קרן אורה/סנהדרין/לג/ב

קרן אורה סנהדרין לג ב

פרק אחד דיני ממונות דף ל"ג ע"ב

גמרא חייבי מלקיות אתיא רשע רשע משמע מכאן דחייבי מלקיות שוין לחייבי מיתות לכל הני מילי דמתניתין וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ"א מה' סנהדרין אחד ד"נ וא' ד"מ כו' שוין לדינים אלו אלא שהמלקות בג' ובזה שוין לד"מ ועיין בלח"מ מה שתמה על לשון הזה ולא ידעתי למה כי דבריו ז"ל פשוטים הם אלא דקשיא לי כיון דסגי בג' א"כ ע"כ לא בעינן במלקות ע"פ שנים לחובה וא"כ גם בהא לא דמיא לד"נ והרמב"ם ז"ל כתב דלכל הדינים שוין דיני מלקיות לד"נ לבד דמלקות סגי בג' ועוד מ"ש דלהאי דינא מדמינן ליה לד"מ ולשאר מילי מדמינן לד"נ ובתוספתא פ"ז איתמרא הך גז"ש לענין להחזיר לזכות לבדו וכן משמע מדברי הש"ס דקבעו לאיבעי' זו בהלכה דמחזירין לזכות ודו"ק:

שם גמרא ריבר"י אומר עונה לזכות כו' נראה דעיקר מחלקותן הוא אם לשמוע מן העד הצד זכות שהוא אומר דלרבנן אין שומעין דבריו כלל ולר"י בר"י שומעין דבריו והב"ד נושאין ונותנין בדבר אבל העד עצמו ודאי אין נמנה להיות דיין אפילו לזכות לר"י בר"י דהא בד"נ ודאי אין עד נעשה דיין והיינו דקאמר הש"ס בטעמייהו דרבנן משום דמיחזי כנוגע בעדותו להכי צותה התורה שהעד לא יפתח פיו כלל ולפ"ז הא דאחד מן התלמידים יכול ללמוד זכות י"ל דהיינו ששומעין ממנו לישא וליתן בדבר אבל לא שיעלה למנין לדון ע"פ וכן אמרו לקמן דהרב ותלמידו אין מונין אלא אחד וא"כ לא תיקשי כ"כ קושית התוס' מהא דאמרינן לעיל באומר איני יודע אי הדר ואמר טעמא לא שמעינן ליה דהתם לענין שיעלה למנין קאמר ועיין בדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ט מה' סנהדרין ונראה מדבריו ז"ל גם כן כשיטת התוס' דמי שאמר איני יודע אינו יכול לחזור וללמד חובה אבל יכול לחזור וללמד זכות כמבואר בדבריו ז"ל בהלכה ב' אמרו י"ב זכאי וי"ב חייב ואחד אומר איני יודע מוסיפין וע"כ מיירי דמן השנים שהוסיפו אמר אחד איני יודע והראשון שאמר תחלה איני יודע עתה הפך דעתו לזכות דאי האי דאמר איני יודע הוא זה שאמר בתחלה איני יודע הרי כתב שם בזה דיצא זכאי וכן כתב הלח"מ שם ע"ש ואי לאו דמיסתפינא הייתי אומר דהנוסחא הנכונה בדברי הרמב"ם ז"ל אמרו י"ג זכאי וי"ב חייב ה"ז זכאי דלזכות מצטרפין גם את מי שאמר בתחלה איני יודע דלפי הנוסחא אשר לפנינו תמוה אמאי יצא זכאי ע"פ ב"ד שקול ועיין בלח"מ מש"כ בשם מהר"מ פאדווה וצ"ע עוד יש לדקדק בזה הא דאיצטריך קרא שלא יענה תלמיד לחובה ומאי נ"מ אם ילמד חובה כיון שדעתו אינה עולה למנין והמלמדין זכות אינן יכולין ללמד חובה וא"כ אין בדבריו שום תועלת וי"ל דהא מסיק הש"ס דבשעת גמר דין יכולין לחזור וללמד חובה ואולי אם שמעו צד חובה של התלמיד היו גם המזכין מטין אחריו ע"כ אמרה תורה שלא ישמעו דבריו לחובה וק"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף