קרן אורה/מנחות/צג/א

קרן אורה מנחות צג א

דף צ"ג ע"א

גמרא קרבנו ולא קרבן חבירו ולקמן דרשינן ידו ולא יד שלוחו. וכתבו התוס' ז"ל לעיל בפרק כל המנחות כו' דתרווייהו צריכי דהא שלוחו עדיף דהוי כמותו ואי כתב ולא יד שלוחו צ"ל דה"א דנהי דבעלים אין יוצאין בסמיכת שליח מ"מ אחר ג"כ יכול לסמוך על קרבן חבירו לא להוציא את בעלים אלא יסמוך לעצמו היכי דליתנהו לבעלים אלא דצ"ע קרא למאי אתא אי דלא נימא דחובה על חבירו לסמוך על קרבן שאינו שלו זה לא מסתבר להטיל חובה לאחר לסמוך על קרבן דעל מי הוא החובה אטו על כל ישראל ואי אתא קרא דלא נימא דרשות הוא לסמוך על קרבן חבירו למה לי קרא להכי הא כיון דליכא מצוה ממי לא הוי עבודה בקדשים וצ"ל דה"א דמצוה לסמוך על הקרבן ועיקר מצוה בבעלים ואם אין בעלים מצוה באחר לסמוך קמ"ל קרא דבאחר לא שייכא סמיכה כלל ומחד קרבנו ה"א דוקא בישראל דאיכא בעלים שסומכים הוא דאין אחר סומך אבל נכרי דהוא לא סומך אימא דיסמוך ישראל עליו ת"ל קרבנו ולא קרבן נכרי ולקמן אמרינן איפכא קרבנו ולא קרבן נכרי קרבנו ולא קרבן חבירו משום דאיכא למימר נמי דקרבן נכרי דהבעלים אין סומכין גם אחר אינו סומך אבל בקרבן ישראל דבעלים חייבין לסמוך גם אחר יכול לסמוך ת"ל אידך קרבנו:

שם גמרא יורש סומך כו' ר"י אומר יורש אינו סומך ואינו מימר עי' בתוספתא במכילתין דמייתי התם פלוגתא זו בהאי לישנא יורש וי"א שבמעשר טעון סמיכה ונסכים ומימר דברי ר"מ ר"י אומר יורש אינו מימר י"א שבמעשר אינו מימר כדפליגי נמי בסוף בכורות ולא נתבאר דין סמיכה בי"א שבמעשר דבנסכים מקרא ילפינן דטפל חמור מן העיקר אבל סמיכה מנ"ל ואפשר כיון דאשכחן בנסכים דדין שלמים עליו לגמרי ה"נ לענין סמיכה וק"ל:

שם תוס' בד"ה לפי שכל הענין כו'. ע"ש וסוף דבריהם ברורים הם דלא ילפינן תמורה מסמיכה או איפכא אלא לענין יורש כיון דחשיב קרבנו לחד מילתא ה"ה לאידך אבל לשאר מיני וודאי לא דמיין והרי מעשר דעביד תמורה ואין טעון סמיכה אלא דלענין שותפין י"ל דהא דבעי למימר דר"י לית ליה כל בעלי קרבן לסמיכה ופירש"י בתמורה דלא סמכי כלל הוא משום דילפינן מתמורה דליתא בשותפין ה"נ סמיכה דליתא בשותפין אבל גם בזה אין הכרח למילף דהא מצינו צבור ליתנייהו בתמורה ובסמיכה איתנהו:

שם גמרא סומא מ"ט לא ר"ח כו' ח"א אתיא סמיכה סמיכה מזקני עדה דסומין לא כדכ' אתך כו' וח"א אתיא מעולת ראיה ותמהו התוס' ז"ל למאן דיליף מזקני העדה א"כ מאי איריא סומא כל בע"מ יפטר מסמיכה כמו זקני עדה דבעינן מנוקים מכל מום וכן למאן דיליף מעולת ראיה סומא באחת מעיניו נמי לפטור מסמיכה ועוד קשה קצת היכי יליף מעולת ראיה דסומא פטור מסמיכה על קרבנו כמו עולת ראיה דליכא בסומא הא התם פטור הוא לגמרי מכל המצוה מראית פנים ומקרבן אבל אם הביא קרבן מנ"ל דאינו סומך ומה שהקשו עוד פטור נשים מסמיכה נמי נילף מעולת ראיה הא לא תקשי דנשים פטורות מראיה משום דהוי מצות עשה שהז"ג אבל סמיכת קרבן לאו מצוה שהז"ג הוא וכמו שיתבאר לקמן אבל קושיא קמייתא קשה טובא והי' נראה דדוקא לענין סומא הוא דילפינן דכתיב בסמיכה לפני ה' וסמך וילפינן מזקני עדה שנאמר בהו ג"כ לפני ה' וסמכו זקני מה התם שלא בסומין אבל לא קרינן ביה לפני ה' כל שאין לו עין לראות אם הוא עומד לפני ה' וח"א דילפינן מעולת ראיה דפטריה רחמנא מדכתיב יראה כל זכורך את פני ה' יצא סומא שאינו רואה ה"נ בסמיכת כל הקרבנות שנאמר בהן לפני ה' סומא פטור אבל שאר מום לא ילפינן כלל ועדיין צ"ע:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף