קרן אורה/מנחות/ט/ב

קרן אורה מנחות ט ב

דף ט' ע"ב

רש"י בד"ה מי לא עסקינן כו'. כגון בזיכין דלחם הפנים נר' דלא הוי גרס בגמ' מי לא עסקינן כו' במנחת העומר:

שם גמרא מתיובתא דר"י בתרווייהו ולא אשכחן תיובתא כי האי הא בחסר קודם קמיצה תנן במתניתין דחסר הלוג ימלאנו ור"ל איתותב והיכי מותיב לר"י מברייתא. ומכאן משמע דתיובתא דר"ל לעיל לאו תיובתא גמורה היא. ויש איזה חילוק לר"ל בין לוג למנחות ועי' תוס' לעיל בד"ה חסר הלוג:

שם רש"י בד"ה מנחה שהיתה כבר כו' ופליג ר' ינאי (אמעירי) כו' האי לישנא תיקשי לר' ינאי מהא דתני לעיל משפירקה כו' הלחם פסול וכמ"ש התוס' ז"ל בד"ה ונותן שירים כו':

שם גמרא כאן שמאלית כו'. משמע בשמעתין דשמאל דווקא ואם נתן על כפו הימנית פסול וכדאמרינן לקמן שלא תאמר כו'. ולכאורה בלא"ה א"א בימין דהא צריך להזות על המצורע באצבעו הימנית וא"כ ע"כ צריך ליתן הדם והשמן על כפו השמאלית וצ"ל דאתי לאפוקי שלא יתן לכהן אחר על כף הימנית וכדתנן בנגעים פי"ד מ"י דלכתחלה הי' נותן על כף השמאלית של כהן אחר. והנה הדם והשמן דינן שוה דהדם מקבל הכהן בידו הימנית ונותן לכפו השמאלית ומזה באצבעו הימנית וכן השמן ומ"ש דגבי שמן תנן דנותן לכף חבירו השמאלית ובדם נותן לכף של עצמו. והרע"ב ז"ל כתב שם מדכ' ויצק על כף הכהן השמאלית משמע דכהן חבירו קאמר אבל טעמא בעי מה בין דם לשמן ועוד דהא כתיב בפ' ולקח מן השמן אשר על כפו השמאלית משמע דבכהן אחד קאי והי' נראה דלהכי נותן לכתחלה השמן לכהן חבירו משום דכהן זה המזה כבר מלוכלך כפו בדם האשם ואינו בדין שיהי' השמן מעורב בדם ומדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ה מה' מח"כ לא נתבאר בפירוש אם נתן בכף ימין של חבירו דפסול הוא ולא כתב שם אלא אי שינה וקיבל ביד שמאל דפסול דהקבלה אפילו זה שביד צריך דוקא שיקבל מהאשם בימין ואח"כ נותן לכף שמאל והר"ש ז"ל הביא דברי התוספתא בנגעים דהקבלה מן האשם ג"כ בשמאל דוקא. ועיין בכ"מ ז"ל שם אבל אם שינה ונתן בכף ימני' לא ביאר שם דפסול ע"ש וצ"ע יותר מזה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף