רא"ש/בבא מציעא/ה/לט

רא"ש בבא מציעא ה לט

פסקי הרא"ש - בבא מציעא < סימן קודם · סימן הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני אין מושיבין חנווני למחצית שכר ולא יתן לו מעות ליקח בהן פירות למחצית שכר אא"כ נותן לו שכרו כפועל אין מושיבין תרנגולין למחצה. ואין שמין עגלים וסייחין למחצה אא"כ נותן לו שכר עמלו ומזונו. אבל מקבלין עגלים וסייחין למחצה ומגדלין אותן עד שיהיו משולשין וחמור עד שתהא טוענת:

גמ' תניא כפועל בטל מאי כפועל בטל אמר אביי כפועל בטל של אותה מלאכה דבטיל מיניה. ת"ר כמה הוא שכרו. בין מרובה בין מועט דברי ר"מ. ר' יהודה אומר אפי' לא טבל עמו אלא בציר ולא אכל עמו אלא גרוגרות אחת זהו שכרו רבי שמעון אומר נותן לו שכרו משלם. והלכה כר"מ דסתם מתניתין כוותיה וכפועל בטל דקתני בברייתא ומפרש עלה אביי כפועל בטל של אותה מלאכה דבטיל מינה כלומר איזו מלאכה שהוא רגיל לעשות בין שנוטלין עליה שכר מרובה בין שנוטלין עליה שכר מועט לעולם אינו נוטל אלא כפועל בטל לגמרי. והיינו דקאמר ר"מ בין מרובה בין מועט פירוש בין היה עוסק במלאכה מרובה בין היה עוסק במלאכה מועטת שכרו שוה. ואין לפרש כפרש"י שפירש של אותה מלאכה דבטיל מינה כגון אם היה נגר או נפח רואין כמה אדם רוצה ליטול לבטל ממלאכה כבידה כזאת ולעשות מלאכה קלה כזו. דלפירושו מתוקמא מתניתין כר"ש דעתן לו שכרו משלם כיון דנותן לו לפי טורחו ובתוספתא קתני המושיב חבירו למחצית שכר נותן לו שכרו כפועל בטל דברי רבי מאיר. וקתני בסיפא ר"ש אומר נותן לו שכרו משלם אלמא מתניתין כר"מ. ועוד קשה לפרש"י מאי קאמר אבל מעות דנפיש טירחיה אימא לא תסגי ליה כפועל בטל ומאי נפקא מינה דנפיש טירחיה הלא לפי הטורח השכר מתרבה. הלכך צריך לומר כפועל בטל לגמרי. ואע"ג דלעיל גבי משיב אבידה פרישנא כפרש"י. הכל לפי הענין התם בדין דיהיב ליה שכרו משלם. אבל הכא באבק רבית הקילו חכמים ובדבר מועט שהוא נותן לו לא מיחזי כרבית. והא דקאמר רבי מאיר בין מרובה בין מועט היינו בכל יום ויום כל ימי השותפות. והוא שלא פסק תנאי עמו אלא בסתם הושיבו למחצית שכר. אבל אי בעי למיפסק לכל יומא דשותפותא פוסק. כדרבא דאמר אי שקיל מלוה פלגא באגר דרי תרי תלתא בהפסידא ואי שקיל תלתא באגר דרי פלגא בהפסידא. וההיא טופיינא דשקיל ליה מן מנתיה דמלוה הוי לשכר עמלו ומזונו. וה"מ בחנווני וכיוצא בו דל"ל עיסקא אחרינא אלא הדין עיסקא בלחוד. כדתניא המושיב את חבירו בחנות אם היה אומן לא יעסוק באומנותו לפי שאין עיניו על החנות בשעה שהוא עוסק באומנתו אבל מאן דאית ליה עיסקא אחרינא ולא קא מבטל ליה מיניה לא בעי באגריה כולי האי כדאמרינן. אמר רב מותר שליש בשכרך מותר. ושמואל אמר לא מצא מותר שליש ילך לביתו ריקן אלא אמר שמואל קוצץ לו דינר. ואקשינן וסבר רב לא קייצינן ליה דינר והאמר רב ריש עגלא לפטומי מאי לאו דא"ל מותר שליש. ופרקינן לא דקא"ל או מותר שליש או ריש עגלא. ואבע"א כי קאמר רב מותר שליש בשכרך כגון דאית ליה בהמה לדידיה כדאמרי אינשי גביל לתורא גביל לתורי. והלכתא כרב באיסורי וכלישנא בתרא. רבי אלעזר מהגרוניא זבין בהמה ויהיב לאריסיה ומפטמה ויהיב ליה רישא באגריה ויהיב ליה פלגא רווחיה. אמרה ליה איתתיה אי משתתפת בהדיה יהיב לך נמי אליתא. אשתתוף וזבין בהדי הדדי. כי פלוג פלג אליתא. אמר רבי אלעזר תא נפלגין לרישא. א"ל השתא כמעיקרא נמי לא. א"ל עד האידנא תורא דידי הוה ואי לא יהיבי לך טפי פורתא מיחזי כרבית. השתא שותפי אנן מאי קאמרת קטרחת טפי פורתא. אמרי אינשי אריסא למרי ארעא משתעבד לאיתויי ליה רעיא:

מעבר לתחילת הדף
< סימן קודם · סימן הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.