ראשון לציון/ביצה/יח/א

ראשון לציון ביצה יח א

גמרא תניא כותיה דרב ביבי כלי שנטמא מערב י"ט אין מטבילין אותו בי"ט גזרה שמא כו' יע"ש. משמע מהש"ס דהגם דברייתא לא קתני אלא בי"ט ל"ש י"ט ל"ש שבת דהא רב ביבי אמתני' דקתני אין מטבילין בשבת קא יהיב טעמא כדמוכח להדיא דכולהו אמוראי קא משנו לדעת הש"ס דקאמר כלים בשבת מאי טעמא לא וא"כ קשה להרמב"ם דפסק בפ"ד מהי"ט וז"ל כלי שנטמא מערב י"ט אין מטבילין אותו בי"ט גזירא שמא ישהא אותו בטומאתו ע"כ הרי דפסק כרב ביבי א"כ אמאי כתב בפכ"ג מהלכות שבת וז"ל אסור להטביל כלים טמאים בשבת מפני שהוא כמתקן כלי וכו' יע"ש דטעם זה הוא לסברת רבא דיהיב טעמא למתניהי' דהוי כמתקן ודלא כרב ביבי וא"כ הרמב"ם זיכה שטרא לבי תרי וי"ל דטעם הרמב"ם הוא משום דהוקשה ליה בש"ס בתר דמייתי הש"ס ברייתא דקתני להדיא כרב ביבי מאי מייתי בתר הכי שינוייא דרבא דאמ' משום דהוי כמתקן וכי מצי רבא לחלוק על התנא דבריית' בשלמא מאי דמייתי תלמודא כל הנהו אוקמתי מצינן למימר דלא ידעו הברייתא וכפי האמת כן הוא מדקא מותיב להו אביי התינח בשבת בי"ט מאי איכא למימ' והוצרכו לשנויי גזירה י"ט אטו שבת ואי איתא דידעו לברייתא לימא דטעמא די"ט הוי שמא ישהא וכן ממה דמותיב להו מברייתא דקתני כלים שנטמאו מעי"ט אין מטבילין בי"ט ושנטמאו בי"ט כו' והוצרכו לשנויי טומאה בי"ט לא שכיחא ש"מ דלא ידעו להו ברייתא ואה"נ אי הוו ידעי לה לא הוו משנו הכי ותלמודא נמי לא הוה ידע לה אלא בתר דמייתי לה תלמודא מה מקו' לאתויי דברי רבא אלא ודאי דה"ק דרב ביבי סבר למימר דל"ש שבת ל"ש י"ט דבכלהו יהבינן טעמא שמא ישהא ותלמודא דקאמר תניא כוותיה פי' דקתני חששת שמא ישהא ונ"מ לרב ביבי מצי לאסתיועי מינה למאי דמוקי מתני' בגזירה זו דהרי גזרי' שמא ישהא ובין שבת ובין י"ט אסור מהאי טעמא ולפ"ז ה"ה נמי בשבת מטבילין כמו שמטבילין בי"ט ואתא רבא ופליג אדרב ביבי ולא אברייתא פליג אלא אדרב ביבי בפי' דמתניתי' דקתני איסור טבילת כלים בשבת וס"ל דלא שנא נטמאו קודם השבת לא שנא נטמאו בשבת והגם דמתני' לא איירי אלא בנטמאו קודם כדקתני כלים לפני השבת דמשמע שנטמאו קודם השבת עכ"ז לפום טעמא דיהיב ידעינן דה"ה אם נטמאו בשבת אסור לטבול בשבת וברייתא דמחלקת בין נטמאו מקודם לנטמאן ביום עצמו לא מחלקת אלא בי"ט דוקא וכפי טעם דשמא ישה' יוצדק חילוק זה אבל לפי טעם דמתקן לא שנא ופסק הרמב"ם כרבא דבתראה הוא וכברייתא. כרבא דטעם איסור שבת וכברייתא טעם איסור י"ט. ודע דלפי שינוייא דרבא כל הנהו מתנייתא בין ההיא דמדלין בכלי טמא והוא טהור בין ההיא דמחלקת בין נטמא בולד הטומאה לנטמא' באב הטומאה בין ההיא דנדה טובלת בבגדיה כולהו דוקא בי"ט אבל בשבת אסו' לדלות בכלי טמא ואפילו נטמא בולד הטומאה ולא נדה טובלת בבגדיה ולזה כתב הרמב"ם שם בפ"ד מהי"ט וז"ל נטמא הכלי במשקין טמאים שהן ולד הטומאה מעי"ט מטבילין בי"ט לפי שהוא טהור מן התור' ומדלין בכלי טמא והוא טהור נדה שאין לה בגדים טובלת בבגדיה עכ"ל הרי דמוקי לכלהו קולי בי"ט אבל בשבת אסור דאיכא איסור דמתקן ודוקא בי"ט דליכא גזרת דילמא ישהא כל דמטהר ע"י שינוי לא גזרינן וכתב טעם היתר כלים שנטמאו בולד הטומאה מטעם דלא הוי טומאתם דאוריתא פי' כיון דגזרת איסור טבילת כלים הוא שמא ישהא לא חששו לשיהוי טומאה אלא בטומאה דאוריתא ולא בטומאה דרבנן ומאי דאמור בש"ס טעמא משום דכהנים זריזים לא קיימא הך שינוייא דהא אנן כאוקמתא דרבא פסקינן ולרבא לא איצטריך למימר האי טעמא. והגם דהאי מלתא דכהנים זריזים כוליה תלמודא מסכים לה בכמה דוכתי הכא שאני דהן אמת דכהנים זריזים אבל איכא נמי אינשי דלאו כהנ' ומשכח' לה כגון האוכלין חוליהם על טהרת תרומה וקדש ולאו זריזים נינהו ככהנים במקדש ותלמודא לפי שנדחק לדעת אמוראי דאמרו די"ט גזרינן אטו שבת להכי הוצרך לשנויי דטעמ' דלא גזרינן טומאה קלה אטו טומאה חמורה משום דכהנים זריזים אבל לפי אוקמתא דרבא דטעמא דמתני משום דמחזי כמתקן וטעמא די"ט משום שמא ישהא כדקתני בברייתא ולא גזרינן גזרה לגזרה בהא מלתא לית אנן צריכין להך שינוייא דקאמר הש"ס ולד הטומאה היכי משכחת לה. ותדע דלא קאמר הש"ס אמלתיה דרבא דפריך ליה אביי כל הנהו פרכי כדקא' אמלתי' דרב יוסף ש"מ דלרבא לא קשה מידי וטעמא דמחלק תנא בי"ט בין טומאה לאוריתא לטומאה דרבנן טעמה בנדה דבדרבנן לא החמירו לגזור שמא ישהא:

תו שבתי לראות דטעמא דהרמב"ם משום דלהך טעמא דהכהנים זריזים קשה מה שהקשו התוספות בד"ה היכי משכחת לה והוכרחו לתרץ דמיירי בכלי מנוקב שאין ראוי לתת בו משקין ותירוץ זה דחוק דסתם קתני מתני' בכל גוונא להכי אמר טעם נכון ואמיתי. וראיתי להוכיח כדעת הרמב"ם ז"ל וכמו שפירשנו מדמסקינן לקמן ע"ב דבריתא בי"ט ומתניתין בשבת דבי"ט מותר להטביל כלי אגב מימיו ובשבת אסור הרי דמפלגינן בין שבת לי"ט בהטבלת כלים ותליא מלתא כפום טעם האיסור בי"ט דאיסור שמא ישהא כל דאסרינן ליה להטביל להדיא בזה לא אתי לשהויי. שבת דאיסורו משום מתקן אסור ואפילו ע"י מימיו ואפילו ע"י דלי ואפילו נדה בבגדיה לא שרי אלא דוקא בי"ט וכדכתיבנא לעיל מדלא כתב הרמב"ם כל הני שריות דדלי ודנידה בגדיה אלא בי"ט ולא בשבת ותו לא מידי והרי"ף כתב בהלכות שינוייא דרב יוסף דמשום סחיטה ושינוייא דרב ביבי ותניא כותיה דרב ביבי והשמיט שינוייא דרבא ולכאורה קשה אם כונת הרי"ף לפסוק כרב ביבי אמאי מייתי שינוייא דרב יוסף ותו אמאי לא פסק כרבא דבתראה הוא ומאריה דתלמוד' ועוד דשקיל וטרי תלמו' אליביה.:

ונראה דהרי"ף מפרש מאי דקאמר הש"ס תניא כותיה דרב ביבי כפשטה דהברייתא מסייעא לרב ביבי בשינוייא דמתני' דטעמא דמתני' נמי הוי שמא ישהא ולא כמו שפירשנוה לסברת הרמב"ם דלא קא מייתי תלמוד' תניא כותיה דרב ביבי אלא לומר דאיכא חששת שמא ישהא וכיון דתלמודא מסייע אוקמתא דרב ביבי מהבריתא דטעמא דמתניתי' שמא ישהא הכי נקטינן בין בי"ט בין בשבת והגם דרבא בתרא' הוא ומאריה דתלמודא טפי מרב ביבי עכ"ז כיון דאיכא ברייתא דקאי כותיה וסתמא דתלמודא דהוי בתראה מרבא קא' תניא כוותיה דרב ביבי הכי הלכתא. וטעמא דתלמודא דמייתי רבא בתר דקאמר תניא כותיה דרב ביבי גם דשקיל וטרי במלתיה לאו משום דפוסק כותיה דהא ליתא דהא כבר אמר תני' כותיה דרב ביבי ולא חש על למיטעי בהכי אלא היינו טעמא משום דמכח האי מימרא דהכא דרבא אנו מגלים דעת רבא דאית ליה הואיל ונ"מ לסתור הך שינוייא דמשני רבא גבי ההיא דהחוש בשיניו וכו' דמההיא מוכח דסובר דלא אמרינן הואיל ומכח משא ומתן דעביד הש"ס הכא הכריח וסתר למאי דמשתמע התם ואמר חזר בו רבא מההיא דמסיק מכח מימר' דהכא דסובר רבא דאמרינן הואיל והגם דמאי דאמ' רבא הכא הואיל הוא לפום מאי דמפרש למתני' דטעמא דאסור להטביל כלים בי"ט הוא משום דמתקן מנא וא"כ למאי דסתרינן האי טעמא נעקרה ג"כ סברת הואיל לאו מלתא היא דהא ס' רבא דאמרינן הואיל אי לאו דקאי דעתיה הכי לא הוה ממציא ס' זו מכח מתני' אלא ודאי דלפום מאי דסבר מעצמו דאמרי' הואיל מפרש למתני' הכי וכשיפול הפי' מכח ברייתא או מאיזה טעם שיהיה לא מפני זה יסתור סברתו דאמרינן הואיל ודוק וא"כ כל עיקר מאי דמייתי הש"ס מלתיה דרבא הוא למעבד הך משא ומתן ולאסוקי דאית ליה הואיל ולסתור הך שינויא דהתם דהחושש בשיניו ומאי דמייתי תלמודא מלתיה דרבא באחרו' משום דעבד ביה הך שקלא וטריא דהוי חוץ מההלכה דקיימי' בה דהיינו הך מלתא דהואיל להכי הקדים מלתיה דרב ביבי כדי שלא יפסוק בענין משא ומתן דהואיל בתוך הענין ופשוט ומאי דמייתי הרי"ף מלתיה דרב יוסף לאו משום דפסיק כותיה במאי דקמן אלא לומר דלא אתא רב ביבי לשנויי טע' דאיסור טבילת כלים אלא בכלים דלאו בני סחיטה נינהו אבל כלי' דבני סחיטה נינהו אסור להטביל בלאו טעמא דשמא ישהא ונ"מ לאסור אפילו כלים שנטמאו בי"ט כל דבני סחיטה נינהו אסור גזירא שמא יסחוט והא מלתא הלכתא היא ואפילו הרמב"ם ז"ל מסתברא דמודה בזה לאסור כל כלים דבני סחיטה נינהו ואפילו נטמאו בי"ט מטעמא דרב יוסף. ותדע דכל זה לדעת הרי"ף אבל לדעת הרמב"ם לא כן היא אלא כדפירשנו לעיל ואל תתמה לפום מאי דפסקינן כרבא לדעת הרמב"ם וכר' ביבי כהרי"ף אמאי לא פסקינן כרבא דיהיב טעמא דדילמא יעבירנו ארבע אמות ברה"ר דאשכחן דכוליה תלמודא מסכי' להאי חששא דאמטו להכי גזרו מקרא מגילה ותקיעת שופר ונטילת לולב בשבת שחל ביום מצותן ודבר זה מוסכם בש"ס י"ל דלא אמרינן דילמא יעבירנו ארבע אמות אלא בשופר וכדומה דהוי דבר מצוה ואדם בהול טפי לקיים מצות חובת היום בין בנטילת לולב בין בתקיע' שופר בין במקר' מגילה אבל להטבלת כלים אינו בהול להטביל כליו בי"ט ואם לא ימצא מקוה לפניו או במקום שאין בו חשש איסור לא יטבילנו ואפילו בהיכ' דלית ליה כלים אחרים אעפ"כ לא הוי בהול דהא אפשר בשאלה כדקאמר הש"ס בסוגיין אמתני' דהמטביל בי"ט כו' דאפשר בשאל' משא"כ מיחוש לולב ושופר ומגילה דחובת המצוה ביום זה עליו ומצוה עוברת היא וחששו חכמים דלמא ילך אצל בקי ויעבירנו כו' ולזה לא הסכימו אמוראי הכא לדעת רבא לומר דטעמא דמתני' משום דילמא יעבירנו ארבע אמו' ברה"ר ודלא כהרא"ש יעש"ד:

שם גמרא אדם נראה כמיקר הא תינח מים יפים וכו' הרמב"ם ז"ל כתב בפכ"ג מה' שבת וז"ל אבל אדם טמא מותר לטבול מפני שנראה כמיקר עכ"ל. איכא למידק אמאי לא פירש הרמב"ם מים שאינם יפים וימות הגשמי' דלית בהו טעמא דמיקר דאסור נמי כדקאמר הש"ס לפעמים אדם בא מן השדה כו' ולפעמים אדם בא מן השדה מלוכלך כו'. וי"ל דלפום מאי דמסיק הש"ס דאמרינן הואיל והותרה טבילה כו' תו לא אצטריך להנהו שינויי דחיקי דפעמים אדם בא וכו' אלא אמרינן הואיל ובימות החמה מותרים לא שנא בימות הגשמים והואיל ושרי לטבול במים היפים גם במים שאינם יפים נמי שרי וכפי זה לא הוצרך הרמב"ם לפרש ולומר דשרי לטבול אפילו במים דלא מיחזי כמיקר דסמך על מ"ש בפ"ג מהלכות שביתת עשור וז"ל כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בט' באב בין ביוה"כ ע"כ וכיון דיוה"כ ליכא מיחזי כמיקר ואעפ"כ שרי מינה אתה למד דלא נחלק נמי בימי הגשמים ודכותה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף