רידב"ז/בבא מציעא/ה/ג

רידב"ז בבא מציעא ה ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

המוליך פירות ממקום הזול כו' אבל חמרין המקבלין מבע"ב מעמידין להם פירות במקום היוקר כשער הזול. פי' החמרין מקבלין מעות מבע"ב קודם שנוסעים למקום הזול ואח"כ כשמביאין למקום היוקר מקבלין מהן הבע"ב הפירות כמו שקנאו הם בשער הזול מותר אפילו דהאחריות הוא על החמרין מ"מ לא הוי אגר נטר. ומפרש ר"י בפ"ז הטעם דמיירי שדרכו לילך ולבוא בו ביום פי' שאינו נראה כשכר המלוה כדפי' בשטמ"ק ז"ל עיי"ש אבל ר"ה סבר דמיירי דרך רחוקה לשנים רבים אעפ"כ מותר משום דנעשה שלוחו פי' דמיירי שהחמרים אין מקבלין שום פעולה טובה מהמעות אלא דהמה שלוחים של הבע"ב. ופריך הגמ' מתיבין לר"ה שליח שנאנס חייב באונסין פי' בתמי' הא שליח שנאנס פטור על האונסין. וא"כ כיון דהאחריות דאונסין הוא על החמרין היכי נאמר דהוי שלוחו. ומשני ולא פעמים שמתנה ש"ח להיות כשואל בתמי' א"כ ה"נ מתנה ש"ח להיות כשואל וזהו דינו של בעה"ת בשער מ"ו ח"ג סי' כ"ח דאם המקבל מקבל עליו אחריות הבהמה בנכסי צ"ב. ונותן כל הריוח לבעל בהמה בהא ודאי שרי דהא לא מיקרי הלואה אלא שליחותי' קעביד עכ"ל ז"ל. ומובא בשו"ע יור"ד סי' קע"ז ס' א' בהגה עיי"ש. ומוקי הירושלמי דמיירי דאין שום הנאה לחמרין [וכן פי' הגר"א ז"ל בסי' קע"ז ובסי' קע"ג עיי"ש] ע"כ לא איכפית לן מה דהוי באחריותו. ופריך הגמ' והתני ר"ה כשם שחייב בכולה כך חייב במקצתה פי' דמקשה ל"ל הנך אוקימתות דריב"פ ודרב הונא הא בלא"ה ניחא ובפשיטות ניחא דהא קי"ל הפוסק על שער שבשוק [פירש"י ז"ל בדף ס"ג ע"ב שער שבשוק הוא כשהחמרין מביאין תבואה למכור ממקום הזול למקום היוקר] וקיבל דמים ולא הי' אותו המין שפסק עליו ברשות מוכר חייב לקנות וליתן ללוקח מה שפסק ואם חזר בו מקבל מש"פ כדאיתא בשו"ע חו"מ סי' ר"ט א"כ הרי החמרין מחויבין לטרוח ולקנות עבור בעה"ב להעמיד מקחם ועליו מוטל למיטרח ולמייתי לי' וכדאמר רנב"י לעיל בה"ב בדברינו. והחמרין שנוסעים להביא סחורה ממקום הזול הוי אצלם השער שבשוק וכיון שחייבין לטרוח ולקנות ולהעמיד מקחם ולמייתי לי' לבעה"ב הרי כל טרחתם הוא להעמיד מקחם כדי שלא לקבל מי שפרע ואי דהם לא נקטו אלא מקצת מעות ואינן מחויבין לקבל מש"פ או להעמיד מקחם אלא לנגד המקצת מעות. אבל הם נותנים במקח הזול הכל לבעלי בתים ז"א דהא תני ר"ה כשם שחייב בכולה ר"ל כשיקבל דמי כולה כך חייב במקצתה פי' שקיבל מקצת דמים ג"כ חייב למטרח ומייתי' לי' דכנגד כולו הוא קונה. א"כ למה לן הנך אוקימתות דריב"פ ורב הונא וכל עיקר דמביא הא דר' הושעיא הוא דתני ר"ה שמחויב למטרח ומייתי לי'. ור"ה תני הדין לענין מקצת או כולו אבל עכ"פ שמעינן דמחויב לטרח ולייתי' לי' וכמו כן ידעינן דה"ה אפילו נחן לו מקצת דמים. דהא דרך הבע"ב שניתנים רק דמי יד להחמרין דכן דרך התגרין כדגרסינן דף מ"ט ע"א. א"כ יהיב לי' זוזי אכיתנא כו' קמאי דנקיטת זוזי הב להו ואידך דברים הוא כו' וכן בדף מ"ח גבי רחב"י יהבי לי' זוזי אמילחא כו' ערבון הוא דיהיב לי' כו'. ומשני מייתי' תמן ר"ל תמן טרח ומייתי' משלם כשער היוקר ברם הכא משלם כשער הזול. ר"ל דנהי דחייב לשלם ולמטרח ומייתי מקחו אבל המקח היא כשער היוקר שכאן אבל הכא החמרין אפילו נאמר דמטריחין בהליכה ובחזירה בעד עצמם כדי לקיים ולהעמיד מקחם ובשביל זה טרח ומייתי. אבל למה נותנין בשער הזול הא אפילו אי גוף הטירחא היא כדי להעמיד מקחם אבל שכר של הטירחא צריך להיות שייך להם והם יתנו במקח היוקר לבע"ב. ולמה נותנין במקח הזול כמו שקנו במקום הזול וע"כ מוכח דטורחין להעלות שכר אגר נטר לבעלים. וע"כ צריך לההיא אוקימתא דריב"פ דדרכו לבוא ביום א' ודרב הונא דאין להם שום הנאה בהממון והוין אך ש"ח דהתנה להיות כשואל. והירושלמי לא ס"ל הטעם דמגלי תרעי' או דאוזל גבי' הנאמר בבבלי דף ע"ג. אלא דאין להם שום הנאת ריוח מהממון וכדינו דבה"ת ז"ל הנ"ל וכן ביאר הגר"א ז"ל הנ"ל ועיי"ש:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף