קרן אורה/נזיר/נג/א

קרן אורה נזיר נג א

דף נ"ג ע"א

תוס' בד"ה ת"ש שמאי אומר כו' משמע מדבריהם ז"ל דלשמאי ודאי מגלח נזיר על רובע משדרה וגולגולת ולא ידענא מנ"ל דשמאי לענין טומאת אהל איירי וכן הקשה בש"מ היכי פשיט הש"ס משמאי דמיירי לענין טומאת אהל לגילוח הנזיר ומש"ה פי' הרא"ש ז"ל כמש"כ לעיל דהא גופא מיבעי ליה לרמב"ח אי שדרה וגולגולת תנן או שדרה או גולגולת וי"ל דמסתבר להש"ס כיון דאמרי ב"ש דשדרה וגולגולת חמיר דבעצם אחד נמי מטמא ברובע אע"ג דעצם אחד משאר עצמות אינו מטמא ברובע ה"ה דחמיר לענין שהנזיר מגלח וצ"ע:

גמ' זקנים הראשונים מקצתן היו אומרים חצי קב לכל ורובע ורביעית לא לכל ופי' רש"י ז"ל ותוס' ז"ל דלא לכל היינו דאינו מטמא כלל והכי משמע מהא דב"ד של אחריהם הכרעה קרי לה הש"ס וא"כ לזקנים הראשונים לא נאמר כלל שיעורא דרובע ורביעית וצ"ל דכל השיעורין הלכה היא וס"ל דהילכתא הוי הכי דחצי לוג דם גמירי לה דמטמא דאי מקרא דנפש האדם או מקרא דר"ע דעל כל נפשות מת לא שמעינן אלא דרביעית מטמא דהוא תחלת דם אדם דלא מסתבר למימר דהראשונים ס"ל דחצי לוג הוא תחלת דמו והתוס' ז"ל בסוף פירקין כתבו דחצי לוג משמע מנפשות מת היינו ב' נפשות וא"כ י"ל דזקנים הראשונים היינו טעמייהו. וא"כ לדידהו מב' מתים לא מטמא כיון דליכא למילף מנפשות ויש ליישב בזה הא דתני לעיל חצי קב עצמות ורביעית ולא חצי לוג דע"כ לר"ע דיליף מנפשות דמב' מתים מטמא ע"כ ס"ל דליתא לשיעורא דחצי לוג לענין נזיר ומקדש דאם איתא א"כ מנ"ל למילף דמב' מתים מטמא דילמא אתי דאין כהן מוזהר אלא על חצי לוג היינו ב' נפשות אבל הכל ממת אחד אלא ש"מ דלא ס"ל שיעורא דתני לוג כלל גם לנזיר ומקדש וכמש"כ לעיל בשם הש"מ דברביעית ס"ל כזקנים הראשונים דרביעית לכל אלא דא"כ למה ליה לר"ע למילף רביעית דם בק"ו מעצם כשעורה כדאיתא בסוף פירקין הא בלא"ה פשיטא דנזיר מגלח עליו כיון דליכא שיעורא אחרינא כלל ועוד דמשמע דאינו מגלח על רביעית לר"ע אלא על מגע ומשא ולא על אהל. ואמאי כיון דליכא שיעורא אחרינא כלל אבל יתבאר בזה באורך לקמן בס"ד אי לר"ע אינו מגלח אלא על מגע ומשא או גם על אהל:

וב"ד של אחריהם הכריעו דחצי קב וחצי לוג לכל ורובע ורביעית טמויי מטמא אבל לא לנזיר ומקדש ועושה פסח ומשמע דלדידהו נמי טומאת רובע ורביעית דאורייתא היא אלא דהילכתא גמירי לה דלנזיר ומקדש לא חשיבי טומאה וכן לעושה פסח כ' רש"י ז"ל דבמקום כרת לא העמידו דבריהם מלשון הזה משמע דטומאה דדבריהם היא ולא נראה כן כדמשמע בכל דוכתי דטומאת רובע רביעית הוי טומאה דאורייתא והרמב"ם ז"ל בפ"ו מה' ק"פ כתב לחלק בין הטומאות לפי שיטתו שם דאין שוחטין וזורקין על טמא מת בז' שלו אפילו לאחר שהיזה וטבל ע"ז כתב במד"א בטומאות שהנזיר מגלח עליהן אבל טומאות שאין הנזיר מגלח הוי כטמא שרץ ושוחטין וזורקין עליו וכ' עליו הראב"ד ז"ל דלא מצא שרש לזה והוא פלאי קצת דהא מבואר הכא בגמרא דיש חילוק לעושה פסח בין טומאות שהנזיר מגלח אי לא ופשיטא לי דמכאן הוציא הרמב"ם ז"ל החילוק הזה ולפי שיטתו דאין שוחטין וזורקין על טמא מת אפילו לאחר שהיזה וטבל בז' שלו אבל לשיטת הראב"ד ז"ל דשוחטין וזורקין עליו א"כ הא דאמרינן הכא דלעושה פסח יש חילוק בין הטומאות כמו בנזיר צ"ע לענין מאי הוי האי חילוקא דאי למימר דבטומאה שאין הנזיר מגלח מותר לעשות פסחו אפילו בטומאתו זה א"א כיון דרביעית ורובע טומאה דאורייתא היא פשיטא דאינו עושה פסחו בטומאתו ונראה דהראב"ד ז"ל לא הוי גרס לה הא דלעושה פסח אלא אבל לא לנזיר ולמקדש דאינו חייב על ביאת מקדש בטומאה שאין הנזיר מגלח וכדתנן לקמן והכי איתא בתוספתא ובירושלמי ולא הוזכר שם עושה פסח ולקמן בשמעתין יתבארו כל דיני טומאות אלו באריכות בשיטות הראשונים ז"ל בזה בס"ד:

רש"י בד"ה למעוטי אבן הסכוכית אבן מסמא כו' אף על פי שמטמאתו כו' ולא מצינו טומאת אבן מסמא במת כדמשמע בשבת פ' ר"ע דבמת אבן מסמא לא מטמא ולשון אחר ג"כ אינו מובן ומש"כ דכלי אבן אינו מביא את הטומאה לא נמצא זאת במשנה ואיפכא משמע בסככות ופרעות לקמן ובש"מ פי' הסכוכית כמו זכוכית דאינה מביאה הטומאה ובמשנה אהלות מבואר דכלי אבנים וגללים ג"כ מביאין הטומאה וכן מבואר בדברי הרמב"ם ז"ל בפי"ג מהל' ט"מ ע"ש:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף