קרן אורה/מנחות/נה/א

קרן אורה מנחות נה א

דף נ"ה ע"א

גמרא ולא גרוגרות על תאנים אפילו במקום כו'. ופרש"י ז"ל ולא גרוגרות על תאנים במנין כו' ולא הבנתי דבמנין אפילו ליכא בהן אסור והיינו דתניא לעיל גרוגרות על תאנים במידה וע"כ היינו דליכא כהן דאי בדאיכא כהן תופס מן היפה ואפ"ה אינו תורם אלא במדה דאל"ה ממעט במעשר הוא אלא פשיטא דכל חד כדיניה קאמר ואפילו במדה היכא דאיכא כהן אין תורמין גרוגרות על תאנים דבמקום שיש כהן תורם מן היפה וכן נראה מסתימת לשון הרמב"ם ז"ל ודו"ק:

שם משנה כל המנחות כו' ומשמרן שלא יחמיצו ואם החמיצו שירי' עובר בל"ת. הי' נראה לדקדק מלשון המשנה דפתח בלשון רבים ומשמרן שלא יחמיצו ואם החמיצו שיריה כו' תנא לה בלשון יחיד משום דעיקר לאו דחימוץ איתא בכל המנחות הן במנח' סלת הן במנחות הנאפו' במחבת ומרחשת ומאפה תנור אבל לאו דשירים לא שייכא אלא במנחת סלת דנקמצת כשהיא סלת ושייך חימוץ בשירים אבל שאר מנחות דנקמצות כשהן אפויות לא שייך לאו החימוץ בשירים כיון דכבר אפויות הם ופשטא דקרא דייק הכי דבויקרא שנאמרו שם כל המנחות כתב רחמנא כל המנחות לא תעשה חמץ ואזהרה זו היא על כל המנחה קודם קמיצה ומשום קומץ וכמש"נ בסיפי' דקרא כי כל שאור וכל דבש כו' אבל לא נא' שירים שם משום דלא שייכא בכל המנחות כנ"ל ובפ' צו נא' וזאת תורת המנחה כו' ופשטיה דקרא שם הוא במנחת סלת כמש"נ וקמץ מסלתה כו' בזה נאמר לא תאפה חמץ חלקם אפילו חלקם היינו שירים לא תאפה חמץ. וכן משמע מדברי הראב"ד ז"ל בפי"ב מהל' מעה"ק שכתב על הא דתבלה בקצת ובכל מיני תבלין דכשרה מיירי בשירי מנחות האפויות ליכא חימוץ וזה שנאמר בפרשת צו מצות תאכלו במקום קדוש משום דבמנחות האפויות לא צריך קרא על אכילת השירים מצה דכבר נעשו מצה באפייתן ושם בויקרא נאמרה העשה גם כן על עצמותה מצה תהי' וממילא השירים נאכלין מצה אבל בפרשת צו דמיירי קרא במנחת סלת חזר וכתב מצות עשה על אכילת השירים דתאכל מצה וכדאיתא בפ' החולץ מצות תאכל מצוה ולא חלוט ג"כ. ולפ"ז הא דמעטינן חלוט היינו רבוכה בריש פירקין ממצה תהי' לאו בחד גוונא הוא עם הא דהחולץ דבריש פירקין אימעיט עשייתה כולה קודם קמיצה דאלו שלא נאמר בהן רבוכה אסור לעשותן רבוכה ובהחולץ מיירי קרא בשירים לחוד דמצוה לאכלן מצה ולא חלוט אלא דבר"פ מייתי מהא קרא דזאת תורת כו' מצות תאכל למילף מינה עיכובא לכל המנחות דבאות מצה אלמא דילפינן מהאי קרא לכל המנחות האפויות ג"כ והיינו דמייתי התם קרא דלא תאפה חמץ למילף מינה עיכובא ולא מייתי קרא דלא תעשה חמץ דקדים בויקרא משום דקרא דלא תאפה כו' כתב אחר קרא תורת המנחה דמיירי בתורת כל המנחות וא"כ משמע קצת בלא תאפה חמץ חלקם קאי אכל המנחות אפי' האפויות קודם קמיצה אבל מ"מ נראה כמש"כ דבאפויות ליכא חימוץ כי היכא דמותר לבשל האפוי ולא חיישינן דיתחמץ ע"י הבישול וכן מסתבר דלא תאפה קאי אמנחת סלת דאלו מנחות שנאפו כבר קודם קמיצה למה להו אפי' שני' לשירים ובשם גדול אחד שמעתי שלא כדברי הנ"ל אלא דאחר אפיה ג"כ אי מחזיר לסלתה ומחמץ אותה איכא שם חמץ עלי' ואולי סמך אמתניתין דתנן סתמא אם החמיצו שירי' עובר בל"ת קאי אכל המנחות אפילו האפויות קודם קמיצה ול"נ כמש"כ ועיין משנל"מ ז"ל בפי"ג מה' מעה"ק הלכה יו"ד שכתב שם במנחת סלת ונ"ל שאם רצה הכהן לאכול אותה בלי שום בישול הרשות בידו לפי שלא נזכר במנחה זו אפיה כלל עכ"ל והוא פלאי דהא כתיב במנחת סלת והנותרת כו' מצות תאכלו במקום קדוש הרי מפורש דמצותה לאוכלה מצה אפויה וכדאיתא במס' יבמות בהחולץ שם דאפילו חלוט אסור ופשיטא דאסור לאוכלו בלא אפיה כלל:

שם תוס' בד"ה כל המנחות נילושות בפושרין כו'. ודקדקו הא בפסחים מסקינן דוקא במקום זריזין הוא דמותר ללוש בפושרין וא"כ לחם הפנים דלישתו בחוץ כדתנן לקמן היכי נילוש בפושרין ואף על גב דלהאי תנא דלישתו בחוץ משום דמדת יבש לא נתקדשה ליתא לאו דחימוץ בלחם הפנים כדאמרינן לקמן היינו דלא עבר בלאו כ"ז שאינו קדוש קדושת הגוף אבל מ"מ מצותו שיהי' מצה וצריך שימור שלא יחמיץ ותי' דציבור שאני והקשו עוד ממאפה תנור דנילוש בחוץ למ"ד חלות בוללן ולא בעיא שמן עד אחר אפיה (ולא כן פירש"י ז"ל לקמן דף ע"ד) ובחלות אין כאן קושיא כ"כ דהא חכמים אמרו סלת בוללו אבל מרקיקין איכא לאקשויי ותי' דהאי תנא סבר מדת יבש. (ועי' צ"ק ז"ל שנר' מדבריו ז"ל דלמ"ד אכתי יבש נתקדשה איתא בזריזים היינו בכהן וז"א דזר כשר לכ"ע ומאי דקשיא להו אמאי לא מסיק כו' היינו דלא מסיק שם במתניתין ס"ל דמדת יבש נתקדשה דלא תיקשי ממנחת מאפה נתקדשו ובלחה"פ נמי לישתו בפנים אבל מדברי הרמב"ם ז"ל לא נראה כן שכתב דמנחות כל מעשיהם בפנים משמע אפילו מנחת מאפה ולחם הפנים כתב דלישתו בחוץ ויתבאר בזה לקמן במכילתין בס"ד):

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף