רא"ש/בבא בתרא/ב/יז
|
פסקי הרא"ש - בבא בתרא |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
והא גרמא הוא אמר רב טובי בר מתנה זאת אומרת גרמא בניזקין אסור אע"ג דאם הזיק בגרמא פטור מ"מ לכתחילה יכול למונעו שלא יגרום לו היזק ומיהו קיימא לן דדינא דגרמי חייב כר"מ דמחייב במסכך גפנו על גבי תבואת חבירו ובנפרצה אומר לו גדור ובדן את הדין וזיכה את החייב דמחייב רבי מאיר אפילו לא נשא ונתן ביד ומראה דינר לשולחני ושורף שטרות של חבירו ומוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו ואחוי אחוויי בהגוזל בתרא דף קטז: וצריך ליתן חלוק בין כל הני דמחייבין ובין דבר הנקרא גרמא בנזקין דפטור כגון ההוא דכיצד הרגל דף כו: זרק כלי מראש הגג והיו תחתיו כרים וכסתות אפילו קדם הוא וסילקן פטור וכן ההיא דשור שנגח את הפרה דף מז: דתנן הכניס פירותיו לחצר בעל הבית שלא ברשות ואכלתן בהמה של בעל הבית פטור ואם הוזקה בהן בעל הפירות חייב ואמר רב עלה בגמרא ל"ש אלא שהוחלקה בהן אבל אכלה והוזקה פטור והנותן סם המות לפני בהמת חברו פטור מדיני אדם ובפרק הכונס (בבא קמא דף נט:) תנן השולח את הבעירה ביד חרש שוטה וקטן פטור מדיני אדם וכל הני דחשיב בריש הכונס פורץ גדר בפני בהמת חבירו כופף קמת חבירו בפני הדליקה עושה מלאכה במי חטאת והמבעית את חבירו. ובפרק החובל (בבא קמא דף צא.) תקע באזנו וחרשו פטור מדיני אדם דאיהו הוא דאבעית אנפשיה ושיסה בו את הכלב שיסה בו את הנחש ובפ' הכונס (בבא קמא דף ס.) ליבה ולבתו הרוח ויש לחלק דכל היכא דהוא בעצמו עושה ההיזק לממון חבירו וברי היזיקא מיקרי דינא דגרמי וחייב. שורף שטר או מוחל הוא בעצמו מזיק לממון חבירו וכן מראה דינר לשולחני כי במה שיאמר לו שהוא טוב הוא פוטר את הנותנו לו וכן אחוי אחויי ברי היזיקא דכיון דמראה ממון ישראל לעובד כוכבים אנס ברור הוא שיטלנו העובד כוכבים דאקשי' רחמנא לתוא מכמר ואין לך מעשה גדול מזה וכן נתייאש ממנה ולא גדרה דכיון דמעורב ממונו בממון חבירו ואוסרו ונתייאש מלגדור ברי היזיקא וחשיב ממנה וכן דן את הדין ומחייב את הזכאי ליתן לו או פטר את החייב או האכיל את הטריפה לכלבים על ידו הוי כעושה מעשה אבל כל הני הוו גרמא בעלמא דההיא דשיסה בו כלב ונחש לא ברי הזיקא כולי האי כמו מסור דשמא לא ישוך הכלב והנחש וההיא דזרק את הכלי מראש הגג כשזרק לא עשה מעשה הראוי להזיק שהרי היו תחתיו כרים וכסתות וכשסלקו נמי לא עשה מעשה בגוף הממון אף על גב דברי היזיקא ולא דמי למסור שמראה על גוף הממון וכמאן דקלייה דמי ושולח את הבעירה אין עושה מעשה בגוף הממון אלא החרש הוא שעשה את המעשה וכן פורץ גדר ממילא היא יוצאה ונותן סם המות לפני בהמת חבירו אין מאכילה ומבעית חבירו איהו הוא דמבעית אנפשיה ועוד יש לחלק דכל היכא דההיזק נעשה מיד בשעת מעשה נקרא דיני דגרמי כמו שורף שטר ומוחל וכן מראה דינר לשולחני כי מיד הוא פוטר אותו שנותנו לו ומסור בעידנא דאחוי כמאן דקלייה דמי וכן נתייאש מיד בשעת יאוש נעשה כלאים אלא שאין אוסר עד שיוסיף מאתים וכן דין והוראה ההיזק בא מיד אבל המסלק את הכרים בשעת סילוקו עדיין לא נשבר הכלי עד שיגיע לארץ וכן שיסה עד אחר שיסוי לא ישוך וכן השולח את הבעירה בשעה שנותנה לחרש אין מזיק וכן פורץ גדר עד שתאבד הבהמה והמבעית אחר שהבעיתו הוא מתפחד והולך וההיא דהעושה מלאכה במי חטאת חייב לרבי מאיר:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |
< סימן קודם · סימן הבא >