קרן אורה/עירובין/צב/א

קרן אורה עירובין צב א

דף צ"ב ע"א

תוס' בד"ה והאמר ר"י הלכה כו' וקשה דסתם ואח"כ מחלוקת הוא ואין קושיא זו מוכרחת דהיכן מצינו מחלוקת בזה אדרבה לרבנן נמי תיקשי אמאי לא יורידו למטה הא לדידהו נמי חצירות רשות אחת הם וע"כ צריך למימר בה טעמא דגזירה דילמא אתי לאתויי מאני דבתים ובזה לא פליגי כאן ודקארי להו מאי קארי להו וי"ל דדעת המקשין כמו שרצו התוס' לומר לעיל בפ' חלון דטעמא דרבנן הוא משום דהגג חשיב כקרפף. והריטב"א ז"ל כתב באמת דהוי מצי לשנויי הכי וקשה לדבריו הא לא מצינו מחלוקת במתני' בהא מילתא וצ"ל לדבריו דמד' ר"ש במתני' משמע דמיירי אפילו עירבו מדקתני אבל לא לכלים ששבתו בבית וכדדייק הש"ס לעיל ומש"ה הוי סתם ואח"כ מחלוקת ועיין בדבריו ז"ל ובירושלמי איתא בשם ר' יוחנן דעירבו לא לענין להוציא מחצר לגג ומטעם אחר דכיון דעירבו נעשה חצר כבתים ואסור להוציא לגג ע"ש:

תוס' בד"ה איכא דאמרי. עיין מהרש"א ז"ל שהקשה אמאי לא תיקשי להו ארב דאמר לעיל דחורבה לא ואמאי הא בחורבה לא גזרינן דילמא אתי לאפוקי מאני דחצר לחורבה לאיכא דאמרי ולא הבנתי דטעמא דרב דאמר חורבה לא לאו משום גזירה הוא אלא משום דאין קורה מתיר אלא בבתים וחצירות פתוחים לתוכו וצריך דווקא בתים וחצירות שאוסרין על המבוי וק"ל:

שם משנה גג גדול הסמוך לגג קטן כו'. לא מצאתי בד' הרמב"ם ז"ל האי דינא ואי משום דקי"ל דכל גגות רשות אחת הם הא נ"מ לכלים שבבתים כמו שפירש"י ז"ל ועיין בפי' המשניות שכתב דמיירי הכא שהגג מוקף מחיצות אבל בלא"ה כל גגות העיר רשות אחת הם ויש לדקדק לענין מאי קאמר האי חילוקא אי לענין כלים ששבתו על הגג אפילו מוקף מחיצות מאי הוי הא כולן רשות אחת הם ואי לכלים ששבתו בבתים אפילו אינן מוקף מחיצות מאי הוי ואדרבה שניהם אסורין אי לא מינכרין מחיצות ועיין בריש פרקין כל הני לישנא דאיתמר על מתניתין ולכולהו לישני קצת קשה ליישב דבריו ז"ל בפי' המשניות ע"ש ודו"ק ולענין אי בעינן נכנסין כותלי קטנה לגדולה אי בעינן גבי גג דעת התוס' ז"ל דבגג נמי בעינן כה"ג וכן משמע קצת מהא דפריך הש"ס למה לי' למיתני תרתי אבל הריטב"א ז"ל כתב כיון דעיקר במחיצה הכא מחמת גוד אסיק לא מהני אלא לגדולה אבל לא לקטנה ע"ש:

גמרא גפנים בגדולה אסור לזרוע בקטנה כו' ופירש"י ז"ל דאפילו ע"י הרחק ד' אמות אסור לזרוע דהוי כמו שכל הקטנה בתוך הגדולה היא וא"כ ה"ה לענין צואה בגדולה דאסור לקרות ק"ש בקטנה היינו אפילו חוץ לד' אמות וכן מבואר להדיא בריטב"א ז"ל וא"כ יש לדקדק על מה שכ' בש"ע סי' ע"ט דהרחקה בקטנה מועיל וכן משמע מלשון הכ"מ ז"ל בפ"ח מהל' תפילה והי' נראה לומר דלשון הש"ע הוא לשון הרמב"ם ז"ל ומדעת הרמב"ם ז"ל נראה דפסק כאביי דלא מצינו מחיצה לאיסור שכן בפ"ז מהל' כלאים לא ביאר דאסור לזרוע בקטנה אפילו ע"י הרחקה אלא כתב סתמא דלזה יש מחיצה היינו לגדולה ומותר לזרוע שם ולקטנה אין לה מחיצה להפסיק כיון דנפרצה במילואה אבל זו לא שמענו בדבריו ז"ל שיהי' כל קטנה חשובה כאילו בתוך הגדולה היא ולפ"ז יש ליישב קצת הא דהשמיט הרמב"ם ז"ל דינא דאשה בגדולה וגט בקטנה כו' משום דהוא מפרש כפי' התוס' דמיירי בהשאילה חצר וע"כ לא קאמרינן דאם שאלה הגדולה גם הקטנה בכלל אלא לרבה ור' זירא דס"ל דהקטנה בכלל הגדולה היא אבל לאביי לאו בכלל הגדולה היא ואפי' אשה בגדולה כו' לאו גיטא הוא אלא דלפ"ז תיקשי מהא דציבור בגדולה ושליח ציבור בקטנה שכ' הרמב"ם ז"ל והש"ע הא הלכה זו ג"כ רבה ור' זירא אמרוה וכיון דלא קי"ל כוותייהו גם בהא לא קי"ל כוותייהו וי"ל דאביי לא פליג אלא במחיצה לאיסור והוי כאלו השוה גיפופי' דהוי חשיבי תרווייהו כאחת השתא נמי חשיבי הקטנה כאחת עם הגדולה ומש"ה שליח ציבור בקטנה יוצאים ידי חובתן ועדיין צ"ע ליישב השמטת הלכה זו דגט עוד יש לדקדק לפי מש"כ בש"ע סי' שע"ד דהא דקטנה אסורה היינו דווקא בנכנסין כותלי קטנה לגדולה א"כ לענין צואה נמי הדין כן ואמאי לא ביאר זאת בש"ע לענין כל הני דיני ולמאי דפירשו התוס' בגט לענין שאלה אטו נאמר ג"כ דדעת המשאיל תלוי' בזה אי נכנסין כותלי קטנה לגדולה הוי הקטנה בכלל השאלה ואם לאו אינה בכלל השאלה אתמהה ודו"ק בכל הנ"ל וע"מ שלא כ' הרמב"ם ז"ל הך דנכנסין כותלי כו' כבר כתבתי בזה בריש מכילתין:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף