רא"ש/בבא בתרא/ד/ב

רא"ש בבא בתרא ד ב

פסקי הרא"ש - בבא בתרא < סימן קודם · סימן הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

וכדרב נחמן דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה המוכר בית לחבירו גדולה אע"פ שמצר לו המצרים החיצונים מצרים הרחיב לו היכי דמי אילימא דקרו לבירה בירה ולבית בית פשיטא בית זבין ליה בירה לא זבין ליה ואלא דקרו לבירה נמי בית כולה זבין ליה לא צריכא דרובא קרו לבית בית ולבירה בירה ואיכא נמי דקרו לבירה בית מהו דתימא כולה זבין ליה קא משמע לן מדהוה ליה למכתב ולא שיירית בזביני אלין קמאי כלום ולא כתב ליה שמע מינה שיורי שייר אבל אי כתב ליה ולא שיירית בזביני אלין כלום מכר לו כל הבירה ודוקא דאיכא דקרו לבירה בית אבל באתרא דקרי לבית בית ולבירה בירה אע"פ שכתב לו ולא שיירית בזביני אלין כלום בית זביץ ליה בירה לא זבין ליה דכיון שאין בירה בכלל בית נמצא שאין בירה בכלל זביני אלין וכן אם יש לבית בור ודות ומחילות וגג גבוה עשרה טפחים אע"פ שמצר לו מצרי הבית וכתב לא שיירית בזביני אלין לא קנה אחד מכל אלו כיון דאינן בכלל מכירת הבית גם אינו בכלל זביני אלין תדע דאמרינן לקמן דף סג: האי מאן דזבין ביתא לחבריה אע"ג דכתב ליה עומקא ורומא צריד למכתב ליה קני לך מארעית תהומא ועד רום רקיע ומסיק דלמיקני בור ודות ומחילות הוא דבעי למכתב הכי ולא אמרי. דאהני ולא שיירית בזביני אלין למיקני בור ודות ומחילות דהא ודאי רגילין לכותבו כדאמרינן הכא האי מאן דזבין מידי לחבריה צריך למכתב ליה ולא שיירית בזביני וכו'. ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה המוכר שדה לחבירו בבקעה גדולה וכו' וכגון שיש מיצר מפסיק בין כל שדה ושדה ועמד באחת מן השדות ואמר שדה זו מכורה דומיא דלעיל דכל בית ובית חלוק במחיצות דאי אין מיצר מפסיק בין שדה לשדה כיון דאמר שדה זו כולה זבין דכל מה שסובב במצר אחד הכל נקרא שדה ולא מסתבר לומר דלא מכר אלא תשעה קבין: אמר רב מרי ברה דבת שמואל משמיה דאביי האי מאן דמזבין מידי לחבריה צריך למכתב ליה ולא שיירית בזביני אלין כלום: ההוא דאמר ליה לחבריה ארעא דבי רבי חייא מזבנינא לך הוה ליה תרין ארעתא דמתקריין דבי רבי חייא אתו לקמיה דרב אשי אמר להו חדא ארעא אמר ליה תרתי ארעא לא אמר ליה ואי אמר ליה ארעתא מיעוט ארעתא שנים ואי אמר ליה כל ארעתא כל ארעתא דאית ליה לבר מבוסתני ופרדיסי ואי אמר ליה זיהרא אפי' בוסתני ופרדיסי לבר מבתי ועבדי ואי אמר ליה נכסי אפילו בתי ועבדי אבל מטלטלי לא ואע"ג דאמר לקמן בפרק מי שמת דף קנ: כל נכסיי לפלוני גלימא איקרי נכסי לשון נכסיי משמע רבוי טפי מנכסי ואין לחלק בין נכסי לכל נכסי דא"כ לפלוג לקמן כדפליג התם בין מטלטלי לכל מטלטלי ועוד יש לומר דלקמן מיירי בנותן דבעין יפה נותן והכא במכר. וה"ר יונה ז"ל תירץ דהכא מיירי באומר נכסי דבי חייא בהא אמר אבל מטלטלי לא לפי שאין המטלטלין הנמכרין נזכרין על שם המוכר אלא דוקא מקרקעי ועבדי כדאמר נכסי דבי בר סיסין אבל האומר כל נכסי אני מוכר לך גם המטלטלין בכלל. מצר לו מצר אחד ארוך ומצר אחד קצר. פירש רשב"ם מצר מזרחי ארוך ומצר מערבי קצר ומצר צפון ודרום כולו כזה דאי לא מצר לו צפון ודרום כלל היכי קאמר רב אסי לרב ויקנה כנגד ראש תור אדרבה ה"ל למימר לא ליקני אלא תלם אחד במזרח ותלם אחד במערב והכי קאמר רב אסי כשמצר לו מיצר ראשון שני ושלישי ולא מצר לו רביעי דלא קנה אלא תלם אחד על פני כולו ומיהו י"ל דיותר טוב כשלא מצר לו אלא שני מצרים מזרח ומערב דאז ודאי קונה כל מה שבין שני המצרים כי נתכוין לקצר ולא כתב מצרי הצדדין אבל היכא דמצר לו מצר אחד מן הצדדין ודאי נתכוין לשייר ומדשייר בה שייר נמי בכולה וכן מסתבר דכשמצר לו מצר מזרח ומערב לכולי עלמא קנה הכל והאומר לחבירו שדה זו אני מוכר לך ולא מצר לו מצרים קנה כל השדה ואפי' כאנטוכיא כל זמן שאין מצר מפסיק. אמר רב לא קנה בארוך אלא כנגד הקצר אמרו ליה רב כהנא ורב אסי לרב ויקנה כנגד ראש תור שתיק רב ומודה רב היכא דאיכא מצר ראובן ושמעון מחד גיסא ומצר לוי ויהודה מחד גיסא מדה"ל למכתב שמעון כנגד יהודה ולא כתב ליה ש"מ כנגד ראש תור קא"ל. פירש רשב"ם ומודה רב קודם ששתק והודה להם אע"ג דלקמן בשמעתין שתיק רבה ולא הודה לאביי התם תלמיד היה ולא חש להשיב לו אבל רב כהנא ורב אסי גדולים היו ותלמידי חבירים היו לרב כדאמרינן בסנהדרין דף לו: דלגמריה צריכין ולסבריה לא צריכין לא שתק להם בשביל שלא חש להשיבם אלא בשביל שלא מצא מענה והודה להן וכן הוא ברוב מקומות בפרק קמא דבבא קמא דף יא. דאמר שמואל אין שמין לא לגנב ולא לגזלן אלא לנזקין ואני אומר אף לשואל ואבא מודה לי איבעיא להו אף לשואל שמין ואבא מודה לי או דלמא אף לשואל אין שמין ואבא מודה לי תא שמע דההוא גברא דשאיל נרגא מחבריה תברה אתא לקמיה דרב ואמר ליה זיל שלים ליה נרגא מעליא שמע מינה אין שמין לגנב אדרבה מדאמרו רב כהנא ורב אסי לרב דינא הכי ואישתיק שמע מינה דשמין ולא אמר דשתק בשביל שלא חש להשיבם וכן בפ"ק דיום טוב דף ו. אמר רב אפרוח שנולד בקליפתו ביום טוב אסור אמרו ליה רב כהנא ורב אסי לרב וכי מה בין זה לעגל שנולד מן הטרפה ביום טוב שתיק רב אמר רב יוסף מ"ט שתיק רב לימא להו הואיל ומוכן אגב אמו לכלבים ואי שתק משום דלא חש להשיבם א"כ מאי בעי רב יוסף מאי טעמא שתיק רב ועוד מאחר שבאו להקל ולהתיר האסור לא היה לו לשתוק שלא יבואו לידי תקלה וכן בפרק איזהו נשך דף סט: גבי הא דאמר רב ספינה אגרא ופגרא אמרו ליה רב כהנא ורב אסי לרב אי אגרא לא פגרא ואי פגרא לא אגרא ושתיק רב אמר רב ששת אמאי שתיק רב לא שמיע ליה הא דתניא אלמא שלא שתק רב מפני שלא חש להשיבם ומה שהביא רב אלפס ז"ל ההיא דמודה רב כתב ה"ר יונה ז"ל כדי להשמיענו דפליגי כשמצר הארוך של אדם אחד ואפ"ה אמרו רב כהנא ורב אסי דקני כנגד ראש תור ולא תלינן דלהכי מצר לו מצר הארוך לפי שלא היה רוצה לכתוב מצר חצי שדה של ראובן וסמך על הקצר שכנגדו שמוכח בו. מצר ראובן מזרח ומערב ומצר שמעון צפון ודרום צריך למכתב לו מצר ראובן רוחין תרין ומצר שמעון רוחין תרין איבעיא להו סיים לו את הקרנות ד' קרנות בד' שדות כזה מהו מי אמרינן לא מכר לו אלא מה שהוא כנגד הקרנות כמו שתי וערב ובלבד שיהיו לו ט' קבין באלו הרצועות דכיון דמכר לו שדה לא יפחות לו מתשעת קבין או דלמא אין דרך למכור כנגד הקרנות לבד ולקצר נתכוין ולא רצה להאריך ולכתוב לו מצר כל אורך הרוחות ואמר בלבו שמצר הקרנות יספיק למצרי כל השדה. כמין גאם מהו כמין שני גמין אחד במקצוע מזרחית צפונית ואחד במערבית דרומית מי אמר הרי יש כאן מצר של ארבע רוחות וקנה הכל או דלמא לא קנה אלא רצועה אחת בין שני המצרים ובלבד שיהא בה תשעת קבין ויתנו לו אף שלא כנגד המצרים עד תשלום תשעת קבין בסירוגין מהו ועלו בתיקו ויהבינן ליה הפחות. מצר לו מיצר ראשון ושני ושלישי ומיצר רביעי לא מצר לו רב אמר קנה הכל חוץ ממיצר רביעי ושמואל אמר קנה אף מיצר רביעי אמר רבא הלכתא קנה הכל חוץ ממיצר רביעי ולא אמרן אלא דלא מיבלע אבל מיבלע קני וכי לא מיבלע נמי לא אמרן אלא בדאיכא עליה ריכבא דדיקלא או הוי ט' קבין אבל ליכא עליה ריכבא דדיקלא ולא הוי ט' קבין קנה ואיכא דאמרי אמר רבא קונה הכל ואפי' מיצר רביעי ולא אמרן אלא דמיבלע אבל לא מיבלע לא קנה וכי מיבלע נמי לא אמרן אלא דליכא עלייהו ריכבא דדיקלא ולא הוי ט' קבין אבל אי איכא עליה ריכבא דדיקלא או הוי תשעת קבין לא קנה ושמעינן מהני תרתי לישני דרבא דבשדה לא שייר ולא מידי ושמעינן נמי דהיכא דמיבלע וליכא עליה ריכבא דדיקלא ולא הוי תשעת קבין דקני לא מיבלע ואיכא עליה ריכבא דדיקלא או ט' קבין לא קני. מיבלע ואיכא עליה לא מיבלע וליכא עליה אמרי לה להאי גיסא ואמרי לה להאי גיסא שודא דדייני הכי קים ליה לבעל גמרא דלא נאמר שתי הלשונות לחלוק זה על זה אלא שניהם אמרן רבא כדי לעשות שודא דדייני לפי שפעמים ראוי לעשות כך ופעמים ראוי לעשות כך לפי מה שיהיה דעת הלוקח ודעת המוכר ולפי מנהג המדינה ולפי הדמים ולא כשאר שודא דדייני שפי' ר"ת כפי מה שירצה הדיין יעשה בלא טעם ובלא ראיה:

מעבר לתחילת הדף
< סימן קודם · סימן הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.