קרן אורה/סנהדרין/ל/ב

קרן אורה סנהדרין ל ב

דף ל' ע"ב

גמרא עדות המכחשת זא"ז בבדיקות כשרה כו'. יש לדקדק מאי טעמא דר"י הא אמרינן לעיל לענין קרוב נפסול דילפינן ד"מ מד"נ מקרא דמשפט אחד וכן לענין דו"ח ומ"ש דלהא מילתא יש חילוק בין ד"מ לד"נ. ונראה לומר דמכללא דמילתא דריב"ק ורבנן שמעינן להא מילתא דכמו דלענין ראיית העדות יש חילוק בין ד"מ לדיני נפשות דבד"נ ודאי צריך שיראו כאחד כדאיתא במכות דעדות מיוחדת פסולה לד"נ מקרא דלא יומת ע"פ עד אחד ובד"מ א"צ שיראו כאחד מדכתיב או ראה מ"מ וכיון דחזינן דלענין ד"מ אין צריך שיהיו העדים יחד בהצטרפות להכי לא ילפינן נמי ממשפט אחד לענין הכחשה בבדיקות ורבנן נמי מודו בקרקעות לחד מ"ד דאין צריך שיראו כאחד ונראה דהיינו נמי טעמא דר' יוסי דאמר דלענין ד"מ לא מיפסיל בקרוב ופסול אם נמצא אחד מהן כיון דלא בעינן שיצטרפו יחד ועיין בתוס' מכות דף ו' ד"ה אמר ר"י ורבי דאמר אחד ד"מ ואחד ד"נ אפשר ס"ל כרבנן דריב"ק ובעינן שיראו כאחד בכל גווני ובזה י"ל דרב יהודה דפסק כר' יוסי ור"נ דפסק כרבי אזלי לטעמייהו דרב יהודה ע"כ ס"ל כריב"ק דלא בעינן שיראו כאחד וכמש"כ מש"ה פסק כר' יוסי דבד"מ לא מיפסיל בנמצא אחד מהן קרוב או פסול ורב נחמן משמע במכות דס"ל כרבנן דריב"ק דבעינן שיראו כאחד דדוקא בעדות מיוחדת שכשר בד"מ היינו דשניהם ראו מעשה אחד אלא דזה ראה מחלון זה וזה ראה מחלון זה ומש"ה פסק כרבי ועיין בתוספות שם שהקשו אמאי לא ילפינן ד"מ מד"נ ממשפט אחד ע"ש מה שתירצו. אבל אחר העיון זה אינו דהא רבי גופא ס"ל כריב"ק כדאמרינן הכא מעשה וצירף רבי עדותן ופירש"י ז"ל כריב"ק וע"כ צ"ל ד' רש"י ז"ל ע"ד שכ' דלרבנן דריב"ק לא הוי מחלקינן בין ד"מ לד"נ לענין הכחשה בבדיקות משום קרא דמשפט אחד ע"כ צ"ל גבי הא דנמצא אחד מהן קרוב או פסול או כסברת רש"י ז"ל שם במכות או כסברת התוס' ז"ל שם ע"ש אבל מש"כ בראשית דברי דהא דר"י אליבא דריב"ק אזלי משמע כן נמי מדברי רש"י ז"ל שהבאתי אלא דאכתי יש להבין בזה הא בד"נ גופא מנ"ל דהכחשה דבדיקות הוי הכחשה וע"כ מסברא שמעינן לה דחד מינייהו משקר א"כ בד"מ נמי נימא הכי וצ"ל כמ"ש הנימוק"י דעבדי אינשי דטעי בהכי ובד"נ לא תלינן בטעותא וא"כ י"ל דהא דרב יהודה נמי תקנתא דרבנן הוא ומישך שייכי בהאי תקנתא דלא בעינן דרישה וחקירה ועבדי רבנן נמי האי תקנתא בהכחשה בבדיקות אף דמה"ת עדות מוכחש' היא מדרבנן עדותו עדות כיון דעבידי דטעו בזה וכן משמע קצת מלשון הרמב"ם ז"ל בפ"ג מה' עדות אע"פ שאמרו חכמים ד"מ א"צ דרישה וחקירה אם הכחישו בחקירות עדותן בטילה אבל אם הכחישו בבדיקות עדותן עדות משמע מדבריו דלא איירי רב יהודה אלא בד"מ דלא צריכי דו"ח וא"כ בדיני קנסות דבעינן דו"ח אפילו עדות המכחשת בבדיקות פסולה אבל לא מצאתי כעת סעד לזה ועוד דמפירש"י ז"ל לא משמע כן לפי מש"כ דזה שייכי להא דריב"ק וריב"ק ודאי בכל ד"מ מיירי בין בהודאות והלואות בין בגזילות וחבלות. והי' נראה לי לדון בדבר החדש ולהוכיח מהלכות אלו דלא בעינן עדות שאתה יכול להזימה בכל ד"מ דהא לריב"ק סגי בעד אומר בפני הלוהו בניסן והשני אומר בפני הלווהו באייר ועדותן בב"ד נמי כ"א בא בפ"ע להעיד בב"ד אחר וכיון דהעדי' לא ידעו זמ"ז א"כ הוי עדות שאי אתה יכול להזימה דכ"א יכול לומר לחייבו שבועה באתי ולא לחייבו ממון ואפ"ה מצרפינן עדותן וכלל העולה מכל הנ"ל דלא ילפינן ממשפט אחד ד"מ מד"נ אלא דו"ח ופסול קרובים אבל כל שאר מילי לא ילפינן. והנה עוד חילוק אחד בין עדות ממון לעדות נפשות לרב אחא דלקמן בפרק אחד ד"מ דבממון מחייבינן בידיעה בלא ראיה דהיינו עדות מאומד ובד"נ לאו עדות היא וגם בזה צ"ע אמאי לא נילף מהדדי מקרא דמשפט אחד וי"ל דלענין אומד ד"נ שאני דבעינן שיתיר עצמו למיתה ואף דשמעון בן שטח קאמר מקרא דע"פ שנים עדים ובד"מ נמי כתיב על פי ב' עדים מ"מ הא כבר נאמר והוא עד או ראה או ידע אלמא דבידיעה בלא ראיה נמי חייב בד"מ ובשבועות משמע דלרב אחא בד"נ נמי אזלינן בתר אומדנא כעובדא דשמעון בן שטח וכבר עמדו התוס' ז"ל ע"ז בפ' אחד ד"מ ובשבועות שם והקשו עוד הא איכא אומדנא בדיני ממונות דרבנן נמי מודו כגון שעלתה לו נשיכה בגבו גבי נחבל ובד"נ כה"ג ודאי לא אזלינן בתר אומדנא. ובאמת יש לדקדק אפילו לרבנן אמאי לא מחייבי כעובדא דשמעון בן שטח דהא הוי דומיא דאומדנא דנחבל שעלתה לו נשיכה בגבו וצ"ל דחיישינן הכא שמא הוא הרג את עצמו והי' אפשר לישב קצת קושית התוס' דהכא בסנהדרין אזלי כמאן דאוקמא לרב ושמואל דפליגי אי הולכין בממון אחר הרוב בהני תנאי דרבנן ורב אחא וס"ל לרב אחא דהולכין בממון אחר הרוב וא"כ י"ל דבד"נ דחמירי מודה דלא אזלי בתר אומדנא ובהילוך אחר הרוב נמי מספקא לן בד"נ בפרק בן סורר וסוגיא דשבועות אזלי למסקנא דאפילו למ"ד אין הולכין בממון אחר הרוב בהא אזלינן בתר חזקה א"כ כש"כ דצריך למיזל בתר חזקה דגופא בד"נ דאיפשיטא בפ' בן סורר דאפילו אחר הרוב הולכין וכש"כ בתר חזקה דגופה והתירוץ הפשוט הוא דבפ' אחד דיני ממונות נמי ס"ל להש"ס דרב אחא אזיל בתר אומדנא אפילו בד"נ ודאי זה הרגו ואפ"ה לא הוי עדות דהא מתני' ס"ל דבעינן התראה והתיר עצמו למיתה וזה דלא כריבר"י ולהכי א"א לקבל עדות מאומד דשמא הרגו שלא בתוך כדי דיבור וכמש"כ התוס' וזה ברור. עוד יש להקשות בסוגין דפרק אחד דיני ממונות למה לן לאוקמא מתניתין כרב אחא הא לרבנן נמי אזלינן בתר אומדנא בדיני ממונות כמו בנחבל שעלתה לו נשיכה בגבו וצ"ע:

שם גמרא אחד אומר ב' בגבה ואחד אומר ב' בכריסה. עי' כ"מ ז"ל שכתב דלא מהימני בזה ולענין עונשין דהוי כד"נ ולי נראה דודאי מהימני לכל מילי כיון דעיקר עדותן על ימי הגדלות והתורה הכשירה בזה אפילו עדות מיוחדת וודאי נאמנים לכל מילי ועיין לח"מ שם:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף