קרן אורה/מעילה/כא/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קרן אורה TriangleArrow-Left.png מעילה TriangleArrow-Left.png כא TriangleArrow-Left.png ב

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף


לדף הבבלי
צורת הדף


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהמידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' שיעורים על עמוד זה באתר "קול הלשון"
לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רבנו גרשום
רש"י
בית מאיר
קרן אורה
רש"ש

שינון הדף בר"ת


דף כ"א ע"ב

משנה המפקיד מעות אצל שולחני מותרים ישתמש בהם לפיכך אם הוציא לא מעל השולחני. ופי' רש"י ז"ל דבעל הבית מעל היינו המפקיד משום דהשולחני הוי כשלוחו או משום דהוי כמשאיל לו אלו המעות והמפקיד הוא המוציא מרשות לרשות. אבל לישנא דמתני' לא משמע כן דאמאי לא אשמעינן עיקר הדין דהמפקיד מעל דמה דלא מעל השולחני לאו רבותא היא כיון דכבר יצא לחולין על ידי מעילת המפקיד למאן דמחייב אפי' בלא הוצאה כדאיתא בסוף פרק המפקיד ואפי' למ"ד התם דבעינן הוצאה דוקא מ"מ הוה ליה לאשמעינן דהמפקיד מעל מטעם שליחות וממילא ידענא דהשולחני לא מעל אלא ודאי משמע פשטיה דמתני' דתרוייהו לא מעלו המפקיד לא מעל משום דלא עשאו שליח בפירוש והשולחני לא מעל משום שהוציא ברשות המפקיד וכן פי' הרמב"ם ז"ל. אבל סוף פרק המפקיד גרסינן אם מותרין אם הוציא בעל הבית מעל וע"כ הטעם משום שליחות דהשולחני שלוחו של בעל הבית הוא להוציאן וכתב הכ"מ ז"ל בשם הר"י קורקוס ז"ל דהרמב"ם ז"ל דחאה להאי סוגיא דבבא מציעא מטעם הא דתנן נתנה לבלן דוקא אבל בדבר הצריך משיכה לא מעל עד שימשוך אף על גב דיש למוכר במעות היתר תשמיש אלמא דלא מחייבינן ליה מטעם שליחות. ואין זה מוכרח דמכר שאני שעיקר נתינת המעות היה בשביל המקח ולא בשביל התשמיש אבל הכא שנתנן לו מותרים הוי כאלו אמר לו להוציאן תדע דאי נימא דברייתא דפרק המפקיד ס"ל דאם נתנה לבעלי אומניות שצריכין משיכה נמי מעל גם בלא משיכה א"כ אמאי לא משנינן הכי בפרק הזהב הך דנתנה לספר דס"ל כברייתא דפרק המפקיד ולמה ליה לאוקמיה כר' שמעון. ועוד דלמא הא דתנן בלן דוקא היינו שמעל מיד כשנתנה לו אבל ספר לא מעל עד שיוציאו ומכל מקום מסתברין דברי הרמב"ם ז"ל לפי גירסת משנתינו וגם לא שייך לחייבו מתורת שליחות כיון שלא אמר לו להוציאן. וכבר כתבתי לדקדק בזה מ"ש ונזכר בעל הבית דהשליח מעל אף על גב דעבר בשליחותו של בעל הבית וצריך לומר דכיון דנזכר כבר בטל שליחותו ודו"ק:

ועיין בקדושין פרק האיש מקדש דפרכינן מהא דאמר ר' מאיר הכא חנווני כבעל הבית ומעל לכשיוציא לר' יוחנן דאמר אליבא דר' מאיר הקדש בשוגג אינו מתחלל ומשני דלדבריו דר"י קאמר אבל לר"מ ליכא מעילה במוציא מעות הקדש דכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא וא"כ קשה לר' מאיר לענין מאי ילפינן שליחות במעילה דהא באכילה לא הוי שלוחו גם במעילה כמו שכ' התוס' לעיל דבמידי דהנאה לא מהני שליחות ולענין הוצאה הא ליכא מעילה כלל. וכי תימא שליחות במעילה לרבי מאיר לית ליה א"כ תיקשי לדידיה הא ליכא שני כתובים בשליחות לדבר עבירה וי"ל דיליף מהוא דכתיב בשחוטי חוץ וכדאמרינן שם בקדושין ועיין בתוספתא דגרסינן התם בנוסחא אחריתא האי דינא דמשנתינו אם צרורין לא ישתמש בהן לפיכך אם הוציא לא מעל אם מותרין ישתמש בהם לפיכך אם הוציא מעל וצ"ל דקאי אבעל הבית ולשיטת הרמב"ם ז"ל צ"ל דט"ס הוא בתוספתא וצ"ל איפכא וק"ל:

שם משנה נפלה פרוטה של הקדש לתוך הכיס או שאמר פרוטה בכיס זה הקדש כיון שהוציא את הראשונה מעל דברי ר' עקיבא. ופי' התוס' ז"ל דרבי עקיבא לטעמיה דמחייב בספק מעילות אשם תלוי ומעל היינו מספק. ואין הלשון משמע כן ועוד דמאי קמ"ל הא כבר איפליגו בזה ר' עקיבא ורבנן בכריתות וכל שכן לפי דברי התוס' דמיירי דליכא אלא חד בכיס. ועוד דלפ"ז לא פליגי בעיקר ההקדש אם ראשונה או אחרונה אלא הכל קדוש מספק וא"כ מאי קאמר ומודה ר' עקיבא באומר פרוטה מן כיס זה הקדש שהוא מוציא והולך כו' משמע דמודה לחכמים בזה ולפי הנ"ל אין ההודאה מעין המחלוקת כלל דהא לרבנן נמי לא דמי לרישא דברישא מודו רבנן דאיסורא איכא מספק והכא מותרין להוציא לכתחלה הראשונים:

ובסוטה דף י"ח כתבו התוס' דטעמא דר' עקיבא הוא משום ברירה דמה שהוציא ראשונה הובררה להקדש. וכבר האריכו בזה התוס' ז"ל התם וביומא דף נ"ו דלא שייכא ברירה בכה"ג אם הוכר האיסור ונתערב. והיה נראה לומר דטעמא דר' עקיבא הכא הוא משום דכל שנתערבה פרוטה של הקדש בתוך מעותיו אסור הוא להשתמש בכל המעות עד שיוציא פרוטה ראשונה להקדש והיינו נמי דלא שייך הכא ביטול כמו שהקשו התוס' ז"ל משום דהוי כמו שנתערב פרוטה של חבירו בתוך שלו דלא שייך ביטול בזה ומחויב לשלם כדאיתא סוף ביצה והכא נמי מחויב לשלם תחלה הפרוטה של הקדש ואפילו אם נפלה פרוטה של הקדש לתוך כיסו יכול הוא לשלם הפרוטה ראשונה להקדש והשאר מותר ואפי' אם זו שהוציא ראשונה לאו היינו שנפלה מכל מקום יכול להקדיש הראשונה ממה נפשך אם זו היא שנפלה הרי היא הקדש מכבר ואם לאו תהא מחוללת על של הקדש. וכיון דמחויב להוציא הפרוטה הראשונה להקדש מש"ה ס"ל לר' עקיבא דאם הוציאה לחולין מעל ורבנן ס"ל דלא מעל עד שיוציא את כל הכיס והיינו דקאמר ומודה ר' עקיבא באומר פרוטה מן הכיס זה הקדש שהוא מוציא והולך והאחרונה הוא דהקדיש:

שם גמרא מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא. פירש"י ז"ל דלר' עקיבא פריך וכבר כתבתי דלרבנן נמי תיקשי אמאי שרו לכתחלה להוציא לחולין וברישא ודאי אסור לכתחלה להוציא הראשונה לחולין גם לרבנן ע"כ דלכ"ע פריך ומשני דאמר לא יפטור כיס זה מן ההקדש דלא חל ההקדש אלא באחרונה אבל ברישא דאמר פרוטה בכיס זה הקדש חל ההקדש אחדא מיד ומשום הכי לר' עקיבא מעל בראשונה ולרבנן אסור להשתמש לכתחלה בכל הכיס אבל לא מעל עד שיוציא את כל הכיס:

שם גמרא כי אתא רבין אמר כיסין אשוורין רמא ליה דתנן האומר אחד משורי הקדש הגדול שבהן הקדש. ופירש"י ז"ל טעמא דאיכא גדול אבל ליכא גדול הראשון קדוש ולא הבנתי מהיכא משמע ליה הכי דהראשון קדוש והתוס' ז"ל פירשו דפריך הכא נמי המטבע החשובה ליקדיש ולדבריהם לרבנן נמי תיקשי וכתבו עוד דארישא לא פריך דשמא לישנא דרישא משמע הכי פי' לדבריהם דרישא אסיפא לא קשיא ליה משום די"ל דפרוטה בכיס זה לא משמע המובחר אלא אחד מהן אבל אסיפא קשיא ליה דפרוטה מן כיס זה הוא כשור משורי ויקדש המובחר אבל לא ידענא למה הוצרכו לזה ולא פי' כפשוטו דעיקר הקושיא הוא על הא דמשמע דפרוטה מן כיס זה הקדש אין ההקדש חל מיד אלא על האחרונה המשתיירת וא"כ כל אחד משוורי הקדש אמאי הגדול שבהן הקדש לימא נמי דהאחרון הקדיש ומשני דהכא מיירי באומר כו'. והנה הרמב"ם ז"ל כתב בהאי דינא דהקדיש שור משווריו שלשה חילוקים. האחד אם אמר אחד משוורי הקדש הגדול שבהן הקדיש וכדאמרי' בסוף מנחות דמקדיש בעין יפה מקדיש והיכא דאיכא בינוני גם הבינוני בכלל הספק הוא דלגבי הקטן עין יפה הוא ואם אמר שור בשורי הקדש בכל גוונא הגדול הקדש וכדאמרי' התם תור בתוראי קאמר ושני דינים אלו כתב בפי"ו מה' מעה"ק. ובפ"ז מה' מעילה כתב עוד דין אחד אם אמר כיס מכיסי הקדש ושור משוורי הקדש מועלין בכולן ומועלין במקצתן כיצד יעשה מביא את הגדול שבהן ואומר אם הקדש הוא הרי הוא הקדש ואם לאו ההקדש בכל מקום שהוא מחולל ע"ז ויהנה בקטן והוא מדברי התוספתא דמעילה. וכבר הקשה הכ"מ ז"ל דזה דלא כמו שכ' בפי"ו מה' מעה"ק דהתם כתב דהגדול הוא הקדש וודאי ועיין מה שכ' שם בהג"ה ולא הבנתי דבריו ז"ל וע"כ צ"ל דדוקא אם אמר אחד משוורי הוא דהגדול שבהן הקדיש אבל שור משוורי כולן בספק הן כמו שאמרו בתוספתא אבל מה שכ' דמועלין במקצתן צ"ע כיון דספק הם ומ"ש בפרוטה בכיס זה הקדש דלא מעל עד שיוציא את כל הכיס והכא מועלין במקצתן ובפרק ד' מה' מעילה הלכה ג' כתב כה"ג לענין אם אמר אלו לעולתי ואלו לחטאתי ואלו לשלמים ונתערבו מועלין בכולן ומועלין במקצתן והתם נמי הקשה הכ"מ ז"ל אמאי מועלין במקצתן הא איכא דמי שלמים ותירץ בשם הר"י קורקוס ז"ל ב' תירוצים ע"ש ושניהם אין מספיקין הכא ושני אלו הדינים אמורים בתוספתא דמעילה ואולי יש לומר דלמסקנא דמוקמינן סיפא באומר לא יפטור כו' כי אמר פרוטה מן כיס זה או כיס מכיסי הקדש חמור הוא מהיכא דאמר פרוטה בכיס זה הקדש דמן כיס זה או כיס מכיסי הקדש אפשר משמע דכולן בכלל הקדש הם עד שיתברר לך מיהו ההקדש בבירור וכל זמן שלא נתברר כולן שם הקדש עליהם וכדתניא בתוספתא דמועלין במקצתן ועדיין אין הדברים ברורין ודברי התוספתא צ"ע ובפ"ג בתוספתא שם איתא להדיא דבפרוטה מן כיס זה נמי פליגי וגם איתא התם להדיא דבאשם תלוי פליגי וכפי' התוס' ז"ל:

Information.svg

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף