קרן אורה/מנחות/יז/א

קרן אורה מנחות יז א

דף י"ז ע"א

גמרא חריפי דפומבדיתא אמרי הקטרה מפגלת הקטרה אפילו לרבנן דאמרי אין מפגלין בחצי מתיר כו' והנה לשיטה זו דבמנחה ליכא חצי מתיר אלא בהקטרה א"ש דנקט הקטרה מפגלת הקטרה אבל בשאר עבודות סבר תנן לה כריש פירקין דקומץ ע"מ להקטיר לבונה פיגול הוא לרבנן דר"י אבל לשיטת הרמב"ם ז"ל דבכל עבודות עבודת הקומץ לא הוי אלא חצי מתיר דכולהו איכא נמי בלבונה צ"ל הא דנקט הקטרה מפגלת הקטרה לאשמעינן דוקא בהקטרה דהקטרה כולה במחשבה היא דהוי פיגול אבל בשאר עבודות כגון קמיצה ומתן כלי אם חישב בקמיצה לחוד ע"מ להקטיר לבונה ודאי לא הוי פיגול לרבנן דאמרי אי מפגלין בחצי מתיר דלא עדיף להקטיר לבונה. וראיתי להתוי"ט ז"ל בריש פירקין שכ' לרבנן דהתם איפכא דאפילו אין הקטרה מפגלת הקטרה מ"מ אם חישב בקמיצה להקטיר לבונה הוי פיגול ע"ש ודבריו ז"ל נפלאים הם וכמו שיתבאר עוד לקמן:

שם גמרא אף אנן נמי תנינא שחט אחד מן הכבשים כו' לאכול מחבירו כו' לאו משום כיון דלאו מתיר דידיה כו'. יש לדקדק היכי מייתי ראיה מינה הא רבנן אמרי לעיל בהדיא דקומץ להקטיר לבונה למחר הוי פיגול וכדאמרינן לעיל דלא דמיא לכבשים דלא איקבע בחד מנא וצ"ל דלעיל קושטא אמרינן כמסקנא דהכא אבל אינו מוכרח לומר כן דבלא"ה לא תיקשי רבנן לעיל דאמרי דקומץ ע"מ להקטיר לבונה למחר הוי פיגול וגבי כבשים אמרי דלאכול חבירו למחר כשר משום דשחיטת כבש אחד לא הוי אלא חצי מתיר לגבי חבירו וס"ד דאביי דאפילו ר"מ מודה בהא אע"ג דאית ליה מפגלין בחצי מתיר היינו דוקא לשירים דידיה אבל לא למתיר חבירו והא דמודו רבנן דקומץ להקטיר לבונה למחר הוי פיגול הוא משום דחשיב בכולי' מתיר ולהכי מייתי אף אנן נמי תנינא כו' והש"ס מסיק דטעמא לאו משום הכי אלא משום דהתם לא איקבעו בחד מנא ומשמע קצת מפשיטותא דאביי דהקטרה אינה מפגלת הקטרה ואפילו פסול לא הוי דומיא דכבש חבירו דכשר הוא אבל מדברי הרמב"ם ז"ל לא משמע הכי אלא פיגול לא הוי אבל פסול הוי אע"ג דליכא למיגזר בהא משום מילתא אחריתי:

שם גמרא הקטיר קומץ להקטיר לבונה ולאכול שירים למחר פיגול ומשום דפשטא מחשבה בכוליה מנחה. וצריך לדקדק אי דוקא הקטיר קומץ להקטיר לבונה ולאכול שירים כו' אבל עבודה אחרת מהמנחה כגון אם הוליך המנחה ע"מ להקטיר לבונה ולאכול שירים הוי חצי מתיר ולא פיגל דגבי הקטרה נהי דאין הקטרה מפגלת הקטרה מ"מ מועיל לענין זה אם מחשב נמי לאכול שירים פשטא מחשבה בכוליה מנחה או דילמא בכל עבודות כן הוא הדין ונהי דלפשטא דשמעתין ליכא חצי מתיר במנחה אלא הקטרה אכתי איכא הולכה לר"ל ועוד נפ"מ לענין חצי מתיר מדמים הפנימים אם חישב בזריקה שעל בין הבדים לזרוק שאר הדם חוץ לזמנו ולהקטיר האימורים למחר אי נימא דהוי פיגול בכה"ג ונראה דדוקא בהקטרה הוא דאמרינן הכי אבל לא בשאר עבודות וכנ"ל אבל הרמב"ם ז"ל לא ניחא לי' בהא כיון דעיקר המחשבה לא הוי אלא בשעת חצי מתיר ומאי אהני אם חישב להקטיר ולאכול אלא העיקר כגירסא זו ולבונה לאכול שירים היינו שחושב בשעת הקטרת הקומץ להקטיר לבונה ובשעת הקטר לבונה לאכול שירים דהשתא מחשב הוא בכולי' מתיר בזה להקטיר ובזה לאכול. ולפ"ז נראה דכן הוא בכל העבודות כגון אם הוליך הקומץ להקטיר הלבונה ובהליכת הלבונה חישב לאכול שירים וכ' הוי פיגול דהא חישב בכל המתיר מחשבת פיגול עד דקשה לי מאי קמ"ל בזה וצ"ל דקמ"ל צירוף אכולהו הקטרה בחוץ לזמנו אם חישב בחצי אחד ע"מ לאכול ובחצי השני ע"מ להקטיר אע"ג דבשיעור מחשבה היינו כזית אין אכילה והקטרה מצטרפין אבל בכה"ג מצטרפין שתהי' המחשבה בכל המתיר ולא משמע הכי לישנא דהש"ס שאני הכא דפשטא מחשבה בכוליה מנחה ועדיין צ"ע:

הדרן עלך פרק הקומץ זוטא

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף