ר"י מיגאש/שבועות/יח/א
|
|
אמר רבא תרווייהו תנינהו כניסה תנינא דמחייב עליה פרישה תנינא דמחייב עלה הכא דקתני פירש מיד חייב אלמא דחייב אפרישה והתם קתני במסכת נידה דף י"ד נמצא על שלו כלומר ששימש ופירש ונתקנח ונמצא דם אסודר שלו שנתקנח בו טמאים וחייבין בקרבן שהרי ודאי שהדם בשעת הבעילה היה מאי לאו בסמוך לוסתה והאי דמביא קרבן על הכניסה הוא דעל הפרישה לא מחייב כלל משום דאנוס שהרי לא הרגיש בדבר אלא לאחר שפירש אלמא כמו שחייבין על הפרישה היכא דהרגיש מקמי דלפרוש כן חייבין על הכניסה סמוך לוסתה. אמר ליה רב אדא בר מתנה לרבא ואימא אידי ואידי אפרישה וכגון שהרגיש בדבר מקמי דלפרוש אבל אכניסה סמוך לוסתה לעולם פטור הוא מקרבן וכי תימא תרתי למה לי כלומר כיון דקתני הכא פירש מיד חייב דאלמא מחייב אפרישה למה לי' למיתנה תו נמצא על שלו איידי דבעא למיתנה על שלה לחלק בין נמצא אותיום לנמצא אחר זמן תנא נמי נמצא על שלו ולעולם בין נמצא על שלו בין נמצא על שלה אותיום החיוב על הפרישה הוא וכגון שהרגיש בדבר קודם שיפרוש אבל על הכניסה סמוך לוסתה לעולם לא מחייב כלל:
אמר ליה רבינא ומי מצית מוקמת לה לההיא בשלו בסמוך לוסתה ואפרישה וכגון שהרגיש בדבר קודם שיפרוש והא נמצא קתני ונמצא בתר הכי משמע אמר ליה ציית מאי דקאמר לך רבך פי' רבינא עצמו שאמר לו לרב אדא בר מתנה ציית מאי קאמר לך רבך כלומר אלא ציית מאי דקאמר לך רבך שזה החיוב על הכניסה הוא אמר ליה והיכי אצית דתנינא זו היא מצות עשה שבנדה ואם איתא דמחייב על הכניסה ועל הפרישה מצות עשה ולא תעשה היא עשה דפרישה שאומרי' לו שהה כדבעינן לומר קמן אזהרה למשמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי פירש מיד חייב מניין דאמר קרא ותהי נידתה עליו ולא תעשה שאומרין לו אל תקרב עם אשתך סמוך לוסתה ואמר ליה תני זו היא מצוה עשה ולא תעשה שבנידה:
והאי לא תעשה דאמרן הכא לא תעשה דכניסה הוא דקאי בר מלא תעשה דפרישה דהא קיימא לן דהפרישה נמי אית בה לא תעשה כדקתני בהדיא במתני' דהוריות אבל חייבין על עשה ועל לא תעשה שבנידה ואמרינן נמי לקמן בענין המשמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי פירש מיד חייב אשכחן עשה לא תעשה מנא לן אמר רב פפא לא תקרב לא תפרוש הוא דשמעת מינה דבפרישה אית בה נמי לא תעשה וממילא שמעת דהא דאמרינן הכא ואם איתא מצות עשה ולא תעשה הוא דלא תעשה אכניסה הוא דקאי בר מלא תעשה דאיכא בפרישה בהדי עשה. אמר מר פירש מיד חייב וכו' ואלא היכי עבד אמר רב הונא נועץ צפורניו בקרקע עד שימות הגיד אמר רבא זאת אומרת המשמש מת בעריו' פטור הוא דהא הכא כי שהא ולא פירש מיד עד שימות פטור הוא דאי ס"ד חייב הכא היינו טעמא דפטור משום דאונס הוא שהרי היתה טהורה קודם שנזקק לה להשתמש ובתוך התשמיש הוא שנטמאת אי אנוס הוא כי פירש מיד נמי ליפטר:
אמר ליה אביי לעולם אימא לך המשמש מת בעריות חייב והכא היינו טעמא דפטר משום דאנוס הוא ודקא אמרת כי פירש מיד נמי נפטר היה לו לפרוש בהנאה מועטת ופירש בהנאה מרובה.
אמר ליה רבא בר רב חנן לאביי אם כן מצינו ארוכה וקצרה בנידה דהא אמרת כשפירש בהנאה מרובה חייב וכשפירש בהנאה מועטת פטור כלומר אי אמרת בשלמא משמש מת בעריות פטור מכלום דאלמא לאו תשמיש הוא וליכא הנאה כלל שפיר אלא אי אמרת דאיכא הנאה ותשמיש מיקרי מיהו כיון דאנוס הוא מוטב לפרוש מת שהוא בהנא' מועטת ולא סגי בלאו הכי ולא יפרוש בהנאה מרובה דומיא דמי שנטמא בעזרה שאף על פי שיוצא בקצרה מכל מקום הרי מטמא הוא את המקדש אלא מוטב שיצא בקצרה ויטמא מעט דלא סגי בלאו הכי ואל יצא בארוכה אם כן מצינו ארוכה וקצרה בידה ואנן במקדש הוא דתנן קצרה וארוכה אבל בנידה לא תנן.
ומהדרינן לעולם איכא ארוכה וקצרה בנידה והיינו טעמא דלא תני לה בנידה כדתני לה במקדש משום דלא דמי ארוכה דהכי לארוכ' דהתם וקצרה דהכא לקצרה דהתם דאילו התם בשוהא ואינו יוצא לאלתר א"נ בשמהלך בארוכה דהיינו טעמא דשוהא הוא שחייב וכשממהר לצאת בקצרה פטור ואילו הכא בשוהא ואינו יוצא לאלתר הוא שפטור וכשממהר לצאת חייב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |