קרן אורה/עירובין/פט/א
תוס' בד"ה ל"ש אלא שלא עירבו כו' והרמב"ם ז"ל נראה דעתו בענין אחר דכתב בפ"ד מהלכות עירובין דלשפוך לחצר שניהם אסורין היכא דלא עירבו ואם א' עשה עוקה זה שעשה עוקה מותר לשפוך לעוקה וזה שלא עשה אסור לשפוך לחצר ואם שניהם עשו עוקה זה שופך לעוקה שלו וזה שופך לעוקה שלו ע"ש וא"כ ליכא למימר בדבריו ז"ל כשיטת התוס' דשופך על הדיוטא דא"כ בכה"ג אמאי אסורין לשפוך לחצר אלא וודאי מותר לשפוך להדיא לעוקה שלו משום דהיא אינה בכלל איסור חצר שאינה מעורבת אלא של מי שעשאה לבד היא ולהכי מותרת לשפוך לעוקה שלה אלא דלפ"ז למה קאמר הש"ס טעמא לאותה שלא עשתה עוקה משום דילמא אתי לאפוקי מאני דבתים לחצר בלא"ה ליתסר כיון דאין העוקה שלה ועיין בפי' המשניות:
ובעז"ה נתחיל לפרש פ' כל גגות - פ' תשיעי
גמרא גזירה משום תל ברה"ר עיין ברבינו יהונתן בפירוש המשנה ודבריו ז"ל צריכין ביאור מש"כ דעמוד בחצר שאינה מעורבת אסור לטלטל מחצר לעמוד ומ"א חצר שאינה מעורבת אפילו מעורבת או של אדם אחד נמי אסור לר"מ כדמשמע בכל דוכתי שוב ראיתי בריטב"א ז"ל שהביא בשם רבותיו דעה זו דדווקא ברשות של שני בני אדם גזר ר"מ ובריש שבת לא משמע כן ע"ש:
תוס' בד"ה במחיצות שאינן ניכרות כו' והאריכו בדין מקום ד' למעלה מעשרה בלא מחיצות אי יש לו דין מקום פטור אי דין כרמלית והביאו ראי' מירושלמי דמקום פטור הוא דאר"י זיזין וכתלים שהיו גבוהים י' ורחבים ד' מותרין כאן וכאן וכתבו דרחב ד' רבותא קמ"ל דאפילו מקום ד' הוי מקום פטור ע"ש והנה לקמן בפ' המוציא אמתני' דזיז שלפני החלון לא משמע כן בירושלמי אלא נראה משם דדווקא רחב ד' הוי מקום פטור אבל אינו רחב ד' בטיל לגבי רה"י והוי כחורי רה"י. ומדברי הרמב"ם ז"ל ג"כ נראה דכל למעלה מעשרה אפילו רחב ד' מקום פטור הוא עיין בדבריו ז"ל בפ' ט"ו מה' שבת מש"כ בדין הזיז ועיין בדברי הה"מ שם וסיוע לדבריו ז"ל הוא מדברי הירושלמי על משנה דזיז עוד נראה בדברי התוס' דהיכא דליכא בקיעת גדיים אמרינן גוד אחית אפילו ליכא מחיצות כלל ויש להבין מ"ש דלענין להתיר בכל ד' מחיצות עדיף גוד אחית מדין פי תקרה דפי תקרה לא אמרינן בכל ד' מחיצות ולענין בקיעות גדיים עדיף פי תקרה ופי תקרה לא בטיל אפילו גדיים בוקעים תחתיו ודו"ק:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |