קשות מיושב/עירובין/מ/ב

קשות מיושב עירובין מ ב

דף מ: והתניא ראש חודש שחל להיות בשבת וכו' מתפלל שבע קשיא. וז"ל רש"י קשיא וש"מ כיון דבשאר שבתות וכו' דטעמא משום דזכרון דר"ה עולה לו וש"מ וכו' דקדוק רש"י להאריך ולפרש על צד האמת כפי הסוגיא לאו להקשות על מאן דאמר ההיפוך בא , כי לא נמצא בזה מ"ד בהחלט רק על האיבעיא דבעי בי רב הונא ורוצה לפשוט ממשנה דלא הודו לו היינו דאין מזכירין ודחו התלמידים דאפשר לומר דמזכיר של ר"ח בר"ה ומתניתין דלא הודו לו מצינו לומר דרק על התנאי שיהיה מתנה פליגי רבנן עליה דר' דוסא ועל זה סובב והולך מיתיבי ר"ה שחל להיות בשבת בש"א מתפלל עשר וכו', והוי הך מיתיבי כוונתו לפשוט האיבעיא ור' זירא דדחי דליכא למיפשט דשאני ר"ח מתוך שכולל וכו', ועל זה פריך והתניא ר"ח שחל להוית בשבת ומסיק קשיא וכמו שפירש"י וש"מ כיון דבשאר שבתות וכו', וחזינן מהכא דאין לסמוך במקום שאמרו קשיא משום שיש לה פירוקא דאלת"ה קשה על סתמא דתלמודא דחוקר מאי הוה עלה, הלא מוכח מכבר מכח הקושיא דאין מזכירין א"ו היכי דאמר קשיא אין זה בהחלט. שוב בא לידי הריטב"א וראיתי כתוב בזה"ל קשיא ומיהו אכתי איכא למימר דלעולם אין זכרון אחד עולה לכאן ולכאן ואפ"ה כיון דר"ח ור"ה שניהם ענין זכרון די לכלול שתיהן בחתימה אחת במוספין והיינו דאמרינן לקמן מאי הוה עלה וכו', ושמחתי למאוד וע"ע עירבין לקמן ע. ולא רציתי להאריך עוד בזה כיון דליכא נפקותא בזה לדינא דקבעי רב חסדא וכן רבה זכרון אחד עולה לו לכאן ולכאן ותו לא מידי:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף