קרן אורה/מנחות/עג/ב

קרן אורה מנחות עג ב

דף ע"ג ע"ב

גמרא אב"א קרא ואב"א סברא אב"א סברא עכו"ם לבו לשמים כו'. לכאורה איכא נ"מ בהני תרי טעמי דלמ"ד סברא לא אמר ר"ה אלא אם נדר סתם שלמים אמרינן שכוונתו היתה לשמים ולא שיאכלנו הכהן אבל אם בשעת נדרו אמר בפירוש ע"מ שיאכל הכהן הבשר הוי שלמים ולמ"ד קרא גזה"כ הוא בקרבן עכו"ם יהי' כליל ולא יאכל אפילו אמר ע"מ שיאכל הכהן לא מהני ולפ"ז ר"ח דפריך מברייתא דעכו"ם שהתנדב כו' לא פריך אלא לטעמא דקרא אבל לפי הסברא מצינן לאוקמי דאמר העכו"ם בפירוש דכוונתו שיאכל כהן או ישראל וכן תיובתא דרב שיזבי ממתניתין מנחת עכו"ם גם כן לא פריך אלא לטעמא דקרא להאי טעמא מוכרח לומר דר"ה ס"ל כר"ע דאין מקריבין אלא עולות אבל לטעמא דסברא מצי סבר כריה"ג דיכול להקריב כל קרבנות שנידר ונידב אבל הרמב"ם ז"ל פסק כר"ע דאין מקבלין מהם אלא עולות ואפ"ה כתב לטעמא דסברא דשלמי כותי עולות משום דלבו לשמים. ולכאורה למה ליה האי טעמא הא מקרא ילפינן עולה אין שלמים לא וי"ל דאיצטריך להאי טעמא דיכול להקריבו עולה אע"ג דשלמים נדר וה"א דנדרו לאו כלום הוא ולא יקרב לא עולה ולא שלמים קמ"ל דיקרב עולה משום דלבו לשמים ולא נתבאר לר"ע דאינו יכול להקריב שום דבר חוץ מעולה וכי נדר שלמים אמר רב הונא בעולה היא אבל אם נדר שאר דבר כגון מנחה או יין ולבונה מה דינן אי נדרו לאו כלום הוא ויוצא לחולין או דילמא נהי דאין ראוי להקרבה מ"מ הקדש חל עליו כיון דהוי דבר הנידר והנידב ולא דמי לחטאת ואשם דאפילו בישראל אם אינו חייב אינו חל שם חטאת אבל הני דבאין בנדר ונדבה נהי דאסור להקריבן מ"מ ההקדש אפשר חל לדמיו ויקרבו בדמיו עולה וצ"ע. עוד כתב הרמב"ם ז"ל דעולת העוף מביא גם לר"ע ולכאורה משמע מברייתא מנין לרבות העופות והיין והלבונה ת"ל כל נדריהם דהיינו דוקא לריה"ג דדריש להני קראי אבל לר"ע דלא דריש אלא קרא דאשר יקריבו לעולה לא שמעי' עופות וכדכתיב שם לרצונכם תמים כו' בבקר ובכבשים ובעזים משמע דוקא הני ולא עופות ועוד דמליקת עולת העוף חידוש הוא ולגבי ישראל נאמרה ולא לכותי ואולי לא גרס בברייתא מנין לרבות העופות כו' אלא מנין לרבות היין והלבונה כו' אבל עוף בכלל עולה הוא ודוק שם תוס' בד"ה איש איש כו'. והקשו אמאי לא ילפינן מקרא ומיד בן נכר כו' הא תמימים יקרבו ותי' דה"א בע"מ בלאו אבל תמימים ג"כ אין מקריבין וזה אינו מובן דאם אין מקריבין שום קרבן גם בבע"מ ליכא לאו אלא איסור חולין בעזרה דאזהרה דבע"מ לא נאמר אלא בקדשים והק"א ז"ל ג"כ הקשה על תירוץ זה ע"ש. והי' נראה דהאי קרא דאיש איש איצטריך לכל חד כדאית ליה לריה"ג לרבות כל הקרבנות ולר"ע אתי קרא דלא יקריבו אלא עולה לחוד ועיין בדברי הרמב"ם ז"ל שכתב מקרא דמיד בן נכר כו' למעט שאר קרבנות ועיין לח"מ ז"ל שם:

שם גמרא אי מהתם ה"א קרבן הוא דלא ליתי כו' קמ"ל יקשה דלעולה למה לי כיון דאין כאן נזירות אין כאן עולה וכן הקשו הק"א ז"ל ותי' דאתי למעוטי דאין מקבלין ממנו אפילו נתן לישראל על נזירותו ואין זה נראה כיון דנותנו לישראל להתכפר בו אמאי לא יקבלו ממנו כמו שלמים אם נתן ע"מ שיתכפר בו ישראל וי"ל דה"ק אי מהתם היינו ממיעוטא דבני ישראל ה"א דלא אתי למעוטי אלא מקרבן ולא מנזירות להכי גלי הכא קרא למעוטי מקרבן וממילא בני ישראל אתי למעוטי מנזירות וא"ש לישנא אי מהתם כו' דלפירש"י ז"ל הוי ליה למימר אי מהכא והתוס' ז"ל בנזיר כתבו ג"כ כדברי הק"א ועיין מש"כ שם בחי' וי"ל עוד נהי דליכא בהו נזירות מ"מ ה"א דליכא איסורא לקבל ממנו דאם לאו חובה היא תיהוי נדבה קמ"ל דאין מקבלין מהם עולה כזו ובאמת ל"ד עולת נזיר דה"ה עולת יולדת דאין מקבלין כמ"ש הרמב"ם ז"ל אע"ג דבמשנה שקלים משמע דדוקא חטאות ואשמות הוא דלא מקבלינן מינייהו דאינו בא בנדר ונדבה עולת חובה בכלל קיני זבים הם דכל דבר שבא חובה אין מקבלין מהם:

שם גמרא כותי ששלח עולתו כו'. עיין בדברי הרמב"ם ז"ל בזה ובדברי הכ"מ והלח"מ ז"ל וכבר כתבתי בזה בזבחים מה שנ"ל בזה ועיין בירושלמי שקלים דמשמע התם אפילו אי עכו"ם אינו מביא נסכים אבל אם אמר עולת ישראל עלי מביא עולה ונסכים בשביל ישראל ע"ש:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף