קרן אורה/מנחות/פז/א

קרן אורה מנחות פז א

דף פ"ז ע"א

גמרא אין מביאין לא מתוך כו' והקתני רישא אין מביאין הליסטיון ואם הביא כשר אמר רבינא כרוך ותני פירש"י ז"ל דהכל לפסול אין מביאין הליסטיון לפי שאין מביאין לא מתוך כו' וק"ק הא מפסקי בינייהו הא דאין מביאין ישן והיכי שייך למימר כרוך ותני והתוס' ז"ל לא ניחא להו למימר דכרוך ותני לפסול מהא דב"ב המוכר פירות אמרינן דהלסטיון כשר אלא להכשיר קאמר וגם זה קשה א"כ מעושן ומבושל נמי כשר זה לא מסתבר ועיין רש"י שפי' הליסטיון ומעושן על הענבים והרמב"ם ז"ל דקאי על היין ע"ש ונראה דהא דאפסקי' בפלוגתא דרבי ורבנן ביין ישן הוא משום דכולהו חד טעמא להו משום דנשתנה טעמו הליסטיון נשתנה מפני השמש וישן נמי משום דפג טעמו ומראיהו כדאיתא בתוספתא במכילתין ומעושן ומבושל ג"כ מפני שינוי טעמו הוא ולהכי שפיר איכא למימר כרוך ותני:

שם גמרא מ"ט דרבי א"ק לכבש יין מה כבש כו' אף יין בן שנתו. ופריך עלה מהא דתני בן שתי שנים לא יביא ואם הביא כשר ואי מקרא ליהוי פסול ומסיק רבא דטעמיה דרבי דבן שתי שנים לא יביא היינו כל שהוא יותר מבן שנה דאז מיקרי ישן כמו לחזקי' הוא מהאי קרא דאל תרא יין כי יתאדם ופרש"י ז"ל דעיקר חשיבות היין כשהוא באדמימות ולאחר שנה נשתנה אדמימותו וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה דישן הוא לאחר י"ב חודש אבל בקרא דאל תרא יין כו' נראה דמפרש דכי יתאדם קאי על יין ישן שיתחדש בו מרירות היינו חיזוק מהני שהוא יתחמם וטוב הוא לשכרות ע"כ אמר קרא אל תרא כו' אל תתן עיניך בו ושמעינן בהאי דהישן משנה טעמו ולהכי לא יביא לכתחלה לרבי ולפ"ז האדמימות לאו חשיבותא היא אבל בפ' המוכר פירות חשיב בהני דלא יביא ופי' הרשב"ם ז"ל שם בוהק היינו לבן משמע דמצוה להביא אדום דוק' והיינו כפרש"י ז"ל דאדמימות מעליותא היא וזה הוא עיקר מראיהו אבל יש נוסחא שם בודק ולא הוזכר לבן כלל ע"ש בשם השאלתות אבל שם בב"ב בעי חמוהי דרב משרשי' מרבא חמר חווריין מהו וא"ל רבא קרא דאל תרא יין כי יתאדם וע"ש ברשב"ם ז"ל שפי' לענין נסכים מיבעי' ליה ופשיט ליה רבא דבעינן דוקא אדום וכתבו התוס' ז"ל דשפיר שמיע ליה ברייתא דבורך אם הביא כשר אלא דחמר חווריין לבן יותר ואין בו שום אדמימות וא"כ פשיטא ליה רבא דחמר חווריין אפילו בדיעבד פסול וזה קשה מ"ש דרבי הכא דממעט ישן מהאי קרא גופא דאל תרא כו' ואפ"ה מכשיר בדיעבד והתם מיעט ליה מהאי קרא אפילו בדיעבד וכבר נתבאר בזה מחלוקת הראשונים ז"ל בא"ח סימן רע"ב אי מקדשין על יין לבן ודעת הרמב"ן ז"ל דאפילו דיעבד אין יוצאין בלבן וצ"ל דהוא ז"ל אינו מפרש בורך היינו לבן דאל"ה הא תני ואם הביא כשר אפילו לנסכים היה לו לפרש דוקא אם הוא לבן ביותר כמ"ש התוס' ז"ל אבל קשה כנ"ל הא הכא אפילו לרבי לא ילפינן פסול בדיעבד מקרא דאל תרא כו' ומנ"ל למילף פסול ליין לבן וצ"ל דאם לבן הוא לגמרי פסול הוא והאי קרא דאל תרא כו' דחשיבות יין הוא כשהוא אדום והא דרבי מכשיר הכא בישן היינו משום דאינו אלא שינוי מעט במראה אדמימות מחמת יישון וכה"ג תני בערבי פסחים לענין ד' כוסות האחד חדש ואחד ישן כשר ר' יהודה אומר צריך שיהא בו טעם ומראה וכבר כתב בזה אחי הגאון ז"ל בספרו דר"י פליג את"ק דמכשיר בישן וכדאמר הכא התם כדאמר הכא מקרא דאל תרא כו' אלא דכ' דר"ל חולק בתרתי בטעם חולק אמזוג דבעי שיהי' בו כדי מזיגה ומראה היינו לאפוקי ישן וזה קצת (דלא) קשה דלא מצינו פלוגתא במזוג ואטו לת"ק אפילו פחות מכדי מזיגה כשר אבל נראה דהכל קאי על ישן דכשהוא מתיישן נשתנה הטעם והמראה כמבואר בתוספת' מכילתין רבי אומר יין בן ב' שנים או בן ג' שנים שדוהה טעמו או נשתנה מראיהו לא יביא הרי מבואר דע"י יישון משתנה הטעם והמראה והיינו דאמר ר"י צריך שיהא בו טעם ומראה ולפ"ז קשה קצת אמאי לא פשיט ליה רבא לחמוהי בר"מ מברייתא דפסחים דפליגי בזה ת"ק ור' יהודה אי בעינן דוקא יין אדום ות"ק ס"ל דישן נמי כשר וכן ת"ק דרבי מכשרי הכא יין ישן לנסכים וצ"ל כנ"ל דע"כ ל"פ אלא לכתחלה בישן אבל בלבן מעיקרו מודו כ"ע דפסול וזה נראה דעת הרמב"ן ז"ל אבל בדברי הרמב"ם ז"ל לא נמצא פסול לבן לא דיעבד ולא לכתחלה בין בנסכים בין לענין קידוש ונראה דלפמ"ש לעיל בשם פי' המשנה דאל תרא יין כי יתאדם הוא לגריעותא על יין ישן וכי יתאדם היינו על חוזק מרירותו כשהוא מתיישן ואם כן פשיטותא דרבא בחמר חווריין הוא גם כן לקולא היא דבקרא נאמר אל תרא והאדמימות לאו מעליותא היא ע"כ לא כתב כלל בין לבן או אדום ובאמת השמיט עוד כמה מיני יינות שאמרו שם בפרק המוכר פירות וכמבואר בלח"מ ז"ל בהלכות א"מ וע' תוס' בע"פ שם. והרמב"ם ז"ל כתב דזמן הבאת יין הוא עם שתי שנים ומעט יותר ואם הביא יין ישן מכמה שנים ה"ז כשר והוא שלא נפסד טעמו עכ"ל וכתב הכ"מ ז"ל דמשמע ליה להרמב"ם ז"ל דלא פליג ת"ק אלא ביין בן ב' שנים כדתני בברייתא אבל יותר מזה גם ת"ק מודה דלכתחלה לא יביא וזה דחוק דא"כ מ"ש ומעט יותר מנ"ל ועוד דהא אמרינן מאן שמעת ליה דאמר לא יביא רבי משמע דלת"ק לא אשכחן דאמר לא יביא אלא נראה דהרמב"ם ז"ל כיוון לדברי התוספתא דרבי אמר לא יביא ביין בן ב' או ג' שנים ועלה קאמר ת"ק דגם לכתחלה יביא ואם הביא מכמה שני' כשר לא בדיעבד קא' אלא כל שלא נפסד טעמו יביא והוא שלא יפסד טעמו דהא עיקר החשש בישן הוא מפני הפסד הטעם וכדתני בתוספתא לעיל להכי בערך הזה מבן שתים עד בן שלש שמעינן לרבנן דלא חיישי להפסד טעם אבל יותר מזה צריך לראות אם לא נפסד טעמו וכשר הוא אפילו לכתחלה אלא דבדיקה בעי ועוד נראה דר' יהודה בפסחים דאמר צריך שיהא בו טעם ומראה נמי ה"ק וכת"ק ס"ל אלא דתני התם אחד ישן בלי שיעור ועלה קאמר ר"י צריך שיהא בו טעם ומראה דאם נתיישן הרבה צריך לראות שיהי' בו טעם ומראה דמחמת יישונו נפסד טעם ומראה כדאיתא בתוספתא ודו"ק:

שם גמרא תנא חביות כו' לודיות ובינונית ובמתניתין תנן אלא בחביות קטנות אבל בתוספתא גרסינן לא בחצבון גדולין ולא בחביות קטנות וא"ש לפ"ז דמפרש בברייתא דכונסין בחביות בינונית וגירסת הרמב"ם ז"ל אלא ג' ג' לא זכיתי להבין ע"ש:

שם גמרא בעי ר' יוחנן הקדישו מהו שילקה משום בע"מ מדקבע הש"ס להך בעיא עלה בר"י בר"י ביין שיש בו קמחין היה נראה דדוקא בהא מיבעי ליה דהוי כעין פסול מום בבהמה אבל באינך פסולי דמתניתין כמו מעושן ומבושל דפסול הוא מחמת שנשתנה לית ביה משום מקדיש בע"מ דלא דמי לפסול מום אלא דלעיל גבי שמן משמע דבכבוש ושלוק ג"כ מיבעי' ליה אבל י"ל דכבוש ושלוק בשמן הוא ג"כ כעין מים דמחמת גריעותא דהזיתים צריך לכבשן אבל הכא ביין מבושל דכתב הרא"ש ז"ל בב"ב שם דנשתנה למעליותא אלא דלנסכים פסול משום דנשתנה ע"ש הי' נראה דלא הוי בכלל בע"מ לענין הקדש אבל מדברי הרמב"ם ז"ל לא נראה כן שכ' בכל יינות הפסולין אם הקדישן יש לספק בהן משום בע"מ הן אמת דבה' שבת נראה מדבריו דמבושל אישתני לגריעותא ואוסרו לקידוש גם כן ואפילו לענין ברכת בפה"ג יש אומרים דאינו מברך ע"ש בד' הה"מ ובב"י סי' רע"ב הנ"ל ושפיר הוי כולהו פסולי דמתני' מחמת גריעותא והוי כבע"מ אבל אכתי איכא יין פסול מחמת דבר אחר כגון גפן שהדלה ע"ג תאינה דפסולי מפני שנשתנה אבל לא דמיא לבע"מ וכן אם נפסל ע"י תערובות שאור או דבש כ"ש דפסולי משום לאו דכל שאור כו' אבל לא מיקרי בע"מ והיכי כייל הרמב"ם ז"ל כל פסולי יינות מזבח בכלל מקדיש בע"מ הא פסולין לאו מקרא דתמימים יהיה לכם ונסכיהם אלא משום כל שאור כו' או מקרא דזבח ונסכים מה זבח שלא נשתנה כדאיתא בבכורות. ומה שכתב הרמב"ם ז"ל דפסול שאור או דבש איתא גם בנסכים צ"ע קצת הא קרא קאמר כל שאור כו' לא תקטירו ממנו אשה לה' ויין נסכים לאו לאישים הוא אלא לשיתין אזלו ומנ"ל דיש בו אזהרה דשאור ודבש אלא דמשמעתין נמי משמע דכל אזהרות שיש בכל העולין לאישים ישנן נמי בנסכים אע"ג דלישתן אזלי וכדבעי להר"י לענין הקדש או לוקה משום מקדיש בע"מ אע"ג דכתיב נמי ואשה לא תתנו מהם נסכים נמי בכלל לאו זה או לאו דאפשר אין מום אלא בבהמה ודוק וכיון שיש בו קמחים נראה מדברי הרמב"ם ז"ל דפסק דלא כר"י בר"י ולא הזכירו כלל אבל לכתחלה גם ת"ק מודה דלא וכדאמר מפי' מפני הקמחין ועיין בש"ע סי' הנ"ל:

הדרן עלך פרק כל קרבנות הצבור

פרק שתי מדות

גמרא הי' ר"מ אומר כו' מליד שבתי עשרונות הי' אחד גדוש ואחד מחוק גדוש שבו מודד כל המנחות מחוק לחביתין. פירש"י ז"ל דבחביתין לפי שצריך לחלק לשני חצאין אם היה גדוש היה מתפזר כו' עכ"ל. משמע מזה דהשאר מנחות צריך דוקא גדוש ולא מחוק וצ"ל טעמו של דבר דאלו היה עושה מחוק קרוב שיבא לידי יתר מעשרון שמא לא ימחוק יפה ואסור להוסיף על העשרון ולקמן בעי הש"ס חצי עשרון לר"מ גדוש היה או מחוק הי' ופשיט ליה מדעשרון מחוק חצי עשרון נמי מחוק ולדברי רש"י ז"ל היכי פשיט לה בעשרון דצריך לחלקו הוצרך להיות מחוק כדי שלא יתפזר אבל חצי עשרון יהיה כמו עשרון דכל מנחות דגדוש הוא ונהי די"ל דחצי עשרון משמע דהוי מחצית העשרון כמש"נ מחציתה בבקר כו' אכתי מאי קאמר מדר"מ מחוק לרבנן נמי מחוק הא אדרבה לר"מ עשרון כל המנחות גדוש הי' וצ"ל כיון דלרבנן לא הוי אלא עשרון אחד גם לחביתי כה"ג מסתברא דהוי מחוק כמו לס"מ כיון דצריך לחלקו הרמב"ם ז"ל לא כתב כלל אי מחוק אי גדוש וע' משנל"מ ז"ל. והי' נראה דמחוק לכ"ע כשר אפילו לר"מ דאמר גדוש הי' אבל למאי דפשוט לרבנן בעינן מחוק י"ל דגדוש לא יוכשר דצריך שיהי' בתוך הכלי דוקא אבל מסתימות לשון הרמב"ם ז"ל נראה דלאו לעיכובא הוא ושניהם כשרים ודו"ק:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף