קרן אורה/נדרים/עג/ב
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף גליוני הש"ס |
ר"א ומשנה ראשונה אמרו דבר אחד כו' עיין פירש"י שפי' דדייק מהא דאוכלת בפני היבם אם כבר אכלה בחיי הבעל. וכשיטת ר"ת ז"ל ונראה דפירש כן דלא תיקשי היכי מדמי אכילת תרומה דארוסה אכלה מדאורייתא להפרת נדרים וכמו שהקשו הראשונים ז"ל להכי פירשו דדייק מהא דיבם מאכילה ומשמע ליה דיבם אינו מאכיל מדאורייתא ורבנן הוא דתקינו שיאכילה ודחי הש"ס דע"כ לא מאכילה התם אלא בתרומה דרבנן בזמן הזה או בעציץ שאינו נקוב ומ"מ פירוש זה תמוה הוא ולא שמענו שיאכיל היבם מדרבנן ולשיטת ר"ת ז"ל מאכילה מדאורייתא כארוסה וכמו שהאריכו התוס' ז"ל בזה בכתובות וכבר הארכתי בזה בחידושי יבמות פרק אלמנה לכה"ג וגם לא מצינו בזה לחלק בין תרומה דאורייתא לתרומה דרבנן והעיקר כמו שפירשו הרא"ש והר"ן ז"ל ומה שכתב הר"ן ז"ל דס"ד דרבה דאי לאו דמשנה ראשונה ס"ל כר"א בדאורייתא לא הוי מוקמי לה ברשותיה אפילו בדרבנן אינו מובן דע"כ הא דר"א מוקי לה ברשותיה מדאורייתא הוא מדרב פנחס דכל הנודרת כו' וא"כ מנ"ל למשנה ראשונה לאקולי בתרומה דלא שייך האי טעמא וכדקאמר אביי. וצ"ל דס"ד דרבה דמשום מזונות לחוד הוא דקיימא ברשות הבעל ואפשר דלס"ד דרבה אליבא דר"א אחר חיובו במזונות לכל מילי הרי היא ככנוסה ומידי דהוי אמסירה לשלוחי הבעל:
ובירושלמי אמרינן דר"א ס"ל דבמזונות הדבר תלוי ואם קידש אשה ע"מ לזון הארוס מיפר ואם נשא אשה ע"מ שלא לזון האב מיפר כיון שהוא זנה וכבר כתבתי לעיל דש"ס דילן לא ס"ל הכי כדמוכח לעיל בהא דתנן שהבעל מיפר בבגר ובאמת דברי הירושלמי צ"ע דאטו נשא ע"מ שלא לזון גרע מארוסה דהאב נותן לה מזונות ואפ"ה אין האב לבדו מיפר וכ"ש אחר הנשואין וצ"ל דדוקא היכא דנשא ע"מ שיזון האב דנתחייב האב במזונותיה הוא דיכול להפר אבל בארוסה דעלמא דאין האב מחויב במזונותיה אע"פ שנותן לה מזונות אין יכול להפר והדבר פשוט דגם לשיטת הירושלמי אליבא דר"א אין הדבר תלוי במזונות אלא באב ובעל אבל לא באחר שהתחייב לה מזונות וכ"כ הק"ע. והיינו טעמא דר"א בקטנה דס"ל ביבמות פרק ב"ש דאין יכול להפר נדריה אע"פ שנתחייב במזונותיה משום דאין מעשה קטנה כלום וכאחר הוא לה ולרבנן עדיפא להו קטנה שנשאת מבוגרת:
ושמעינן עוד משיטת הירושלמי דלר"א אם אין הבעל נותן לה מזונות אין יכול להפר והאב מיפר וא"כ הני נשי דלית להו מזונות מן הדין אינו יכול להפר אבל בתלמודין משמע דחכמים תיקנו שלא יפר דתתגנה ותתגנה וכדאיתא ביבמות פרק האשה רבה והיינו משום דס"ל דגם לר"א אין הדבר תלוי במזונות לחוד דודאי גם אם אינו מחויב במזונותיה מיפר לה דהא חיוב המזונות לאו דאורייתא והתורה אמרה דהבעל מיפר אלא דהיכא דמחויב במזונותיה ס"ל גם כן דנודרת על דעתו אע"ג שלא נכנסה לרשותו לגמרי ועיין מש"כ בזה בדברי הלח"מ והמל"מ ז"ל בפי"א מה"נ לענין ח"ל ושניות ובדברי התוספתא שהביא המל"מ שם:
ובעיקר מימרא דרב פנחס כל הנודרת כו' כתבו ז"ל דהרי היא כאילו פירשה אם לא ירצה לא יהיה נדר ולפ"ז היה מן הדין שיבטל הנדר מעיקרו כיון שתלתה בדעתו ורצונו ואנן קיי"ל דבעל מיגז גייז וצ"ל דלא תלתה בדעתו אלא מעת שיפר לה אבל קודם הפרה הנדר חל תדע דהא הוא עצמו יכול לקיים לה על שאה ולהפר לה אח"כ ולפ"ז להנך דס"ל דה"ה היכא דנדר עם חבירו דיכול לבטל היינו מכאן ואילך ועיין בזה בטור וב"י וש"ע סימן רכ"ח וסימן רל"א ובדברי הגר"א ז"ל מש"כ בזה ועיין תוס' נדה דף מ"ו א ודוק היטב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |