קרן אורה/מנחות/לז/ב

קרן אורה מנחות לז ב

דף ל"ז ע"ב

גמרא או אינו אלא על ידך ממש. פירש"י ז"ל זו הכף ומסיק מה להלן בגובה שבראש אף כאן בגובה שביד ולפ"ז א"ש דאימעיט גם הקנה היינו מיד עד המרפק ור"א אומר אינו צריך הרי הוא אומר יהי' לך לאות ולא לאחרים לאות במקום שאין דרכו להיות מגולה וא"כ לכאורה לא אימעיט אלא פס ידו אבל הקנה עד המרפק מנ"ל וצ"ל דגם זה דרך צדוקין להיות מגולה עד אצילי ידיו ובמשנה מגילה תנן נתנה על פס ידו או על מצחו הרי זו דרך צדוקין דמפרשי קרא כפשטי' וצ"ל דל"ד על פס ידו אלא על הקנה ג"כ הוא דרך צדוקין ועי' בזה בתוס' בד"ה קיבורת באורך בזה ובדברי הרא"ש ז"ל ומהא דתנן דעל מצחו ג"כ הוא דרך צדוקין היינו משום דפשטי' דבין עיניך הוא המצח וא"כ לא הבנתי קושית התוס' ז"ל בד"ה מה להלן כו' אף כאן במקום בשר היינו פדחתו דלא זה הוא פשטי' דבין עיניך כל המצח היינו פדחת ובפדחת עצמו יש ב' מקומות של שער ושל בשר וילפינן מ"ש יד דאין הפירוש כפשוטו משום דיש שם ב' מקומות היינו השער והבשר ועי' רש"י ז"ל שכ' בין עיניך ממש היינו גבות עיניו ולא משמע הכי במשנה דמגילה ותנן התם עוד ציפן זהב ונתנן על בית אונקלי שלו הרי זה דרך החיצונים. ונראה מדברי רש"י ז"ל שם דתרתי קתני ציפן זהב או שתלאן בבית אונקלי היינו שהניחן על הבית יד ה"ז דרך החיצונים משום דדרשינן והיה לך לאות ולא לאחרים לאות ע"ש ומזה הוציא הרשב"א ז"ל לצדד דשל ראש מותר להניח על המצנפת עי' בדברי הר"ן ז"ל במגילה שם ובב"י באורך בזה אבל באמת אין זה מוכרח דבמקום לך לאות אמרינן וכבר האריך בזה אחי הגאון ז"ל בספרו אך מש"כ להביא סעד מדברי הרמב"ם ז"ל שהשמיט להא דנתנה על בית אונקלי ע"ש נ"ל דהרמב"ם ז"ל לא מפרש לה כפירש"י ז"ל אלא חדא קתני ציפן זהב ותלאן על בית אונקלי היינו דלא הניחן דרך מלבוש אלא ציפן זהב ותלאן עליו לתכשיט באיזה מקום שהוא על ידו או על זרוע או על כתיפו הרי זה דרך החיצונים שאינן מאמינים לא בתורה שבכתב ולא שבע"פ וכן מבואר בפי' המשנה שלו והשתא א"ש טובא שהשמיט לזה בחיבורו כי דרך החיצונים גרוע מדרך' צדוקין כי אינם מאמינים לא בתורה שבכתב ולא שבע"פ ודלא כמש"כ הר"ן ז"ל ולפי פירושו אין שום ראיה לחלק בין של יד לשל ראש ובתרווייהו לא יהי' חציצה וכמו בציץ שנאמר והיה על מצחו היינו על מצחו ממש בלי שום דבר חוצץ ה"נ על ידך ובין עיניך היינו על ידך ובין עיניך ממש שלא יהי' דבר חוצץ ודוק. ועי' בנימוק"י שפי' הא דרב אשי אמר לאמימר ולא סבר לה מר כו' היינו דרב אשי הי' סבור דאמימר קרע בכוונה שיהיו מגולין ואי כפי' רש"י בנתנה על בית אונקלי היכי ס"ד דר"א דאמימר סבור הכי הא מתניתין תנן לה בדרך החיצונים אם מקפיד שיהיו מגולין ע"ש בנימוק"י:

שם גמרא מאי בינייהו אמר רב יוסף סדין בציצית א"ב כו'. יש לדקדק מאי בעי מ"ב הא איכא אם אין לו אלא ג' ציצית לת"ק לא ילבוש הבגד דלא מקוים העשה כלל ולר"י צריך ללובשו דעכ"פ מקיים המצוה בג' ציצית ונראה דלר"י ג"כ אינו חייב ללובשו אם אין לו אלא ג' ציצית כיון דאינו יכול לקיים העשה כתיקונה ולא דמי לתפלה של יד ושל ראש דכל חד מצוה לחודיה היא אבל ציצית גם לר"י כולהו שייכי' אהדדי וליכא חיובא אלא אם יש לו כל הד' ציצית והיינו דלא פליג ר"י ואמר דאין מעכבין זא"ז אלא אמר ארבעתן ד' מצות היינו נהי דחיובא ליכא אם אין לו כולם מ"מ מצוה איכא באחת או ב' וג' אי עביד. ולהכי קאמר ת"ק שארבעתן מצוה אחת דלכאורה מיותר הוא דכבר אמר ד' ציצית מעכבות זא"ז ומש"כ דלא אמר הכי באינך דמתניתין דתנן דמעכבי אהדדי אלא תרתי אשמעינן במעכבי אהדדי וליכא חיובא אלא אם יש לו כל הד' ולא תימא דנהי דליכא חיובא אלא בכולן מ"מ אי עביד חדא או תרין ג"כ מצוה קעביד להכי קאמר שארבעתן מצוה א' ובאחת מהם אין שום מצוה כלל ור"י פליג ואמר דד' מצות הם ואי עביד חדא גם כן מצוה קעביד והשתא פריך שפיר מאי בינייהו כיון דלר"י נמי ליכא חיובא אלא בארבעתן וקאמר סדין בציצית א"ב דלת"ק אי עביד ג' ולבשן עבר אלאו דכלאים ולר"י לא עבר דמ"מ מצוה קעביד וכל אחת לבדה בכלל היתר לאו דכלאים הוא רבה בר אהינא אמר טלית בעלת ה' א"ב ופירש"י ז"ל דלר"י צריך לעשות בכל הכנפות וכבר כתבתי בזה בזבחים דף י"ח דלא משמע הכי שם בשמעתא וכ' שם לפרש דלת"ק דכולן מצוה אחת בעלת ה' נמי חייבת בד' ציצית והכנף היתר כמאן דליתא דמי ולר"י דארבע מצות הם כל כנף מצוה לעצמו לא אמרה תורה אלא בת ד' כנפות ולא יותר ובשם ספר יראים ז"ל הבאתי שם דפי' איפכא לת"ק בעלת ה' פטורה כיון דכולן מצוה אחת ולר"י חייבת ע"ש ורבינא אמר דרב הונא א"ב ולר"י אם יוצא בג' ציצית אינו חייב משום הוצאה ולשנויא דרבינא שפיר י"ל כמ"ש דלר"י נמי ליכא חיובא אלא בכל הד' אפ"ה אם יצא בג' ציצית הוי דרך מלבוש דשם מצוה על כל אחת אבל לענין כלאים קשה הדבר לומר כן דהא עיקר מילתא הוא משום דעשה דציצית דוחה ל"ת דכלאים וא"כ אי ליכא חיובא להטיל ג' ציצית אם אין לו אלא ג' היכי אישתרי כלאים לגבייהו כיון דליכא חיוב אין כאן עשה למידחי הלאו וי"ל דהא בלא"ה לא מיחייב ביש טלית בת ד' כנפות אלא אם לובש איכא עשה דציצית ודוחה ל"ת דכלאים וא"כ אפילו אין לו כולן כל כנף שעשה מקיים העשה ולא עבר אלאו דכלאים וכן נראה' עוד מהא דמשמע דמודה ר"י בטלית בת ג' דפטורה דלא מצינו מי שיחלוק ע"ז ואי נימא דד' מצות הם לגמרי ואם אינו יכול לקיים אלא א' מהם מחויב לקיים א"כ בת שלש ג"כ ליחייב אלא ש"מ דלר"י ג"כ חיובא ליכא אלא בארבעתן יחד ועדיין צ"ע יותר בזה וגם טעם מחלקותן לא מצאתי כעת וכ"ש לפי מ"ש שם בזבחים דטעמא דת"ק דמעכבי זא"ז הוא משום דכ' בהו הוי' והי' לכם כו' ומ"ט דר"י דפליג בהא ואפילו למ"ש דמודה ר"י דחיובא ליכא אלא בכולן מ"ט לא אשכחן כה"ג בשאר מילי דמתניתין דבהני אם חסר אחת מהן ליכא באינך שום מצוה כמו בלולב ואתרוג ודוק. ועי' בדברי הרמב"ם ז"ל בפ"א מהל' ציצית שכתב לענין תכלת ולבן אע"ג דאין מעכבין זא"ז מ"מ מצוה אחת הם מקרא דוהיו לכם לציצית כדאיתא בספרי וד' ציצית נמי מצות עשה אחת היא ע"ש ולא נתבאר כוונתו ז"ל בזה ומאי נפ"מ אי מצוה אחת היא או כל חד מצוה לחודיה ומאי קאמר ת"ק טעמא למילתא דד' ציצית מעכבין זא"ז שארבעתן מצוה אחת והא תכלת ולבן גם כן מצוה אחת ואפ"ה אין מעכבין זא"ז ויתבאר עוד בזה לקמן פרק התכלת בס"ד:

שם גמרא האי מאן דבצרי' לגלימא כו'. עי' בהגמי"י שפי' בשם הרא"ש ז"ל לקולא דשוי' בעלת ה' ופטורה. והובא בב"י גם כן:

שם האי מאן דציירי' לגלימא לא עבד ולא כלום דכמאן דשדיא דמי משמע דדוקא בקשר אמר רב משרשיא דכמאן דשדיא דמי אבל אם תפרה משמע דאהני מעשיו ורב דימי אמר אפי' חייטי' לגלימא לאו כלום הוא וא"כ פליגי אהדדי ומפשט הסוגיא משמע דליכא מחלוקת ומר אמר חדא כו' ובדברי הרי"ף והרמב"ם ז"ל לא נתבאר דינים אלו ועי' בדברי הרא"ש ז"ל דיש חסרון בדבריו ז"ל ולקמן בדין טלית כפולה יתבאר יותר:

שם גמרא רבינא הוי אזיל כו'. עי' במרדכי שכתב בשם ר"י ז"ל דמותר ללבוש בשבת טלית שאינו מצויץ כהלכתו דלא נאמר לא תלבש בגד בלא ציצית אלא כשלובשו חל עליו עשה דציצית ובשבת אינו יכול לקיימה אבל בחול אסור דהא עובר בעשה דעשה ציצית ועי' מ"א ז"ל שהקשה הא בחול נמי כיון דכבוד הבריות הוא שב וא"ת נדחה מפני כבוד הבריות אפילו עשה דאורייתא כדאיתא בברכות פרק מי שמתו כו' ע"ש ול"נ דאם הי' לבוש טלית ונפסק הציצית ודאי אפילו בחול א"צ לפושטו מפני כבוד הבריות דשב וא"ת הוא אבל ללובשו בתחלה בלא ציצית זה הוי קום ועשה דהלבישה עצמה מעשה הכא ועביד איסורא דאורייתא בלבישה זו דהתורה אמרה דטלית בת ד' כנפות יהי' בציצית אם לובשו בלא ציצית עביד איסור בידים ודוקא בחול דבידו לקיים העשה אבל בשבת דאין בידו לקיים העשה לא עבד איסורא כיון דאין בידו לקיים המצוה ולבישה עצמה לא נאסרה ולא דמי למזוזה אם נכנס לדור בבית שאין בו מזוזה דבכניסה עצמה לא עביד איסורא דעיקר החיוב הוא אם דר שם אבל כניסה לחוד לא מינכר דירתו עדיין ואם דר בלא מזוזה הוי שבואל תעשה אבל לבישת הטלית בשעת לבישה עבר בעשה והוי קום ועשה ובלא"ה לא הוי כניסה לבית מעשה בידים כמו לבישת הטלית בלא ציצית וכמ"ש לעיל בזה ועדיין צ"ע בדברי הראשונים ז"ל ולפי הנ"ל אשכחנא קולא למ"ד דציצית חובת ג' דאליביה אין בלבישה חיוב חדש והוי רק שב וא"ת אם לובש טלית בלא ציצית ומשום כבוד הבריות מותר ובלא"ה יש לפקפק בכבוד זה דגנאי לו להיות בלא טלית ועי' מ"א ז"ל באורך:

הדרן עלך פרק הקומץ רבה

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף