קרן אורה/נזיר/ה/ב

קרן אורה נזיר ה ב

דף ה' ע"ב

תנן סתם נזירות שלשים יום כו' אלא לבר פדא קשיא. וכתבו התוס' דמתניתין משמע ליה דמדאורייתא קאמר דהוי ל' יום דהא מסקינן לקמן דלבר פדא נמי אסור לגלח ביום ל' מדרבנן אבל בש"מ כתב דס"ד השתא דאפי' מדרבנן יכול לגלח ביום שלשים לבר פדא:

שם מי שאמר הריני נזיר כו'. ומשני הש"ס רישא אליבא דבר פדא משום דנעשה כאומר שלמים ומדרבנן אסור לגלח ביום ל' גזירה שמא יאמר שלמים אע"ג דלבר פדא לכאורה לא שייכא גזירה זו כיון דעיקר נזירות הוא כ"ט יום היכי שייך למגזר משום שמא יאמר שלשים דמנין אחר הוא אלא דמשום דגם לבר פדא סתם נזירות משכי עד שלשים משום גילוח והבאת קרבנותיו שייך למגזר אטו אומר ל' יום שלמים ולרב מתנא מסקינן דגילח ביום שלשים יצא משום דמקצת היום ככולו וא"כ ליכא נפקא מינה בין רב מתנא לבר פדא דלתרווייהו לכתחלה מגלח ביום ל"א. למר משום גזירה דשלמים ולמר משום דמדרבנן לא אמרינן מקצת היום ככולו אבל מדאורייתא לתרווייהו מגלח ביום ל' ומש"כ הפ"מ בירושלמי דלרב מתנא מה"ת אינו מגלח לכתחלה ביום ל' אינו מובן דזו מנין לו וכתב רש"י ז"ל דנפקא מינה לנטמא ביום ל' דלרב מתנא חשיב תוך מלאת וסותר הכל ולבר פדא אחר מלאת הוא ואינו סותר ועוד כתב דאיכא בינייהו היכא דאמר הריני נזיר כ"ט יום דלבר פדא מגלח בזה גם לכתחלה ביום ל' דלא שייך בזה גזירה משום שלמים ואין שום הכרח לזה. ולא אישתמיט שום תנא אליבא דבר פדא לאשמעינן דין זה דיש נזיר שמגלח לכתחלה ביום ל' ובתוספתא מגילה תניא אין בין נזיר סתם לנזיר ל' אלא שזה מגלח יום ל"א ואם גילח ביום ל' יצא וזה מגלח ביום ל"א ואם גילח ביום ל' לא יצא וזה וזה מצותן לגלח יום ל"א משמע דליכא עוד נזירות אחר אלא או סתם נזירות או נזירות ל' ועוד פי' בענין אחר רישא באומר שלמים כו' ופרושי קמפרש לה ומשמע להאי פירושא דלבר פדא סתם נזירות לכתחלה מגלח ביום שלשים וזה ודאי תמוה ולא משמע כן מדברי התוספתא הנ"ל:

תוס' בד"ה אמר לך בר פדא כו'. וא"ת אמאי איצטריך שלמים. אפילו אמר שלשים יום לחוד הוי שלמים לב"פ דלית ליה מקצת היום ככולו. ותירץ איידי דלקמן לרב מתנא ע"כ צריך שיאמר שלמים דאל"ה הוי מקצת היום ככולו להכי קאמר הכא נמי גזירה משום שלמים ודבריהם ז"ל הכא סתרי לדבריהם בד"ה תנן הריני נזיר שלשים יום שכתבו התם דבשלשים יום לחוד נמי לא אמרי' מקצת היום ככולו משום דלישנא יתירא קאמר ואיתא להני תרי פירושי בש"מ לחד נוסחא גרס באומר שלמים דווקא אבל שלשים יום לחוד אמרינן מקצת היום ככולו ולחד נוסחא גרס באומר שלמים דכיון דלישנא יתירא קאמר לשלמים איכוין ולפ"ז היכא דאמר הריני נזיר מ' או נ' יום לכ"ע אמרינן מקצת היום ככולו ואם גילח יום מ' יצא דהא ליכא לישנא יתירא הכא ולדידי צ"ע מנ"ל הא דבסתם נזירות הכי גמירי לה דמקצת היום ככולו וכמש"כ לעיל דלרב מתנא מנין סתם נזירות הלכתא גמירי לה והכי גמירי לה דמקצת יום שלשים ככולו אבל היכא דפירש הזמן מנ"ל דאמרינן ביומא דמישלם מקצת היום ככולו ויתבאר יותר בזה לקמן בשמעתין בס"ד:

בד"ה ואת השנייה ביום ס"א כו'. האריכו בזה לפרש דהש"ס מקשה לבר פדא מיתורא דמתניתין ולרב מתנא ניחא יותר דקמ"ל רבותא דיום ל' עולה לכאן ולכאן והוא דלא כמשמעות הש"ס לקמן דפריך לרב מתנא הא אמרה חדא זימנא כו' משמע דלבר פדא ניחא יותר דקמ"ל דיום ל' עולה מקצתו לתחלת נזירות אע"ג דבסופו לא הוי מקצת היום ככולו וכ"כ בש"מ דלבר פדא הוי רבותא יותר ובאמת נראה יותר דכן דרך הש"ס להקשות וכמ"ש התוס' ז"ל בעצמן ועל יתורא דמתניתין לבר פדא אין אנו צריכים לומר דקמ"ל דסוף היום עולה לו לתחלת נזירות שנייה דאין זה רבותא כ"כ ומידי דהוי בקיבל עליו נזירות בחצי היום וכיון דהותר לשתות יין אחר הבאת קרבנותיו למה לא יעלה לו לנזירות השנייה אלא קמ"ל דנזירות הוי כ"ט יום וכדאמרינן אנא נמי אהא סמכי:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף