קרן אורה/נזיר/נד/א

קרן אורה נזיר נד א

דף נ"ד ע"א

תוס' או בקבר זה קבר שלפני הדיבור כו' והקשו לרבנן דר"ש למה לי קרא וכן לר"ש למאי דקאמר רבינא דלא אימעיטו ממגע ומשא א"כ למה לי קרא הכא בנגיעה לרבות שלפני הדיבור ומד' רש"י נראה דמהכא ילפינן דקברי כותים מטמאין בנגיעה. וכן כתבו התוס' ז"ל דאי נימא דלא כרבינא ניחא דאתי לאשמעינן אע"ג דק"כ אינן מטמאין אפילו במגע אבל קבר שקודם מתן תורה מטמא במגע וקשה לי אי למגע לחוד הוא דמרבינן א"כ אמאי יטמא הקבר הא ליכא מגע כלל ולא שייך למימר ג"כ טומאה רצוצה בדבר שאינו מטמא אלא במגע לבד וצ"ל לדבריהם ז"ל דקבר שלפני הדיבור על גוף המת קאמר ובתוס' נדה פירשו כן בשם הר"א מפינטיז"א ולא ניחא להו לפרש הכי דדוקא לר"ש איצטריך ועוד דהא רבינא מסיק דבמגע ומשא מודה ר"ש וכדברי רש"י ז"ל ג"כ לא משמע הכי ביבמות דרבינא אמר התם נהי דמאהל מעטינהו רחמנא ממגע ומשא לא מעטינהו משמע דממילא משתמע בלא שום ריבוי אלא בכלל נוגע במת הוא. ע"כ פי' התם כמו שפי' הריב"א ז"ל דלרבנן נמי איצטריך דס"ד דאינו מטמא אלא אלו שמתו מן הפרשה ואילך דכתיב כי ימות משמע להבא אבל קודם שנאמרה הפרשה לא יטמא כלל קמ"ל ולא איתרבי אלא למגע וגם זה צ"ע דהא כי ימות גבי טומאת אהל כתיב וכיון דמרבינן מאו בקבר אפילו שלפני הדיבור א"כ לענין אהל נמי איתרבו לרבנן. ואי לר"ש דאימעיטו מאדם דלא יטמא באהל א"כ למה לי מיעוטא דכי ימות גבי אהל הא בלא"ה אינו מטמא באהל מדכתיב אדם ומש"כ התוס' ז"ל מהוריות דמצריך פסוק לזב שלפני הדיבור הא שלא בדקדוק דזב שלפני הדיבור ודאי טהור ובנדה שם דף ע' כתבו בלשון אחר דבהוריות ממעטינן מכי יהיה פרט לזב שלפני הדיבור וגם זה ליתא התם אלא פשיטא ליה להש"ס התם דלפני הדיבור אינו מטמא דהוי כזב עד שלא נתגייר ומצורע הוא דאיצטריך קרא התם דהנגע עדיין איתי' וסד"א דליטמא אפי' נולד קודם הדיבור אבל בספרי איתא דרשא זו כי יהיה פרט לזב שלפני הדיבור ומה שמדמין התוס' ז"ל מת שלפני הדיבור לזב שלפני הדיבור ג"כ יש לחלק דבכל הני כגון זיבה ונגעים דאין העובד כוכבי' מטמא ומש"ה אימעיטו נמי שלפני הדיבור אבל מת דלרבנן מטמאין כל נפש אדם מהיכי תיתי למעוטי מת שלפני הדיבור ובנדה שם כתבו עוד גבי אשתו של לוט דקודם מתן תורה מטמאין דמיעוטא דאדם לא נאמר אלא לאחר מתן תורה. ונראה דכן הוא כוונתם באי נמי שכתבו בסוף דבריהם ועי' בא"מ והרמב"ם ז"ל לא כתב להאי דינא דקבר שלפני הדיבור ובכלל דין עובד כוכבים הוא ועדיין צ"ע:

רש"י בד"ה והאי אבר מן המת ומן החי כו' אי דאית בהו עצם כשעורה כו' וכבר כתבתי דעצם כשעורה מאבר מן החי רבים ס"ל דאינו מטמא ויחידאה הוא דס"ל הכי ולא קיי"ל כוותיה וק"ל:

תוס' בד"ה אלא דלית ביה כו' ע"ש שהקשו לר"י אמאי לא קאמר זו עצם כשעורה. ולפי מש"כ דלר"י נמי טמויי מטמא א"ש קצת דברייתא קאמר דרשא זו דזה אבר בדרך אסמכתא ועיקר קרא אתי למשא עצם כשעורה וק"ל:

שם סככות ופרעות עי' תוס' ז"ל שפי' דיש מת תחתיהם אבל אינו ידוע תחת איזה ענף ועיין בד' הרמב"ם ז"ל בפי"ג מה' טומאת מת שיש לו שיטה אחרת בזה וכ"כ בפי' המשנה ועיין בד' הראב"ד ז"ל שם:

תוס' בד"ה וימי ספירו כו' ע"ש שהקשו ליתני ימי ספירו ושמעינן דימי גמרו נמי אינו סותר ע"ש ול"נ דלא שייך כלל סתירה בימי ספירו וגמרו דמנ"ל למיסתר כיון דלאו טומאת מת הוא והא דתנן ואינו סותר את הקודמין לא קאי על ימי ספירו וגמרו אלא על טומאות מת דחשיב במתניתין כי היכי דמזה בג' וז' לאו עלה קאי ועיקר רבותא דאין עולין ובגמרא יתבאר יותר בזה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף