רד"ק/תהילים/עח

רד"ק ‏ תהילים עח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

תורתי. מה שאני מורה בסיפור הטובות שעשה האל לישראל ומדברי תלמודו היה לכם ליראה ממני ושלא להמרות דברו ומצותו:

ב

אפתחה. יש ספרים התי"ו בקמ"ץ חטף ויש ספרים בשו"א לבדו המשל אשר במזמור הזה כמו לערוך שלחן במדבר ואש נשקה ביעקב ודלתי שמים פתח ודגן שמים:

והחירות. לחם אבירים אכל איש שהוא אומר על המן כמו חידה ויתן לשני עוזו שהוא אומר על הארון ולא היו מבינים זה לולי שכתב בספר שמואל גלות הארון והדבר הסתום יקרא חידה:

ג

אשר שמענו. הדברים האלה מפי הקדמונים:

ואבותינו ספרו לנו. שלא יאמרו אלא האמת:

ונדעם. ידענו אותם גם כן מפי הכתוב מתורת משה רבינו:

ד

מבניהם. בני אבותינו והם אחינו שאינם לומדים ואינם יודעים הקבלה חייבים אנו היודעים להזכיר להם ולא נכחד מהם עד שיהיו גם הם מספרים לבניהם ובניהם לבני בניהם עד שיהיו עד דור אחרון מספרים תהילת ה':

ה

ויקם. וכמו שצריך להזכיר הנפלאות ולהודיע לבנים כן צריך להודיעם התורה והעדות והתורה אשר הקים שם בישראל אחר שהוציאם ממצרים וצוה לאבותינו להודיעם לבניהם:

ו

למען. וכן הבנים צריכים להודיעם לבניהם עד דור אחרון והבנים כשילדו כשיקומו בדעתם גם כן:

ז

כסלם. מבטחם:

ולא ישכחו. מה ששמעו זכרו תמיד כדי שלא ישכח מפיהם ובזה יאמינו בו ובתורתו וינצרו מצותיו:

ח

ולא יהיו כאבותם. שלא שמו בטחונם באל יתברך, והיו דור סורר ומורה וזה היה דור המדבר שלא הכינו לבם לאל יתברך:

לא נאמנה את אל רוחו. לא נתקיימה עם אל מחשבתו ורצונו או פירושו לשון אמנה כמשמעו:

ט

בני זה היה במדבר ואע"פ שלא נזכר בדברי הימים והרגום אנשי גת הנולדים בארץ והלכו אל גת בלא מצות האל יתברך כנגד דברו כי אמר ארבעים שנה יהיו במדבר והם המרו את רוחו ונגפו: וטעם נושקי רומי קשת. שהלכו בכלי מלחמותם ונשענו בהם ולא באל יתברך והפכו עורף לפני אויבים זהו הפכו ביום קרב הפכו עורף ביום מלחמה:

ונושקי רומי סמוך על סמוך ופי' מזויינים ומורי חיצים בקשת:

י

ברית אלהים. ברית שכרת עמהם בהר סיני:

יב

נגד. אותם שנולדו במדבר שלא ראו בנפלאות שעשה האל יתברך במצרים שמעו מאבותם כי נגד אבותם עשה פלא בארץ מצרים:

ופלא דרך כלל כי לא היה פלא אחד אלא פלאים רבים:

שדה צוען. כפל דבר במלות שונות כי שדה הוא כמו ארץ וצוען היא עיר מלוכה במצרים:

יג

בקע ים. אחר הנפלאות שעשה להם במצרים בקע להם את הים:

ויצב מים כמו נד. כמו שכתוב נצבו כמו נד נוזלים:

יד

וינחם. ואותם שהעבירם בים הנחם הענן יומם שהיה הולך לפניהם לנחותם הדרך וגם לפני עבור הים היה להם אחר שנסעו מסוכות:

וכל הלילה באור אש. כי כל הלילה היה להם עמוד אש עד בא אור היום שלא היו צריכים לאור נר לילה כי גם בחנותם היה עמוד האש על המשכן להאיר להם:

טו

יבקע צורים. ברפידים ובקדש:

יבקע עתיד במקום עבר וכמוהו רבים והנה זכר הנפלאות ואם לא זכרם כסדר:

וישק בתהומות רבה. השקם מן הצורים כמו מתהומות רבה ותואר לתהום, ואמר לשון יחידה עם לשון רבות כמו בנות צעדה עלי שור:

טז

ויוצא. כפל הענין במלות שונות כמנהג לחזק הענין ואמר:

ויורד. כי הסלע מקום גבוה:

יז

ויוסיפו. כי המים על ידי חטא ותלונה באו להם:

למרות. כמו להמרות:

ציה. ענינו ענין מדבר: ואמר לעיון. לפי שהוא עליוןעל הכל ובידו הכל וכמו שהיה בידו להוציא מים מן הסלע היבש ולהוריד המן מן האויר כן בידו להביא להם בשר במדבר, וזה היה בקברות התאוה:

יח

בלבבם. במחשבותם, כי לנסותו שאלו הבשר כי המן היה מאכל טוב וערב ולא היו צריכים הבשר, אבל לא אמרו כן בפיהם, רק אמרו שצורך היה להם הבשר:

לשאל אוכל לנפשם. לתאותם, ואמר לנפשם כי הנפש היא בעלת התאוה:

יט

וידברו. ומה דברו אמרו:

כ

הגם לחם יוכל תת. והדיבור והמאמר הזה היה בלבבם כי לא אמרו הם בפיהם כי בדרך נסיון היו שואלים הבשר ולא לצורך:

היוכל אל לערוך שלחן במדבר. במקום אשר לא ימצא בו דבר מחיה אם יוכל הוא לערוך שלחן מלא כי הנה נתן מקצת צורך השולחן והוא המן וכן המים נתן ויותר פלא יהיה אם יתן בשר כי המן הוריד מן השמים כמו השלו ואבני הברד והמים הרבה סלעים יש שיצא מים רבים מהם אבל הבשר מאין יביא אותו, זהו שאמר הגם לחם יוכל תת כל זה חשבו בלבם:

הן. אמר הכה כי על ידי מכה יצאו מהצור ברפידים: ואמר צור. ולמעלה אמר צורים כי כאשר שאלו בשר בקברות התאוה לא היה עדין דבר מי מריבה שהיה בקדש, ומה שאמר הכה צור על צור רפידים אמר:

ונחלים ישטופו. יצאו ממנו מים רבים עד שהיו נחלים גדולים שוטפים המקומות נגרים בהם:

הגם לחם. הוא בשר כמו את קרבני לחמי:

אם יכין שאר לעמו. כפל דבר במלות שונות:

כא

לכן. אף על פי שאמרו בלבבם:

שמע ויתעבר. בהם, ואש נשקה. חמתו נשקה ביעקב:

אף עלה בישראל. כפל הענין במלות שונות:

נשקה. בערה והנכון בעיני כי זה הפסוק כולל שני דברים דבר תבערה ודבר קברות התאוה ושניהם מקום אחד הוא אלא שעל מעשה הראשון היו מתאוננים רע בערה בם אש קרא אותו תבערה, ועל מעשה השני שהתאוו תאוה ומתו המתאוים קרא אותו קברות התאוה, ומה שאמר בזה הפסוק ואש נשקה ביעקב אמר על דבר תבערה, ומה שאמר וגם אף עלה בישראל על שהתאוו תאוה ושני המעשים היו במקום אחד ועל שניהם נענשו כי היה בהם מיעוט האמנה כי מתאוננים היו שאמרו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו ולא האמינו באל שיתנה להם בלא מלחמה, ושאלת הבשר גם היא מיעוט האמונה:

כב

כי לא האמינו. שיוכל להכניסם לארץ:

ולא בטחו בישועתו. שהושיעם כמה פעמים:

כג

ויצו. וכבר צוה להם שחקים לתת להם מן:

דלתי שמים פתח. להם להמטיר עליהם מן ולא שמו על לבם שכמו שיעשה זה כן יעשה זה, ואמר ודלי שמים על דרך חשב לרוב המן שהוריד להם:

כד

ודגן שמים. כי היה להם לאכול המן במקום דגן ויותר טוב וערב:

כה

אבירים. השחקים הם אבירים כמו שנאמר עליהם חזקים כראי מוצק, וזה דבר תימה כי אכל איש נברא מן האדמה לחם שחקים:

צידה שלח להם. כי בכל מקום שהיו הולכים היה צרכיהם מוכן להם לשובע:

כו

יסע הסיע רוח קדים לגוז השלוים:

וינהג בעוזו תימן. רוח דרום כי מזרחי דרומי היה אותו הרוח:

כז

וימטר. כי באו לרוב כמו מטר וזה פלא כי המטיר להם עוף כנף ולא היה בו כח לעוף הנה והנה אלא הפילם במחנה:

כט

ויאכלו. מאד יותר מדאי:

ל

לא זרו. לא קצו בשר ולא זרו ממנו כי עוד היה אכלם בפיהם ואף אלהים עלה בהם:

לא

אמר אף עלה. כמו עלה עשן באפו:

ויהרוג במשמניהם. בחיר"ק המ"ם הראשונה והוא שם תואר ופירושו בבריאים ובחזקים שבהם:

לב

בכל. עוד חטאו בדבר מרגלים ובדבר קרח ובדבר מי מריבה:

ולא האמינו בנפלאותיו בכל נפלאותיו שעשה להם לא האמינו עדיין שיכניסם לארץ ויתן להם הארץ:

לג

ויכל. שאמר להם תשאו את עונותיכם ארבעים שנה יהיו מתים בכל שנה ושנה עד שמתו כלם מבן עשרים שנה ומעלה:

בבהלה. הבי"ת פתוחה להורות על הידיעה כלומר באותה בהלה שמתו המרגלים פתאום:

לד

אם. אם זה במקום אשר ופירושו כשהרגם דרשו הנשארים כי ידעו כי חטאו ושבו ושחרו אל:

לה

ויזכרו. זכרוהו אבל ולבם לא נכון עמו:

לו

ויפתוהו בפיהם, לפי מחשבותם יפתוהו אבל הוא יתברך שמו אינו מפותה כי יודע היה לבבם אף עפ"כ במדת הרחמים שעמו מכפר למראים תשובה ואינו מכפר להם הכל אבל פוקד עונם ומשיב אפו מהם ואינו מעיר להם כל חמתו אלא מקצת ולפי שאין תשובתם שלימה אין סליחתו שלימה, ומן הדין היה שלא יסלח להם כלל כי הכל הולך אחר כוונת הלב אלא מפני בני אדם הרואים בתשובה הגלויה ואינם יודעים הלבבות ואם לא יסלח להם כלל יאמרו אין תשובה מועלת וזהו שאמר:

לח

והוא רחום יכפר עון ולא ישחית. אף על פי שלא נאמנו בבריתו הוא רחום המכפר להם עון ולא ישחיתם מהכל כמו שהיו חייבים:

והרבה להשיב אפו. כי צריך גבורת לב והרבות כח מדת הרחמים להשיב האף:

לט

ויזכורכי. טבע הבשר לבקש התאוות ואי אפשר שלא יחטא לפיכך צריך שיכפר להם: ועוד כי בם רוח הולך. כלומר קצרים ימיהם וצריכים כפרה בעודם חיים: ומה שאמר ולא ישוב. הוא מדרך הטבע כי מאין מדרך הטבע לשוב הרוח אל הבשר עוד משתצא הרוח ממנו אבל האל יעשה נפלאות לעתיד להשיב הרוח אל הבשר כאשר ירצה:

מ

במדבר. זכר בפרט המדבר והחטא שחטאו ואמר כמה פעמים המרוהו, זולתי הנזכר בעודם במדבר וענין ימרוהו יכעיסוהו בשנותם מצותיו:

יעציבוהו בישימון. כפל הענין במלות שונות:

מא

וישובו. אחר ששאלו הבשר וידעו כי חטאו באף השם שחרה בהם שבו עוד:

וינסו אל. במי מריבה ובדברים אחרים שלא נזכרו בתורה: ואמר אל. שהוא יכול על הכל והם חסרו במחשבתם יכלתו וינסוהו אם יכול לעשות זה וזה:

וקדוש ישראל התוו. ומי שנקדש בישראל בכמה אותות ונפלאות שעשה לעיניהם הגבילו אותו כלומר שמו לו גבול בלבבם זה יכול לעשות אבל זה לא יוכל לעשות מן והתוית תי"ו מענין גבול וסימן לדבר:

מב

לא זכרו את ידו. את כחו הגדול ואשר פדה אותם מהצרה שהיו בהם בכח גדול וביד חזקה:

מג

אשר. הפסוק כפל הענין במלות שונות כמנהג:

מד

ויהפוך. גם זה הפסוק כפל ענין:

בל ישתיון. עמו כמו שכתוב כי לא יכלו לשתות ממימי היאור:

מה

ישלח. לא כתב המכות על הסדר כי אין חסרון בזה כי סדורים הם בתורה:

וצפרדע. שם כלל לצפרדעים:

מו

ויתן לחסיל יבולם. כי התבואות כל יגיע האדם:

מז

יהרג. על דרך השאלה גם יתכן בצומח מיתה, אחר אשר בו נפש הצומחת:

ושקמותם. הם מין ממיני התאנים מדבריים וזכר הגפן והשקמה אף ע"פ שהכה הברד כל עץ השדה, לפי שאלה הם רוב אילנותיהם במצרים:

בחנמל. הוא מין ממיני הברד ורב סעדיה פירש אותו בלשון ערבי א"ל שק"יע והוא הקרח החזק המשבר פרחי האילנות ומייבש הליחות:

מח

ויסגר לרשפים. כמו שכתוב ואש מתלקחת בתוך הברד:

מט

ישלח. זה הפסוק כולל למכות שלא הזכיר בפרט:

מלאכי רעים. אינו סמוך אבל הוא חסר מ"ם והוא כמו מלאכים והמכות הם מלאכים רעים כי בשליחות האל יתברך וברצונו באו:

משלחת. הדבר שיבוא בריבוי זה אחר ה:

נ

יפלס. יישר האל דרך לאפו שילך בלא ערוב אליהם:

לא חשך. אין צריך לומר שלא מנע נפשם ממות אותם שהגיע עתם אבל הסגירם למות בלא עתם ועל מכת בכורים אמר זה כמו שמפרש בפסוק זה הבא אחריו:

וחיתם. כמו נפשם ויש מפרשים וחייתם על מות המקנה:

נא

באהלי חם. הזכיר חם כי הוא אבי מצרים:

נב

ויסע. הסיעם ממצרים אחרי מות הבכורים והסיעם לאטם כמו הרועה צאנו:

נג

ולא פחדו. אף על פי שכתוב ויראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה' לא היה רגע אותו פחד כי מיד הבטיחם משה שימותו כל אויביהם וכן ראו בעיניהם לפיכך אמר ואת אויביהם כסה הים:

נד

גבול קדשו. ארץ ישראל:

והר זה. בית המקדש: ואמר זה. כי אמר זה המזמור אחר שנודע המקום על יד גד הנביא:

קנתה ימינו. כמו שכתוב כוננו ידיך:

נה

ויפילם. השכין ישראל בחבל נחלה כמו על פני כל אחיו נפל ויש מפרשים ויפילם על הגוים כי הפילם האל בחרב בארצם:

נו

וינסו וימרו. אחר שמת יהושע והזקנים:

נז

ויסוגו. ויפנו בימי השופטים בין שופט לשופט:

כאבותם. האחרונים:

רמיה. ענין מרמה כי המורה הרמאי הערום מראה עצמו מורה לצד אחד והוא מורה לצד אחר כדי שלא ישמרו ממנו העומדים בצד האחד והוא נהפך כרגע לצד אחר כך ישראל היו עובדים בימי השופט ובמות השופט היו נהפכים כרגע לעבור ע"א:

נח

ויכעיסוהו בבמותם. כי בימי עלי ושמואל היו בהם עובדי ע"א עד שהשיבם שמואל לדרך טובה אחר שוב הארון משדה פלשתים:

נט

שמע. דברי ההכעסה שהיו אומרים בעובדם אלהי נכר:

וימאס מאד. שהגלה הארון מהם:

ס

ויטש. הארון שהיה בשילה זהו אהל שכן באדם, כמו שאומר ושכנתי בתוך בני ישראל: ואמר אהל. כי תחת היריעות היה הארון בשילה:

סא

עוזו ותפארתו. הוא הארון כי בו נראה עוז האל ותפארתו:

סב

ויסגר. כי מתו רבים מישראל באותה מלחמה:

סג

אכלה אש. על דרך משל נקראה המלחמה אש: ואמר הבחורים. כי הבחורים יוצאים למלחמה:

ובתולותיו לא הוללו , כיון שמתו הבחורים לא נכנסו לחופה שהיו נשואות לבחורים שמתו אם היו חיים:

והוללו. ענין שמחת החופה וכן קראו בית החופה בי הלולא ונקרא כן לפי שמהללים בשירים חתן והכלה:

סד

כהניו. חפני ופנחס ושאר כהנים שהיו עם הארון שמתו במלחמה:

לא תבכינה. שמתו מכאב לב:

סה

ויקץ. כאדם שנרדם מרוב היין ששתה ועתה הוא מקיץ מיינו וצועק ומתרונן: ואומר כגבור. כי לא תחסר הגבורה ממנו כי אם בעבור היין, כך הקב"ה היה רואה בעונות ישראל מחריש להם וכשגברו עונותם והכעיסו במעשיהם הרעים הקיץ והתנקם בהם והיה כגבור מתרונן מיין:

סו

צריו. הפושעים שהיו בישראל הכה אותם עד ששבו אחור לפני אויביהם, או אמר אחור לפי שנסו ישראל מפני פלשתים ופלשתים מכים אותם מאחוריהם והשם עשה זה לעונש עונותיהם שרבו:

חרפת עולם נתן למו. גלות הארון שהיתה חרפה לישראל לעולם:

סז

וימאס. שחרב משכן שילה ויש מפרשים ויקץ כישן על מה שעה בפלשתים שהיה ישן בגלות הארון והקיץ אחר כך והכה בפלשתים שלקחוהו:

ויך צריו אחור. הם הפלשתים וזהו מכת הטחורים ואותה המכה היתה להם חרפת עולם:

וימאס באהל יוסף. כי אף על פי ששב הארון לא שב בשילה אלא הלך ממקום למקום עד שהביאו דוד לירושלים:

סח

ויבחר. בירושלים כי בירושלים בחלק יהודה ודוד משבט יהודה:

סט

רמים. כמו ארמונים רמים:

כארץ יסדה לעולם. כן בנה לעולם מקדשו שם לעולם לא כמו שהיה בגלגל ובשילה ובנוב ובגבעון אלא לעולם היה ויהיה המקדש שם בהר המוריה:

ע

ויבחר. וכן בחר בדוד לעבדו לעולם שלא יהיה מלך אחר לירושלים אלא הוא וזרעו אחריו:

ויקחהו ממכלאות צאן. להיות מלך על ישראל: ופי' ממכלאות צאן. כמו גדרות צאן:

עא

עלות. הנקבות מן הצאן המניקות נקראו עלות על שם בניהן שנקראו עולים, ומה שאמר מאחר עלות שהרועה צריך להיות אחר העלות לנהלם לאטם:

לרעות ביעקב. לקחו לרעות ישראל:

עב

וירעם. כמו שהיה היושר והתמימות בלבבו כן רעה אותם:

בתבונות כפיו ינחם. כנה בתבונות לכפים לפי שרועה הרועה הצאן במקלו בכפיו וצריך שינחם אותם בתבונה וכינה התבונה לכפים ואף על פי שהיא בלב לפי שהם העושות את המלאכה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.