קרן אורה/מנחות/נח/ב

קרן אורה מנחות נח ב

דף נ"ח ע"ב

גמרא המעלה משאור ודבש כו'. פירש"י ז"ל דאם העלה שאור ודבש מעורבין לוקה ד' לרבא משום שאור ודבש ומשום עירוב שאור ועירוב דבש דאיתרבי מכי כל ואביי אמר אין לוקין על לאו שבכללות דבכל שאור הוי שאור ועירובו וכן בדבש איכא חדא מיהא לקי היינו על שאור א' ועל דבש דלאו אכל חד מיהדר ואיכא דאמרי אפילו חדא נמי לא לקי דאין כאן לאו מיוחד דכל שאור כולל שאור ועירובן וכן דבש וליכא מלקות כלל בלאו דשאור ולא דמי ללאו דאלמנה כו' כן הוא שיטת רש"י ז"ל והקשו התוס' ז"ל אמאי לקי דאם מעורבין הם אין כאן לאו דשאור ודבש אלא לאו דעירובין ואם הן בעין אין כאן עירובין ורצו לפרש דאשאור לחוד איכא תרתי שאור וכל שאור וכן דבש וכל דבש והקשו גם על זה ע"ש ע"כ פי' רש"י שהעלה שאור ודבש בפני עצמן וגם תערובות שאור ודבש ולוקה על עירובן שתים משום עירוב שאור ועירוב דבש ואביי אמר אין לוקין על לאו שבכללות היינו על עירובין דהוי לאו שבכללות איכא דאמרי חדא מיהא לקי אע"ג דעירובי שאור ודבש כאחד איכא לאו דעירוב שאור ולאו דעירוב דבש מ"מ לא לקי אלא חדא אתרווייהו אע"ג דאעירוב שאור לחוד או דבש לחוד לקי אבל אם עשה שניהם כאחד אינו לוקה אלא אחת וא"ד חדא נמי לא לקי על עירובן וליכא מלקות בעירובן דהוי לאו שבכללות ויש לדקדק בדבריהם ז"ל דאם כן כיון דעיקר פלוגתא דאביי ורבא בעירוב לחוד למה הזכיר כלל העלאת שאור ודבש ליפלגו בהעלה עירוב שאור ודבש לחוד לרבא לוקה שנים ולאביי או לוקה אחת או אינו לוקה כלל ועוד אמאי חשיב לא"ד קמא עירוב שאור ודבש לאו שבכללות הא עירוב שאור יליף מכי כל שאור כו' ועירוב דבש יליף מוכל דבש וכיון באחד לחוד לוקה אמאי לא ילקה שנים אם עשה שניהם כגון שהעלה שאור ודבש מעורב כא'. ועוד הא כתבו התוס' ז"ל לעיל דלרבא הא דמרבי עירוב שאור ודבש היינו דהיתר מצטרף לאיסור להשלים לשיעור כזית כפי הקטרה וא"כ אי העלה שאור ודבש ב' זיתים אין כאן עירובין ופשיטא דלוקה שנים חדא אשאור וחדא אדבש ואי לא העלה אלא כזית א' משניהם אמאי הוא לוקה כיון דליכא שיעורא מכל אחד לבדו אלא ע"י צירוף השני לא ילקה אלא אחת או משום דבש או משום שאור כיון דליכא אלא כזית אחד אטו איסורי נזיר דמצטרפין וע"ז אם אכל כזית אחד מב' איסורים ילקה שנים למ"ד היתר מצטרף לאיסור אע"ג דמסקינן בפסחים ובנזיר דצירוף ב' איסורים היינו בזאח"ז אבל בב"א אפילו היתר מצטרף אדרבא משמע משם דבב"א אינו לוקה אלא אחת כמו בהיתר המצטרף. ועוד קשה לי בין לפירש"י ובין לפי' התוס' ז"ל הא דקרי לעירובי שאור ודבש לאו שבכללות מאי ענין זה לשאר דוכתי כמו בנא ומבושל שנאמר כ"א צלי אש כולל לתרווייהו וכן בזג וחרצן כתיב מכל אשר יעשה מגפן היין דהוי לאו הכולל וכן ברחים ורכב כתיב כי נפש הוא חובל דכולל לכל כלי אוכל נפש בהני שייך למיקרי לאו שבכללות אכל עירוב שאור היכי שייך למיקרי' לאו שבכללות הא הכל לאו אחד הוא והתורה אמרה דעירובי שאור הוי כשאור והיכא דהעלה שאור ועירובי שאור הוי כמו שהעלה שני מיני שאור דאינו לוקה אלא אחת בב"א וגם בהתראה אחת ואמאי לא אמרינן הכי גם בתערובות חמץ למאן דמרבי תערובות מכל מחמצת דהוי לאו דחמץ לאו שבכללות וכן למ"ד דלוקין על טכ"ע אלא וודאי הכל לאו אחד הוא דע"י עירוב הוי כמו בפ"ע:

וכבר כתבתי כי הרמב"ם ז"ל לא פירש כן אלא פלוגתייהו בשאור ודבש גופייהו שנאמרו בלאו א' ואם העלן בזא"ז פשיטא דלוקה על כל אחד ואם העלן כאחת בהא פליגי לרבא לוקה שתים אע"ג דנאמרו בלאו אחד וכמו שביאר דבריו ז"ל בפרק ר"י מהל' סנהדרין וכן כתב לכל הני פלוגתא בנא ומבושל בפסח בזג וחרצן בנזיר ברחיים ורכב בלאו דלא יחבול ובשאור ודבש דשמעתין ובנא ומבושל גבי פסח פסק דאם העלה שאור ודבש כאחת אינו לוקה אלא אחת וכן בנא ומבושל אבל בזג וחרצן בנזיר וכן ברחיים ורכב פסק דלוקה שתים וכמש"כ בה' סנהדרין דיש מהן שלוקין שתים ויש שלוקין אחת על שתיהם והך דשמעתין וודאי מורה כשיטתן וכמש"כ דליכא הכא לאו שבכללות אחר אם לא מפני שהם עצמן נאמרו בלאו א' אלא דמקשה לפ"ז טעמא דא"ד דאפילו חדא לא לקי וא"כ ליכא מלקות כלל בשאור ודבש ונא ומבושל וזה לא מצינו ובהדיא תני התם בפסחים בברייתא דלוקה על נא ומבושל וכן הא דפליגי בזג וחרצן א"א לפרש פלוגתייהו בהאי שיטתא בזג וחרצן גופא דלא א"ש א"ד דוודאי נמי לא לקי וכדגרסינן בפסחים סוף פ' כל שעה דהא תנן בהדיא בנזיר דאיכא מלקות על זה בפ"ע ולמאי דגרסינן בנזיר רבא אמר אינו לוקה אלא אחת אפשר לפרש כשיטה זו וכפי' רש"י ז"ל שם כל"ק ע"ש וגבי רחיים ורכב וודאי ליכא לפרש פלוגתא דרב הונא ורב יהודה שם אלא בלאו דכי נפש הוא חובל דברחיים ורכב עצמו תנן שם בהדיא דחייב שתים. והש"ס מדמי התם פלוגתא דנא ומבושל דפליגי אביי ורבא ופלוגתא דר"ה ורב יהודה ברחיים ורכב מבואר מזה דפלוגתא דנא ומבושל ג"כ בכי אם צלי אש פליגי וא"כ מנ"ל דאנא ומבושל עצמן אינו לוקה אלא א' ובכל הני דוכתי בנא ומבושל בזג וחרצן וברחיים ורכב לא הזכיר כלל להאי לאו דכ"א צלי אש ולאינך לאוי ע"כ הדברים פלאים נשגבים לבאר כל הני דוכתי לשיטת' ז"ל ונתארכו הדברים בשרשי המצות שלו ובדברי הרמב"ן ז"ל בהשגותיו שם אבל סוגיא דשמעתין מיושב עוד בשיטתו ז"ל. ויש להסתפק בשאור ודבש אם העלה חצי זית מזה וחצי זית מזה אי מצטרפין בהדדי לשיטתו או כתרי מיני חשיבי ואין מצטרפין או כחד מיני כיון דאם העלה משתיהם אינו לוקה אלא אחת וכן בנא ומבושל איכא לספוקי כה"ג והדברים ארוכים בזה וצ"ע בדברי הראשונים ז"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף