קרן אורה/מנחות/פב/א
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף שפת אמת |
תוס' בד"ה אינו בתורת שלמים ע"ש שכ' טעמא לחלק בין חי' לבשר תאוה דיצא העור לחולין ובהמה לבשר תאוה לא יצא משוח דמקרא ילפינן ע"ש ועיין בביאורי הגר"א ז"ל במשנה שם באורך:
שם משנה ונסכים בכל מקום לא יביאו אלא מן החולין פירש"י ז"ל אפילו היכא דאמר הרי עלי זבח ולא אמר ונסכים ואין זה מובן דאפילו לא אמר ונסכים הוי דבר שבחובה כיון דעיקר הזבח הוא דבר שבחובה כמו בלחמי תודה דאם התודה באה מן החולין הלחם ג"כ בא מן החולין ובפי' המשנה להר"מ ז"ל כ' דבכ"מ היינו אפילו אם עיקר הזבח בא מן המעשר כגון שאמר הרי עלי תודה מן המעשר אפ"ה נסכיו באין מן החולין וק"ל:
שם תוס' בד"ה להקיש כו' תימא כו' עופות ומנחות ולחמי תודה מנ"ל עכ"ל. ולא הבנתי ד' ז"ל דלחמי תודה פשיטא לן כיון דתודה לא אתי ממעשר ה"ה לחמה וכדתנן לעיל אפילו אמר בפירוש לחמה מן המעשר צריך להביא הלחם מן החולין כמו התודה ועיין תוי"ט ז"ל מ"ש בזה ואין דבריו מובנים. ועופות ומנחות כבר האריכו התוס' ז"ל בריש מכילתין בהא דילפינן בחולין דחטאת העוף אינה באה אלא מן החולין דלר"א נצרכה ע"ש באריכות אבל באמת צריך לדקדק למה לי קרא להאי דדבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין בשלמא לחובת קדשים קלים כמו הרי עלי דשלמים ותודה ה"א דבא מן המעשר דעיקר מצות מעשר לשלמים הוא אבל דבר שבחובה ממש כגון חטאות ואשמות למ"ד מעשר ממון גבוה הוא למה לי קרא לזה כיון דלאו שלו הוא פשיטא דאינו יכול לשלם חובתו בדבר שאינו שלו כי היכי דאינו יוצא בגזל וכן מצינו במצות שנאמר בהם משלו אין יוצאין במע"ש כגון מצה ואתרוג דלמ"ד מעשר ממון גבוה הוא אין יוצאין בהם דלא מיקרי לכם משלכם עד דקשיא לי היכי ס"ד דר"א בפסח דורות דיביא ממעשר שני דאיצטריך למילף מפסח מצרים הא פסח ומצה איתקש להדדי וכי היכי דאינו יוצא במצה של מע"ש ה"נ אינו יוצא בפסח ממע"ש וצ"ל דסד"א כיון דהתירה התורה להביא שלמים ממעשר ה"ה דהותרו כל הקרבנות להביאן ממעות מעשר וא"כ י"ל דלעופות ולמנחות לא צריך קרא דעופות ומנחות ליכא למילף משלמים אלא דא"כ למה לי קרא לחטאת העוף דאינו בא אלא מן החולין כדאיתא בחולין דף כ"א ועיין בתוס' שם ובריש מכילתין ולא מצאתי מבואר בין מנחת נדבה אי יכול להביא מן המעשר כיון דנדבה היא אי אפשר כיון דקרב הקומץ ממנה הוי כעולה ונסכים דלא יביא אלא מן החולין ומנחת נסכים וודאי דלא בא מן המעשר אפילו של קרבן נדבה כמו תודה ושלמים ובכלל נסכים הוא דבכ"מ לא יבאו אלא מן החולין ודו"ק ועיין בתוספתא במכילתין ס"פ ח' דתני התם אין מביאין מנחות ונסכים מן החדש ולא ממעשר שני וכן לחמי תודה ע"ש ואין זה מובן דהא לחמי תודה יכול להביא מן המעשר:
שם גמרא ופסח גופא מנ"ל כו' ומסיק דר"א אמר להקישא דועבדת לדבריו דר"ע דאין דנין אפשר משאי אפשר אבל ר"א ס"ל דנין אפשר משאי אפשר ובלא קראי דועבדת ילפינן פסח דורות מפסח מדבר דאינו בא מן המעשר ויש לדקדק דא"כ לר"א נילף כל הקרבנות מקרבנות מדבר דאין באין מן המעשר ועוד דשלמים ג"כ הקריבו במדבר ואפ"ה כשבאו לארץ באין מן המעשר ועוד יש לדקדק בדין זה משאי אפשר לא דמי לשאר דוכתי כמו טבל ולא מדיליף מאמהות דנתקדשו ע"י טבילה לחוד שפיר שייך למילף אע"ג דאמהות א"א מ"מ שמעינן דע"י טבילה לחוד ג"כ נתקדשו וה"ה באבות וכן לקמן דילפינן מאשם דליכא קדושה בשפיר ושיליא דומיא דאשם דלית ביה קדושת שפיר ושיליא ה"נ בכל הקדשים אין בהם קדושת שפיר ושיליא כי היכי דלא מיירי קרא באשם אלא בקדושת עצמו לחוד ילפינן מיניה דבשאר קרבנות ג"כ אין בהם אלא קדושת עצמן אבל הולד אינו קדוש דמנין לנו לומר דנקדש הולד אבל הכא כיון דמסברא הוי אמינא דבא מן המעשר מנ"ל למילף מפסח מצרים דלא בא מן המעשר משום שלא הי' מעשר עדיין לפסח דורות דלא יבא מן המעשר ולפי משמעות שמעתין יליף ר"א בבנין אב לחוד פסח דורות מפסח מצרים והי' נראה דבדבר שבחובה איכא סברא לכאן ולכאן אפשר דילפינן משלמי נדבה דמצות מעשר להביא מדמיו שלמים וה"נ יביא בדמיו כל הקרבנות אפילו חובות או דילמא דבר שבחובה צריך להביא מן החולין ממש משלו אבל מעשר לאו שלו הוא ולזה מביא ראיה מפסח מצרים דראשית מצותה נאמרה להביא מן החולין להכי מסתברא דגם לדורות לא ישתנה הדין ויביא דוקא מן החולין ולהכי יליף ר"א מפסח מצרים ופסח מדבר יוכיח ולא יליף מתחלה מפסח מדבר משום דמראשית המצוה גמר כמו דבראשיתה נאמרה להביא מן החולין כן הוא לדורות ג"כ ודו"ק:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |