קרן אורה/נזיר/סא/ב

קרן אורה נזיר סא ב

דף ס"א ע"ב

יצא כותי שאין לו טומאה מנ"ל דאמר קרא ואיש אשר יטמא כו' מתוך הקהל כו'. משמע דאי לאו דכתיב מתוך הקהל ה"א דעובד כוכבים יש לו טומאה אע"ג דבתחלת הפרשה כתיב בני ישראל היינו משום דמואיש הוי מרבינן אפילו עו"ג לטומאה ולענין טהרה דהזאה הוא דכתיב בני ישראל ועיין בילקוט בשם הספרי דר' אליעזר יליף מקרא והיתה לעדת בני ישראל למשמרת בני ישראל מקבלין הזאה ואין עובדי כוכבים מקבלין הזאה ואמר לו ר"מ הרי הוא אומר אחר מלחמת מדין תתחטאו אתם ושביכם משמע דעובד כוכבים ג"כ מקבל הזאה והשיב לו ר"א ושביכם היינו לאחר שיכנסו לברית ויקבלו טומאה ומשמע דר"א יליף מהאי קרא דאין עו"ג מקבל טומאה דאי כדמסקינן הכא מקרא דאיש אשר יטמא ולא יתחטא א"כ למה לי תרתי קראי כיון דטומאה אין לו פשיטא דלא שייכא הזאה גביה אלא דמקרא דאיש אשר יטמא כו' ג"כ לא שמעינן אלא מחמת קרא קמא דלאו בר חיטוי הוא:

ודלמא כרת הוא דלא מיחייב כו' אין לפרש דכרת הוא דליכא בעו"ג אבל אזהרה יש עליו ליכנס למקדש דגם אזהרה לא שמעינן בעו"ג וכיון דקרא מיירי בכרת הוא דקאמר ודילמא כרת הוא דלית ביה וגם זה לאו מקרא יתירא דמתוך הקהל הוא דבעי למילף דלא צריך יתורא לזה דמהיכי תיתי לחייב העובד כוכבים כרת אלא דבעי למידרש ממשמעותא דקרא דלא מיירי אלא במי שיש לו קהל ובו דוקא נאמר אשר יטמא אבל בעובד כוכבים ליכא טומאה להכי קאמר דילמא משום כרת הוא שנאמר מתוך הקהל אבל מטומאה לא אימעיט עובד כוכבים ובש"מ הקשה ל"ל קרא למעוטי עובד כוכבים מכרת ותירץ כנ"ל וכה"ג איתא בערכין ריש פ"ק גבי הא דתנן הכל מטמאין במת לאתויי קטן והא דכתיב ואיש אשר יטמא למעוטי קטן מכרת והקשו התוס' ז"ל התם ג"כ למה ליה למעוטי קטן מכרת כאן יותר מבכל התורה ולפי הנ"ל ניחא דהתם ג"כ לאו יתורא דריש אלא מדכתיב ואיש אשר יטמא כו' משמע מקרא דלא אשכחן טומאה אלא באיש ולא בקטן לזה קאמר דמשום כרת הוא דכתיב ואיש אבל מטומאה לא אימעיט ולשון התוס' ז"ל בד"ה ודילמא כרת כו' אינו מובן קצת ונראה דנתכוונו ג"כ לקושיא הנ"ל ותמיה להו מהיכי תיתי לומר שיהא עובד כוכבים בכרת כנ"ל:

תוס' בד"ה ודלמא טהרה כו' ועוד י"ל משום דוהזה הטהור לא מיירי בטהרה דחיטוי אלא בטהור או בטבול יום וקרא דממעט עובד כוכבים מחיטוי היינו מטהרת חיטוי והיינו הזאה להכי אייתי קרא דאיש אשר יטמא כו' דמיירי בחיטוי דמקרא דוהזה הטהור כו' הא אפי' לא שמעינן דעובד כוכבים אין לו טהרה בטבילה ואע"ג דאמת הוא דעובד כוכבים אין לו שום טהרה ואפי' טבילה מ"מ ניחא ליה לאתויי מחיטוי גופיה ושמא הא דפשיטא לן דעובד כוכבים אין לו טהרה בטבילה הוא ג"כ מדאיתקש טבילה להזאה וכתבתי זאת מפני שדבריהם ז"ל מגומגמים קצת אבל לא ידענא למאי נ"מ הא דעובד כוכבים אין לו טהרה בטבילה כיון דטומאה אין לו כלל ממילא לא שייכא ביה טבילה:

רב אחא בר יעקב אמר שאני הכא דכתיב והתנחלתם כו' ופירש"י ותוס' ז"ל דבא ליישב דרשא קמייתא דעובד כוכבים אין לו אב כיון דאין לו נחלה בעבדים שקנה וצ"ע קצת וכי בשביל זה לא מיקרי אב דהא דאינו מוריש עבדיו לאו משום דאין לו יחוס אלא דאין לו בעבד קנין הגוף להוריש לבניו ובכה"ג גם ישראל אינו מוריש כגון עבד עברי נרצע דאינו עובד לא את הבן ולא את הבת ועוד דהא גופא מנ"ל דאין העובד כוכבים מוריש קנין שיש לו בעבדו לבנו. ובקדושין דף י"ז ע"ב אמרינן בגמרא דעברי הנמכר לעובד כוכבים אינו עובד הבן והבת ויליף לה מוחשב עם קונהו ולא עם יורשי קונהו משמע דוקא עברי הנמכר לעובד כוכבים אבל עובד כוכבים הנמכר לעובד כוכבים ודאי עובד הבן והבת כשאר ירושה ואי כוונת התוס' ז"ל דעובד כוכבים אינו מוריש עבדו לבניו היינו קנין הגוף זה אינו מפני שאין לו יחוס אב אלא דלעצמו ג"כ אין לו קנין הגוף בעבדו ומה יוריש לבניו ועי' בש"מ ופשט דברי התוס' ז"ל דאין עובד כוכבים מוריש עבדו כנעני לבנו וזה דלא כדמשמע בקדושין כנ"ל:

ועוד קשיא לי אמאי לא ניחא ליה לרב אחא בר"י בשינויא קמא דע"כ לא מיירי קרא בעו"ג כיון דאין לו טומאה דליכא מאן דפליג בהא כדאיתא בברייתא בב"ב פ' לא יחפור דעובד כוכבים ממעט בחלון וכן מוכח ממשנה דפסחים פרק האשה גר שנתגייר דטובל ואוכל פסחו מיד ע"ש וי"ל דרב אחא בא לשנויי גם משמעותא דלאביו דלא משמע בעובד כוכבים או "ל דס"ל לרב אחא ב"י דאע"ג דאין לו טומאה י"ל דמוזהר הוא שלא להתעסק באביו ואמו בנזירותו:

אי הכי עבדים נמי ופירש רש"י ותוס' ז"ל דעבדים נמי אין קונים זה מזה ולא הוי צריכי לזה דבעבדים בלא"ה ליכא אב לענין ירושה דעבד ודאי אין לו חייס וכ"כ בש"מ ז"ל ולענין קנין הגוף בעבד שקנה עבד כתב בש"מ דיש לו קנין הגוף ולכל קנינים דינו כישראל וראיה מוכחת לזה מהא דאמרינן ביבמות ריש פ' אלמנה לכה"ג דעבדי כהן שקנו עבדים אוכלין בתרומה ואי אין בהן קנין הגוף אמאי יאכלו בתרומה כי היכי דעבד עברי אינו אוכל בתרומה ועיין תוס' שם בד"ה ועבדים שקנו עבד כו':

וכתבו התוס' ז"ל בד"ה אי הכי דה"ה דפריך אשינויא דיש לו טהרה יש לו טומאה ואין זה מובן דמשמע מדבריהם דעבד נמי אין לו טומאה וזה ודאי אינו כי היכי דאיכא בעבד כל דיני טומאה זיבה ולידה וצרעת דומיא דאשה ה"נ דשייכא ביה טומאת מת והזאה וטבילה וי"ל דלא נתכוונו לפירכא זו דאין טומאה בעבדים דודאי יש בהן טומאה אלא דאפילו לשינויא קמא דעו"ג אימעיט משום שאין לו טומאה אכתי תיקשי א"ה עבדים נמי דאין להם אב כלל לענין ירושה וע"כ בעבד נמי לא מיירי קרא דכתיב לאביו ולאמו ועבד אין לו אב ומטעם זה מסתבר יותר למעוטי כדמשמע מדברי רב אחא ב"י דבא לשנויי סברא זו ולא ניחא ליה בהך סברא דאין לו טומאה וכנ"ל:

אבל בעיקר פירכא זו דא"ה עבדים נמי יש לדקדק דבעובד כוכבים שפיר קאמר הש"ס דלא מצינן לרבויי מאיש דעו"ג נמי בכלל דע"כ לא מיירי קרא בעו"ג כיון דאין לו טומאה או דאין לו אב אבל עבד נהי דקרא לא איירי ביה מ"מ ממילא הוא חייב בנזירות דילפינן לה לה מאשה ועוד דהא איכא ריבויא דואמרת אליהם תדע דהא בלא"ה לא מיירי קרא בעבד דכתיב לאסור אסר על נפשו מי שנפשו קנויה לו ואפ"ה מרבינן ליה מואמרת ומאי נ"מ אם אין לו אב ג"כ ובש"מ ז"ל כתב דפריך נהי דמואמרת איתרבי לנזירות מ"מ מלאביו נימא דאתי למעוטי עבד מקרבן וזה דחוק דכיון דאיתרבי לנזירות א"כ ממילא ילפינן לה לה מאשה דמביא קרבן ג"כ וכש"כ לפי מש"כ דלאביו לאו מיעוטא הוא אלא להוציא ממשמעותא דאיש לאו אעו"ג נמי קאי אבל עבד שפיר איתרבי לגמרי כיון דליכא שום מיעוט וצ"ל דמ"מ פריך היכי מצית לאוכוחי מלאביו דלא מיירי קרא בעובד כוכבים דהא עבד נמי אין לו אב ואפ"ה איתיה בכלל נזירות וא"כ י"ל דעו"ג נמי בכלל איש לנזירות ועוד דכבר כתבתי דבלא מיעוטא דבני ישראל ה"א מסברא דעובד כוכבים איתא בנזירות מהא דילפינן דנודרין נדרים ונדבות וא"כ עובד כוכבים נמי נהי דליתיה במשמעותא דאיש מ"מ מסברא בעלמא איתא בנזירות כמו עבד ובני ישראל למעוטי עו"ג מקרבן ודו"ק:

תוס' בד"ה אלא אמר רבא כו' והקשו בסוף דבריהם אם כן דעו"ג ליתיה בנזירות כלל למה לי קרא דלעולה פרט לנזירות פי' דהוי כמו נערות ובגרות דאמרינן בקדושין דלא שייך למימר ריבויא לבגרות כיון דכבר איתרבי נערות ליציאה אע"ג דאי לא כתיב אלא חד קרא הוי מוקמינן לבגרות מ"מ לא מסתבר למיכתב קרא לדבר שאינו וה"נ דכוותיה כיון דמחד קרא שמעינן דעו"ג ליתיה בנזירות כלל א"כ היכי שייך למעוטי מקרבן דליתיה גביה כלל ועיין בא"מ ותירץ דאתי למעוטי שלא יביא עו"ג קרבנות נזירות לפטור ישראל נזיר מקרבנותיו והניחו בצ"ע ובמנחות שם משמע דבשביל ישראל יכול להביא כל הקרבנות ועוד דלפ"ז ודאי תיקשי אכתי דילמא עו"ג איתא בנזירות והני תרי קראי חד אתי דלא יביא קרבנות לעצמו וחד אתי שלא יביא בשביל ישראל ורש"י ז"ל שם במנחות דף ע"ג ע"ב פי' פרט לנזירות שאם נדר בנזיר אין נזירות חל עליו לפי שיש בה עולה חטאת ושלמים משמע דמלעולה ילפינן נמי דאין נזירות חל עליו כלל וע"ש מה שפירש בהא דאמרינן שם בגמרא אי מהתם כו' ומש"כ לפי שיש בה עולה חטאת שלמים לא הבנתי למה ליה האי סברא כיון דאין נזירות חלה עליו בלא"ה א"ש דאינו מביא עולת נזירות וצ"ל דכתב כן למאי דס"ד דמקרבן לחוד הוא דאימעיט ומאי שנא עולה זו משאר עולות לזה כתב כיון דאיכא בהדה חטאת ושלמים וחטאת ושלמים ודאי אינו מביא דחטאת חובה היא ושלמים בעי תנופה ואין תנופה בעו"ג מש"ה מיעט רחמנא נמי עולה וכן כתב בק"ע דלא איצטריך קרא אלא למעוטי עולה אבל חטאת ושלמים מסברא בעלמא עו"ג לא מייתי כנ"ל. ולפ"ז הא דאיצטריך קרא למעוטי עולה היינו למ"ד אם גילח על אחת משלשתן יצא דה"א דיביא עולה לחוד להכי איצטריך קרא דלעולה פרט לנזירות אבל למ"ד דבעינן כל המעשים כולם דוקא א"כ בלאו קרא נמי שמעינן דעו"ג לאו בר אתויי קרבן נזירות הוא דחטאת אינו יכול להביא ועולה לחוד לא סגי ויש ליישב עפ"ז מאי דקשה קצת במסקנא דשמעתין דלהכי ממעיט עו"ג לגמרי מנזירות משום דלקרבן לא איצטריך דשמעינן מקרא דלעולה דהתינח לריה"ג אבל לר"ע דדריש התם לעולה דאין העובד כוכבים מקריב אלא עולה א"כ הדק"ל מנ"ל דליתא בנזירות דילמא בני ישראל לא אתי אלא למעוטי מעולת נזיר ולפי הנ"ל ניחא דבלא"ה לא צריך קרא כיון דחטאת אינו מביא עולה נמי אינו מביא דשלשתן מעכבות זא"ז. וע"כ בני ישראל אתי למעוטי לגמרי מנזירות:

אבל לעיל במכילתין אמרינן דר"ע ס"ל אם גילח על אחת משלשתן יצא וא"כ תיקשי לדידיה מנ"ל למעוטי מנזירות דילמא לא אימעיט אלא מקרבן היינו עולת נזיר אבל אי נימא דלכל קרבן נזירות איצטריך מיעוטא דאי לאו קרא ה"א דאפילו חטאת ושלמים יביא דחטאת ג"כ בכלל נדבה י"ל דאפילו למ"ד אם גילח על אחת משלשתן יצא מ"מ מי שמחויב להביא את שלשתן מחויב להביא אחת מהן ומי שאינו מביא שלשתן אינו מביא אחת מהן ג"כ ולפ"ז לר"ע לא איצטריך קרא למעוטי מקרבן כיון דכבר אימעיט דאינו מביא אלא עולה ולא שלמים וחטאת ממילא הכא בנזיר פטור מכולן ומיעוטא דבני ישראל אתי למעוטי מנזירות אבל בזבחים דף קי"ז ע"ב לא משמע הכי גבי פלוגתא דר"מ ורבנן בקרבן נזירות בבמה דאיכא תרי לישני התם לל"ק עולה ושלמים לכ"ע קרב בבמה ולא פליגי אלא בחטאת ואשם ולאידך לישנא בעולה ושלמים פליגי אבל חטאת ואשם לכ"ע לא קרב בבמה דחובה הם אלמא דאע"ג דאינו יכול להקריב את כולן מקריב אחת מהם וה"נ לר"ע אע"ג דעובד כוכבים אינו מביא שלמים וחטאת מ"מ עולה היה מביא ואכתי איצטריך קרא למעוטי מקרבן היינו עולה ולמעוטי מנזירות מנ"ל ומשם משמע דעו"ג אינו מביא חטאת דמיקרי חובה לאידך לישנא דהיא מסקנת הש"ס התם ולכ"ע לא קרב בבמה וה"נ לענין עובד כוכבים ולא אצטריך קרא לחטאת דלא מייתי וכי צריך קרא לעולה לחוד ומאי דכתיבנא דלמ"ד אחר כל המעשים ועל אחת משלשתן לא יצא לא איצטריך קרא למעוטי עובד כוכבים מעולה אין זה מוכרח דדוקא בישראל שיכול להביא את כולן כולן מעכבים בו אבל עובד כוכבי' שאינו יכול להביא חטאת כ"ע מודו דמביא עולה לחוד ושאר לא מעכבי תדע דלמאי דס"ד למעוטי מקרבן לחוד אבל לא מנזירות אטו עובד כוכבים ינהוג נזירות כל הימים אם קיבל עליו נזירות אחת זה ודאי אינו אלא כיון דלאו בר קרבן הוא הותר לאחר שלשים יום בלי שום קרבן ה"נ אי לא אימעיט מקרבן אע"ג דבישראל כולן מעכבים אבל בעובד כוכבים דלאו בר אתויי חטאת הוא לכ"ע אינו מעכב היתר נזירותו. והכי מוכח בזבחים שם דפריך התם לל"ק דעולה ושלמים כ"ע מודו דקרב בבמה מהא דתניא חזה ושוק בבמה גדולה ואין חזה ושוק בבמה קטנה ואילו זרוע בשילה שיירי' והיינו משום דלא קרבו כלל והוא דלא כמאן ואי נימא דלמ"ד דכולן מעכבין בו אם אינו יכול להביא כולן גם אחד מהן לא יביא א"כ אמאי לא מוקי ברייתא דשייר זרוע בשילה כר"א דאמר אחר כל המעשים כולן וכיון דלא מייתי חטאת בבמה גם עולה לא יביא אלא ש"מ דאפילו לר"א היינו היכא דאפשר להביא כולן אבל אם אי אפשר להביא כולן יוצא באחד מהן ודו"ק:

גמ' אימא בני ישראל מגלחין על נזירות אביהם כו' פירכת הש"ס בזה תמוה הוא דהא כבר שמעינן מלעולה דליכא קרבן כלל בנזירות עובד כוכבים ולא שייך בהו גילוח על נזירות אביו וכן הקשה בש"מ ותי' דאי לאו דכתיב בני ישראל הוי ממעטינן מלעולה דאינו מגלח על נזירות אביו לחוד אבל הוא עצמו יביא עולה והוא דחוק דמהיכי תיתי לאוקמי קרא דלעולה בגילוח על נזירות אביו ומדברי התוס' ז"ל נראה דלא גרסי להאי פירכא מדלא פירשו בה כלום וכן נראה דלשיטת התוס' ז"ל שם הא דאמרינן בזה הלכה הוא בנזיר היינו דבת לא מגלחת אבל גילוח הבן מסברא פשיטא לן דיורש את אביו בזה וא"כ מאי משני הש"ס הלכה היא בנזיר ולא מסתבר למיכתב מיעוטא להכי הא גילוח הבן לאו הלכה היא ושפיר איצטריך למעוטי בעובד כוכבים ועיין מש"כ שם דף כ"ח:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף