קרן אורה/מנחות/לט/א

קרן אורה מנחות לט א

דף ל"ט ע"א

גמרא ש"מ קשר עליון דאורייתא. עי' תוס' ז"ל שהביאו בשם רש"י ז"ל ב' פירושים או דקאי על קשר שאחר הגדיל או על קשר הסמוך לכנף אבל משום קשר שאחר הגדיל לאו כלאים הוא כיון שהוא רחוק מן הטלית ולהאי לישנא קשה הא דאמר רבא לעיל אי מישתרי עילאי אישתרי כולהו וכתבו התוס' ז"ל אפילו למ"ד או פתיל או גדיל דהכא פתיל ג"כ ליכא דסופו ליפול ולפי הנ"ל הא לא יפול דנשאר הקשר הסמוך לכנף ועוד דלפ"ז הוי ב' קשרים דאורייתא אחד הסמוך לכנף והב' אחר הגדיל דבלא קשר לא יתקיים הגדיל ג"כ מ"ש דקשר רחוק מן הטלית לאו כלאים הוא לא ידענא טעמא מאי כיון דמחוברין צו"פ יחדיו מאי נפ"מ אם רחוק או קרוב ועי' במרדכי ז"ל שהאריך בדיני קשרים אלו:

שם בא"ד וי"ל דבעלמא יליף ליה מתכלת דבגדי כהונה וכיון דתכלת שזור ה"ה לבן עכ"ל והכי איתא בהדיא בספרי דיליף לבן מתכלת שיהיו שזורין ותכלת כתבו הראשונים ז"ל דפשיטא ליה להספרי דיליף תכלת מתכלת דמשכן וכ"כ בז"ר. והרמב"ם ז"ל דעתו דלא בעינן שזורין וכ' בזה תשובה לחכמי לוניל ועי' בביאורי הגר"א ז"ל ובחיבורו של אחי הגאון ז"ל:

שם גמרא נפסק החוט מעיקרו פסולה. פירש"י ז"ל שנפסק ראש המחובר לטלית. ויש לדקדק א"כ היכי ס"ד דרבא לאכשורי כיון דאין מחובר לטלית כלל ומאי קמ"ל רבה בר רב אדא וצ"ל דקמ"ל אפילו לא נפסק אלא חוט אחד ושם ציצית עליו ע"י קישורו עם שאר חוטין וה"א דהא אין מונין בכלל הכשר גרדומין קמ"ל דלא ורבא בעי למיפשט מברייתא דתני שיריו וגרדומיו ולפי' רש"י ז"ל שיריו היינו שנפסקו החוטין ואשתייר מינייהו מקצת וגרדומין היינו שנפסק צד העיקר ג"כ כשר ולפי הך שיטתא דלעיל דשיריו ג"כ לא הוכשר אלא בב' חוטין והשנים שפיר תני שיריו וגרדומיו דחד דינא להו דאם נפסקו מעיקרן ג"כ אינו כשר אלא אם נשארו ב' שלימים אבל לפי הני דס"ל דשיריו בכל הד' חוטין א"כ לא דמי להדדי שיריו וגרדומיו דשיריו כשר בכל החוטין ונפסק מעיקרו וודאי לא מיירי בכל החוטין וגם לא נתפרש כמה חוטין הוכשרו אם נפסקו מעיקרו והתוס' ז"ל פי' איפכא שיריו דאיפסק מינייהו היינו קצת חוטין נפסק מעיקרן ואשתייר מינייהו שלימין וגרדומין היינו דאיגרדם כולם ולפי זה משמע דס"ל לרבא דגרדומי' כשרין אפילו כל החוטין ואפילו לא נשתייר אלא כ"ש ואם כן קשה הא דמשמע מאוקימתא דרבא לעיל דלא הוכשר גרדומין אלא בחד מינא ואינך שלימים והכא מכשיר אפילו איגרדם כולו ולפי מ"ש לעיל בשם המרדכי דלרבנן מודה רבא דאפילו איגרדם כולן כשירים א"ש אבל לשיטת התוס' לעיל קשה וי"ל דהא דאמר רבא אי איגרדם תכלת וקאי לבן היינו שנפסקו מעיקרן ובהא בעינן דוקא שישאר מין אחד שלם או י"ל דבתר דשמעא מר"נ סברא דלא הוכשרו גרדומין אלא אם נשתייר כ"ע וחדא קתני שירי גרדומין ולעיל מיירי בלא נשתייר כ"ע וכמש"כ התוס' ז"ל לעיל ומיושב בזה מה דקשה קצת הא דמייתי רבא לעיל ראי' דגרדומי תכלת כשרים מדאמרי בני ר' חייא ואמאי לא מייתי מהא ברייתא דתני בהדיא בד"א בתחלתו אבל בסופו שיריו וגרדומיו כ"ש וכדמייתי הכא מהאי ברייתא לה"נ ולפי הנ"ל ניחא דברייתא מיירי בנשתייר כ"ע וכדמסיק והתם מיירי בלא נשתייר כ"ע ועדיין צ"ע:

שם גמרא אמר ליה רב יוסף שמואל אמרה ולא רב ולפי פי' רש"י ז"ל לקמן דריש לפתיל פותלוהו מתוכו היינו דחוט של כרך עולה מן המנין א"כ רב נמי אמרה ומפשטא דשמעתא הי' נראה דלרב דיליף מגדילים למנינא אין חוט של כרך עולה מן המנין דהגדיל לבד יהי' ד' והיינו דאמר שמואל אמרה ולא רב ובתכלת שכרך רובא אמר איפכא דרב אמרה ולא שמואל דשמואל דאמר חוט של כרך עולה מן המנין ס"ל כרבה ב"ב חנה דגדילים לאו למנינא אתי אלא או גדיל או פתיל וא"כ ע"כ לא אמר הא דתכלת שכרך רובא דלדידיה אפילו כרך כולה כשר דאו גדיל או פתיל אלא רב אמרה אבל מדברי הראשונים ז"ל לא משמע הכי דפסקו כרב דבעינן פתיל וגם פסקו דחוט של כרך עולה מן המנין ועי' בדברי הראשונים ז"ל שהאריכו במלאכת הציצית בקשרים והחוליות וכבר נהגו העם:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף