קרן אורה/עירובין/כו/ב
גמרא פשיטא כו' עיין מהרש"א ז"ל שהקשה ע"ז הא איכא לספוקי כדאמר רב פפא לאביי דהטעם הוא משום דבית בלא חצר לאו דיירי אינשי ע"ש בדבריו ז"ל ולענ"ד נראה דליכא מחלוקת בזה דלרב ששת נמי פליגי בהאי סברא ר"א ס"ל בסתמא ביטל רשות ביתו דבית בלא חצר לא דיירי אינשי ומסתמא ביטל גם רשות ביתו אע"ג דלא הוכר בפירוש ורבנן ס"ל דמסתמא לא ביטל רשות ביתו דלא מסלק נפשי' לגמרי ושניהם מודים באלו הסברות אלא דר"א ס"ל דמבטל בעין יפה מבטל וביטל הבית והחצר כיון דשייכים זל"ז ורבנן ס"ל דמבטל צריך שיפרש ומה שלא פירש לא פירש ולרב פפא מיבעי לי' בפי' לר"א דאמר לא מבטילנא מי אמרינן דלאו בלב שלם אומר כן או דילמא כיון דגלי גלי וכן לרבנן אי אמר מבטילנא וא"כ מדרב ששת לא מוכח כלל לענין היכא דגלי וא"כ שפיר פריך פשיטא וכן נראה מלשון רש"י ז"ל שפי' לר"א דאמר מסתמא ביטל ולרבנן דאמרי מסתמא לא ביטל משמע דא"ד רב ששת קמיבעי לי' וכן משמע לקמן בפ' הדר דאמרינן לר"א טעמא הוא משום דבית בלא חצר לא עביד אינש דדייר. והנה משיטת תלמודין משמע דר"א ורבנן פליגי היכא דאמר הריני מבטל רשות חצירי ולא מיבעי לי' לר"א אלא אי אמר בהדיא לא מבטילנא. ובירושלמי נראה דבסתמא פליגי דאמר הריני מבטל רשותי אבל אם אמר הריני מבטל רשות חצירי הוי כמו דפי' ולא רשות ביתי ועיין בריטב"א ז"ל שהקשה על פירש"י ז"ל אמאי הא אסור לאחר שהחזיקו בחצירו כיון דתו לא מצי לאסור עליהם ובירושלמי פריך עלה ומשני דקנס הוא לר"א ע"ש:
שם גמרא מאי ערקבלין כו' עיין בריטב"א ז"ל שכתב דטעמיה דר"א דלא בעי מרור מין זרעים ולדבריו תיקשי אליבא דר"א אימא הירדוף כדפריך הש"ס בפסחים ונראה יותר כשיטת התוס' דמין זרעים הוא וק"ל:
ונתחיל לפרש בעז"ה פ' בכל מערבין פ"ג
במשנה חוץ ממים ומלח והכל ניקח בכסף מעשר חוץ ממים ומלח ובגמרא פליגי ע"ז ר"א וריב"ח חד מתני אעירוב ל"ש אלא בפ"ע אבל מים ומלח מערבין וחד מתני אמעשר נראה מזה דמוקמי למתניתין כר"א דדריש רבוי' ומיעוטא וא"כ האי כללא דווקא ואין יוצאין מן הכלל בדבר שהוא אוכל אלא מים ומלח לבד אלא דלפי המסקנא דמוקים לה בנתן לתוכו שמן אין ראי' דבזה כולהו תנאי מודו דמותר ליקח בהבלעה וא"כ האי כללא ג"כ לאו דוקא והנה הגאון ז"ל בא"ר פי' להא דאמרינן והאיכא כמהין ופטריות קאי אמעשר ויש לדקדק דע"כ לא קשיא לי' אלא למאן דדריש כללי ופרטי א"כ אמאי לא קאמר והא איכא דגים כדאמרינן לקמן ועוד דבירושלמי פליגי ר"ע ור"י ר"י דריש מה הפרט וולד וולדות הארץ ור"ע דריש פרי וולד פרי וקאמר דאיכא בינייהו דגים וחגבים וכמהים ופטריות לר"ע ניקחים א"כ משמע דכמהין ופטריות הוי וולד פרי ולא אימעיט אלא מוולדות הארץ וא"כ לתנא דאמר כללא בתרא דווקא ולא בעי אלא פרי מפרי וגידולי קרקע לא אימעיט כמהין ופטריות דהא בברכות אמרינן דחשיבי גידולי קרקע וא"כ היכא פריך והאיכא כמהין בפשיטות כ"כ ואין זה אלא אליבא דחד תנא. ועוד יש לדקדק למה ליה למימר לקמן דעופות איכא בינייהו לימא דכמהין ופטריות איכא בינייהו וראיתי להרמב"ם ז"ל בפ"ז מה' מעשר שני שכתב אין לוקחין מים ומלח וכמהין ופטריות לפי שאין גידוליהן מן הארץ ולפי הנ"ל צ"ל דפסק כהאי תנא דכללא קמא דווקא ובעינן וולדות הארץ יצאו כמהין ופטריות דלא היו וולדות הארץ אלא דא"א לומר כן דהא מסיק הש"ס דעופות נמי לאו וולדות הארץ הם ואיך כתב שם דדבש וביצים נקחים בכסף מעשר דהוי גידולי גידולי' וע"כ צ"ל דזה שכתב הרמב"ם ז"ל לפי שאין גידוליהם מן הארץ היינו שאין גדלים מן הארץ והא דאמרינן בברכות דכמהין ופטריות חשיבי גידולי קרקע עכ"פ אינן גדלים מן הקרקע כ"כ כמו הני פרטי ויצא לו ז"ל כן מדלא קאמר דכמהין ופטריות איכא בינייהו ש"מ דאפילו לתנא דס"ל כללא בתרא דווקא נמי ממעטינן כמהין ופטריות כו' ואם נאמר דכמהין ופטריות לא חשיבי פירי מפירי הוי אתי שפיר הא דקאמר הני שני צדדים פירי מפירי וגידולי קרקע בחד צד ממעט כמהין כו' ובחד צד ממעט דגים. אבל אם נאמר דהכל ממיעוטא דגידולי קרקע נפקי. א"כ לענין מאי קאמר כלל האי צד דפירי מפירי והנה למש"כ הרמב"ם ז"ל דחלב וביצים ניקחים משום דהוי גידולי גידולא א"כ היה אפ"ל דהאי תנא דאמר וולד וולדות הארץ הוא מרבי טפי מתנא דבעי גידולי קרקע דלתנא דבעי דווקא גידולי קרקע יצאו חלב וביצים דלא חשיבי גידולי קרקע ולמ"ד וולד וולדות הארץ הני נמי הוי בכלל וצ"ע מה שהשוה הירושלמי דגים וחגבים ומה ענין דגים וחגבים כי חגבים הם בכלל עופות ועיין בריטב"א ז"ל שכ' להדיא דכמהין ופטריות אימעיט מצד דפירי מפירי וצ"ל דהא דאמרינן בירושלמי אליבא דר"ע דניקחים היינו משום מכשירי פירי ועיין במפרש במס' מע"ש:
שם תוס' בד"ה ולכהן בבית הפרס ע"ש מה שהקשה דהא אסור לילך דהעמידו דבריהם וי"ל דהכא וודאי יכול לילך בשידה תיבה ומגדל דהא בה"פ אינו מטמא באהל ואי"ה לקמן יבואר:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |