קרן אורה/סנהדרין/לא/ב

קרן אורה סנהדרין לא ב

דף ל"א ע"ב

גמרא אימר דאמר רשב"א היכא דיש בכלל מאתים מנה כה"ג מי אמר כו' וצריך לדקדק בטעמו של דבר מ"ש במנה שחור כו' מצטרפין ובחביות של יין כו' אין מצטרפין והנה הרמב"ם ז"ל ביאר טעמו של דבר לשיטתו דכל מה ששואלין אותן בגוף העדות הם בכלל דרישות ובחקירות יחשבו ע"כ בזה אומר של יין וזה אומר של שמן הוי הכחשה בדרישות ועדותן בטילה אבל מנה שחור או מנה לבן לא חשיבא הכחשה בגוף המעשה ואי תיקשי לך מ"ש מסייף וארירן דחשיב הכחשה בדרישות צריך לחלק דשם מנה אחד הוא ובין ישנה לחדש לאו הכחשה בדרישות היא ולפ"ז בזה אומר כ"ה סלעים נתן לו וזה אומר מנה דינרים הוי הכחשה בדרישות ורבא דאמר במנה שחור ולבן נמי עדותן בטילה ס"ל דזה נמי הוי הכחשה בגוף המעשה אבל לשיטת הראשונים ז"ל דכל הני מילי חשיבא בדיקות כתב הנימוק"י הטעם דבחבית של יין ושל שמן הוי הכחשה גמורה דדייקי אינשי בזה אבל מנה שחור או לבן לא דייקי בזה כמו בין שעורין לחיטין לא דייקי אינשי. והנה הח"מ והב"ש בסי' י"ז עמדו על הש"ע שפסק עד אומר מת ועד אומר נהרג הרי זו תינשא ואמאי הא לדעת הרמב"ם ז"ל הוי הכחשה בגוף המעשה ואפילו בד"מ עדותן בטילה ותירצו שם דהוי כמו מנה שחור או לבן ולכאורה דמי טפי לסייף וארורן וצ"ל דהתם שאני דעיקר הדין על הריגתו ע"כ צריך לידע במה הרגו אבל הכא עיקר העדות הוא שאינו חי ומה שזה אומר מת וזה אומר נהרג אין זה בגוף המעשה ולא חשיב אלא בדיקות בעלמא אלא דלפ"ז יש לדקדק ל"ל להש"ס למימר בב"ב גבי אחד אומר אכלה חטים ואחד אומר אכלה שעורים דמצטרפין משום דלא דייקי אינשי בזה והשתא תיפוק ליה דהוי הכחשה בבדיקות דעל החזקה אנו דנין ולא על האכילה וי"ל דהתם רב יהודה קאמר לה ורב יהודה ס"ל במנה שחור או לבן נמי הוי הכחשה בגוף המעשה ומש"ה איצטריך לטעמא דלא דייקי אינשי אבל על הרמב"ם ז"ל שכ' להאי טעמא בפרק ט"ו מה' טוען תיקשי ל"ל האי טעמא דהא הוא פסק במנה שחור ולבן הוי הכחשה בבדיקות ויש לחלק בזה. אבל הא קשיא לי למה תלוי הקושיא דוקא לדעת הרמב"ם ז"ל הא גם לשיטת הראשונים ז"ל תיקשי דהוי הכחשה גמורה ובהא לא טעו אינשי וכמו שכתבו התוס' בב"ב דאם אחד אומר אכלה חטים ואחד אומר אכלה קטניות אין מצטרפין משום דלא טעו אינשי בהא ועוד לסברתם דלד' הראשונים הוי הכחשה בבדיקות וכשירה בד"מ וה"נ לד"מ דמיא תיקשי מאי טעמא דר"מ דאמר הואיל ומכחישות זא"ז לא ינשאו ע"כ נראה דוודאי מת או נהרג הכחשה גמורה היא בין לדעת הרמב"ם ז"ל בין לדעת הראשונים ז"ל ואפ"ה אתי שפיר הלכה זו באחד אומר מת ואחד אומר נהרג דתינשא והוא ע"פ מאי דיש לשאול בב' כיתי עדים אחת אומרת חבית של יין ואחת אומרת של שמן מה דינו אי נימא דדוקא בכת אחת הוא דהוי הכחשה ואחד מהן שקר הוא ואין כאן אלא עד א' אבל ב' כתי עדים אפי' מכחישין זא"ז הכחשה גמורה מ"מ בפחות שבהם חייב דחד מינייהו כשרים הם או דילמא כל שמכחישים זא"ז אפילו בב' כתי עדים הוי הכחשה ודילמא תרוייהו שיקרא נינה ונראה דדבר זה תליא בפלוגתא דתנאי לתנא דמתניתין דנזיר דב"ש וב"ה בב' כתי עדים נחלקו ודוקא התם קאמרי ב"ה דנוהג שתים משום דבכלל חמש שתים אבל בהכחשה גמורה אפי' ב"ה מודו דלאו עדות הוא אבל לתנא דברייתא דהכא ובנזיר דבב' כתות לא נחלקו וכי פליגי בכת אחת וא"כ שמעינן מדברי ב"ש דאפי' מודו דהוי הכחשה, בכת אחת בב' כתי עדים הולכין אחרי הפחות שבהם וא"כ ה"ה לב"ה דלא הוי הכחשה בב' כתי עדים אפילו הכחשה גמורה כמו בחקירות או בדרישות וא"כ עפ"ז א"ש הלכה זו ומיושב נמי במאי דפליגי ר"מ ור"י ור"ש בזה ר"מ ס"ל כתנא דמתני' דבב' כתי עדים פליגי ובזה דוקא קאמרי ב"ה דהוי עדות משום דיש בכלל חמש שתים אבל בהכחשה גמורה מודו דנחלקה העדות ומש"ה קאמר ר"מ הואיל ומכחישות זא"ז לא ינשאו ור"י ור"ש ס"ל כתנא דבריי' דבב' כתי עדים לא פליגי ולכ"ע לא נחלקה העדות להכי קא' הואיל ושניהם מודים שמת הרי אלו ינשאו והדבר ברור ופשוט ובירושלמי איכא מחלוקת בזה לב"ה דמתניתין בהכחשה גמורה ור' יוחנן ס"ל הכחיש עדות בתוך עדות בעלה העדות גם לב"ה ורב ס"ל דלא בטלה העדות ובעי הש"ס התם למימר דאפילו בד"נ ס"ל לרב דלא בטלה העדות בהכחשה ובתר הכי מסיק דבד"נ בטלה העדות לכ"ע משום דכתיב צדק צדק תרדוף ומביא הש"ס ראיה לרב מדברי ר"י ור"ש דיבמות ודחי דשאני צרות ע"ש באורך. ומדברי הירושלמי הללו נראה דלא כדעת הרמב"ם ז"ל דאפילו אחד שהכחיש שנים בבדיקות עדותן בטילה ומדברי הירושלמי דוקא אם ב' כתי עדים מכחישות זא"ז אלא די"ל דאחד המכחיש גרע דבטלה העדות משום נמצא אחד מהן קרוב או פסול דודאי האחד הוא הפסול אבל בב' כתי עדים המכחישות זה את זה אין הפסול ידוע ונ"מ לדיני ממונות ועיי' ביבמות פרק האשה מש"כ בזה ודו"ק:

הדרן עלך פרק זה בורר

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף