב"ם ז"ל אלא כי אנן קיימין בתרומה צ"ל במע"ש כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק ומחק תיבת בתרומה. וע"ז פליג ר' הילא וקאמר דשמענן מי שיש לו מעשר בפ"ע מתודה מי שיש לו ביכורין בפני עצמן מתודה שמענן מי שיש לו תרומה בפ"ע מתודה בניחותא הוא ר"ל דשמענו דמתודה על כל מין ומין בפ"ע אם יש לו מין אחד והשאר נשרפו מתודה וע"כ ליכא לתרוצי כתירוצא דר"ז אלא כתירוץ שלו דקאמר דהמעשר והביכורים אחד הנותנן ואחד הנוטלן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף