קרן אורה/נזיר/ס/א

קרן אורה נזיר ס א

דף ס' ע"א

תוס' בד"ה תגלחת ראשונה כו' וכן צ"ל דשלמים דנזיר לא הצריכוהו כו'. ולא הוי צריכי לזה דשלמים בלא"ה אינו יכול להביא כיון דצריך לאתויי לחם בהדה ולחם ליכא בנדבה וק"ל וע' תוס' ז"ל בזבחים ונדה:

שם גמ' ותני עלה ומגלח ארבע תגלחות. היינו כל תגלחת לאחר שנה דקודם שנה אינו יכול לגלח משום דמספקינן בכל תגלחת דילמא תגלחת טהרה היא. וכתב הר"מ ז"ל דבספק טומאה ליכא נ"מ אימתי שנולד בין בתחלת נזירותו או בסוף השנה וכתב עליו הראב"ד ז"ל דזה אינו אלא אם נולד ספק טומאה ז' ימים קודם סוף השנה דמזה בשלישי ושביעי וכי מגלח תגלחת ראשונה בסוף שנה איכא לספוקי דילמא לאו מצורע הוא אלא טמא ותגלחת ראשונה עלתה לו לתגלחת טומאה ואינו יכול לגלח תגלחת שניה אלא בסוף שנה שניה אבל אם נטמא בסוף שנה ראשונה ממש אין צריך לתגלחת ראשונה ושניה אלא שנה ושבעה ימים דממ"נ אם מצורע הוא ודאי דסגי בהכי ואי לאו מצורע הוא אלא טמא ג"כ מותר לגלח תגלחת שניה לאחר שבעה דהא ראשונה לא עלתה לו לתגלחת טומאה כיון דלא הזה עדיין שלישי ושביעי וכן ביאר הלח"מ ז"ל דברי הראב"ד ז"ל כנ"ל ועכ"ז אין דברי הראב"ד ז"ל מובנים דבכה"ג היכי מגלח תגלחת ראשונה בסוף שנה ראשונה כיון דבספק טומאה הוא ודילמא לאו מצורע אלא טמא הוא ואסור לגלח בימי טומאתו וע"כ צריך להמתין בתגלחת ראשונה עד שתהיה ראויה גם לתגלחת טומאה וכן הקשה בק"ע:

וספק הצרעת צריך לומר שנולד לו בתחלת הנזירות דאי באמצע הנזירות א"כ לא היה צריך להמתין בתגלחת שלישית שנה שלימה והיה די בתשלום הנזירות עם הימים שקדמו לספק צרעת. וממ"נ אם מצורע וטמא הוא ודאי מותר לגלח בתוך השנה ואי מצורע ולאו טמא הוא ג"כ מותר לגלח תגלחת טהרה בתוך השנה דהימים שלפני צרעת עולין לו ואי טמא ולאו מצורע הוא כבר יצא הכל בתגלחות הראשונות אלא ודאי צ"ל דנולד לו ספק צרעת בתחילת הנזירות. וא"כ לר"ל דס"ל לעיל דנטמא בימי צרעתו אינו סותר א"א לומר דספק טומאה נולד אחר ספק הצרעת דא"כ לא היה צריך תגלחת טומאה לספק מצורע וטמא דאי מצורע הוא ולא סתר אין כאן תגלחת טומאה כלל וצ"ל דספק הטומאה נולד קודם ספק הצרעת ודו"ק:

ודברי הרמב"ם ז"ל בספר הקרבנות בזה נפלאים המה כמו שתמהו בזה הכ"מ והלח"מ ז"ל במש"כ בתנאי העולות דמתנה בעולה ראשונה לחובת מצורע והרי הוא עדיין מחוסר ספירה ומש"כ הלח"מ ז"ל להביא ראיה מהא דאמרינן בזבחים דחייב על שחוטי חוץ בעולה מחוסר זמן והיינו משום דיכול להביאה אפילו קודם זמנה אין זו ראיה דא"כ לא היה צריך קרא להכי לרבות דחייב משום שחוטי חוץ כדאיתא שם בפ' פרת חטאת כיון דיכול להביאה ולצאת ידי חובתו אפילו בתוך הזמן פשיטא דחייב משום שחוטי חוץ אלא ודאי לא יצא בה ידי חובתו ואפ"ה איתרבי לחייבו משום שחוטי חוץ כיון דשם עולה ושלמים ראוי לפתח אהל מועד בכל זמן אלא דמדברי הרמב"ם ז"ל בחיבורו פרק י"ח מהלכות מעה"ק ובפירוש המשנה שם בפרק פרת חטאת משמע דעולה ושלמים כשירים אפילו תוך זמנו ע"ש בתוי"ט פרק הנ"ל וכן מש"כ דשניה לחובת נזירות גם כן קשה כנ"ל וצ"ל בזה ג"כ דיצא ידי עולה אפילו הקריבה בתחלת מנין נזירותו וזה יפלא דא"כ בעת השלמת נזירותו מגלח הוא בלא קרבן כלל ולכ"ע צריך לגלח עכ"פ על אחת משלשתן ומי הכריחו לכל זה והלא נתבאר כל סדר התנאים בגמרא להדיא וגם אמאי לא הזכיר הבאת צפרים בתגלחת הראשונה ובהלכה ח' שם כתב נמצאת אומר אם מוחלט הוא הרי טהר בצפרים ואמאי לא הזכירו שם הל' ד' ובירושלמי ובתוספתא מבואר ג"כ סדר הקרבנות כמו בתלמודין ולמה שינה הוא ז"ל הסדר והדבר פלאי:

גמ' והא בעי אשם ר"ש היא דאמר מייתי ומתני. קושיא זו היא קצת שלא בעקומה. דאחר תגלחת שניה הוא דשייך לאקשויי הכי אבל לא בתגלחת ראשונה ולפשטא דשמעתא משמע דאשם מעכב לכ"ע ולרבנן דלית להו תנאה דר"ש אין לו תקנה אבל הרמב"ם ז"ל כתב שם בפירוש דאשם נמי אינו מעכב לרבנן והכי משמע בירושלמי ובתוספתא דלא הודו לו חכמים לר"ש בהאי תנאה. אבל מ"מ מודו דיש לו תקנה ע"י חטאת העוף ובעי לאפקורי לנכסיה ע"ש וכ"כ הלח"מ ז"ל אבל בסוף נדה משמע דאשם מעכב גבי שני מצורעים שנתערבו קרבנותיהם. וכן משמע מהא דתנן אין לו בוהן אין לו טהרה עולמית ואי אשם לא מעכב לוגו ג"כ אינו מעכב ואמאי אין לו טהרה וכבר כתבתי לעיל בשמעתא דתנופה בנזיר אי מעכב דלא שייך הכא הך סברא דאין ראוי לבילה ועוד דא"כ ה"נ הוי אינו ראוי לבילה כיון דאינו יכול להביא אשם מספק וכדאמרינן בב"ב דספק חשיב אינו ראוי לבילה לענין קריאה דבכורים ובמ"א דקדקתי עוד מהא דתני הקדים חטאתו לאשמו לא עשה ולא כלום ואי אשם אינו מעכב אמאי לא עשה ולא כלום וע' בלח"מ ז"ל שם בפ"י מה"נ:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף