קרן אורה/מנחות/ג/א

קרן אורה מנחות ג א

דף ג' ע"א

תוס' בד"ה אלמא קביעותא דמנא כו'. וא"ל כיון דאיכא חדא דמייתי ומתנה אם זו נדרתי כו' וכדאמרינן התם לר"ש במנחת מאפה דמייתי ומתנה ה"נ לכולהו מייתי ומתנה ומביא חמשתן בתנאי כנ"ל לפרש דבריהם. וד' הבה"ז ז"ל והצ"ק ז"ל בפי' דבריהם דחוקים הם ע"ש. ולפי שיטתו של ר"ש דאפילו אמר זו להביא במחבת והביא במרחשת יצא וקשה לי יותר איזה פסול מחשבה יש כאן אם חישב לשם מרחשת וכמו שדקדקתי לעיל כיון דהכל אחד הוא ויבואר עוד לקמן בזה:

שם תוס' בד"ה ל"ש אמר עלי כו' והקשו חריבה לשם בלולה מא"ל דאמרי בלולה נדר ועבר והביאה חריבה ותי' דבהא לא טעו אינשי כו'. ודחוק הוא אטו קדשי קדשים בדרום טעו אינשי ואפ"ה אמרי מיעבר עבר במזיד ה"נ כן. והתוס' ז"ל לעיל מיאנו בסברת רש"י ז"ל דבתרי אסורי לא מחזקינן ליה דעבר ובאמת יש לדקדק בקושית הש"ס דילמא אמר זו להביא במחבת והביא במרחשת וכי מחשב לשם מרחשת הוי מחשבה דלא מינכרא הא לא דמי לקדשים קלים ששחטן בדרום לשם קדשי קדשים בזה שפיר לא מינכר ואמרי דכן הוא האמת דקדשי קדשים הם ועבר ושחט בדרום אבל במנחת מחבת אפילו כי נדר במרחשת והביאה במחבת כי אמר הריני קומצה לשם מרחשת מינכר מחשבתו דשקר הוא דהא לאו מרחשת היא ונהי דפסולה היא אבל מרחשת לא הוי ומ"ש מהא דאמרינן לקמן עגל ופר ששחטן לשם פסח לירצו דעגל בפסח ליכא ונימא נמי דאמרי פסח הוא ומיעבר עבר והפריש עגל לפסח אלא ודאי כיון דעגל לא חזי לפסח לא יאמרו דפסח הוא וה"נ אם במרחשת נדר והביא במחבת מחבת הוא ולא מרחשת. וצ"ל דעגל לפסח לא חזי כלל ולא חל עליו קדושת פסח אבל אם אמר במרחשת והביא במחבת קדושה היא כדאיתא לקמן דף ק"ב דקדושה היא ליפסל וא"כ בחריבה לשם בלולה לא יאמרו דבלולה היא ומיעבר הוא דעבר ועביד לה חריבה כיון דאיכא מ"ד דאין קדושה בלא שמן (לקמן דף ח'). והתוס' ז"ל כתבו ועוד יש לומר דניחא בין למ"ד קדושה בלא שמן ובין למ"ד אין קדושה כו'. ולא הבנתי דבריהם ז"ל דלמ"ד אין קדושה בלא שמן א"ש אבל למ"ד קדושה בלא שמן אמאי ניחא כי קמץ לשם בלולה יאמרו דבלולה היא אלא דעבר ועביד לה חריבה והצ"ק האריך לפרש דבריהם למ"ד קדושה בלא שמן אי קמיץ חריבה לשם בלולה ולא נתן שמן מעשי' מוכיחין דחריבה היא ואין הבנה לדברים אלו דאכתי יאמרו בלולה נדר ועבר והביא חריבה כמו במרחשת והביא במחבת דחיישינן דאמרי מיעבר עבר וכו' דבריו ז"ל שם אינן מובנים וכיון שנראה איזה חסרון בדבריהם הי' נראה דט"ס יש בדבריהם וצ"ל דבלא"ה ניחא למ"ד אין מנחה קדושה בלא שמן ולמ"ד מנחה קדושה בלא שמן לקמן צ"ע. והנה במחבת ומרחשת ליכא לשון מחשבה אלא אם אומר הריני קומץ לשם מנחת מרחשת או איפכא אבל בחריבה ובלולה איכא תרתי לישני דמחשבה בין אם אמר הריני קומץ מנחה חריבה לשם מנחה בלולה או איפכא בין אם אמר על מנחת נדבה הריני קומץ לשם מנחת חוטא דהיינו בלולה לשום חריבה וכדתנן במתניתין ובכולהו פליג ר"ש משום דמעשי' מוכיחים וכדמוכח לעיל ויש לדקדק לר"ש מנחת קנאות שקמצה לשם מנחת חוטא אמאי לא יפסל במחשבה דהא שניהם חריבות ור"ש כללא כייל דכל המנחות אין בהם שלא לשמן וצ"ל דזו באה מחטים וזו משעורים וזה ג"כ מעשה מוכיח הוא:

שם תוס' בד"ה אמר לשם אשם גזילות כו' וי"ל דר"ש לטעמיה דאמר התם כל עצמה אינה קדושה מדבריהם נראה דדוקא לת"ק דאמר התם כשירה יאמרו דמיעבר עבר אבל במידי דקדיש קדושת הגוף לחוד לא אמרינן מיעבר עבר ולפי מש"כ לעיל כל שקדוש קדושת הגוף אמרי מיעבר עבר כמו מחבת אע"ג דנדר במרחשת והביא במחבת יאמרו דמיעבר עבר אע"ג דפסולה היא ובכל הני דשמעתין דפריך לר"ש בכולן הוא משום דר"ש לטעמיה דאמר בתמורה דאם הקדיש דבר שאינו ראוי כגון נקבה לאשם או פרה לפר לא קדיש קדושת הגוף אלא תימכר שלא במום ע"ש דף ח"י ושפיר הוי מעשה מוכיח ולא אמרי מיעבר עבר אבל לת"ק דאמר התם ירעה עד שיסתאב בכל הני גווני א"כ ליכא אליביה מעשה מוכיח דיאמרו מיעבר עבר וכן במחבת ומרחשת ליכא מעשה מוכיח לת"ק דר"ש וכדאמרי' לעיל וא"כ לא שמעינן דהא דפליגי אר"ש במחשבה דמנחות הוא משום דלא ס"ל הך סברא דמחשבה דמינכרא לא פסיל רחמנא אלא משום דלדידהו ליכא כלל מחשבה דמינכרא אבל מחריבה לשם בלולה שפיר שמעינן דס"ל לרבנן דאפילו מחשבה דמינכרא פוסל דבהא לכ"ע הוי מחשבה דמינכרא למ"ד אין מנחה קדושה בלא שמן וכמש"כ לעיל. ותו יש לדקדק לפי הנ"ל מאי פריך הש"ס חטאת יחיד ששחטה לשם עולה תרצה הא בעולה מודה ר"ש דאם הקדיש נקבה לעולה קדוש קדושת הגוף כדאיתא בתמורה שם וא"כ אמרו דמיעבר עבר ואייתי נקבה לעולה ועדיין לא ברירא לי הא שמעתא:

שם רש"י בד"ה ה"ג ודילמא זו אמר דגירסת הש"ס ודילמא זו להביא במחבת כו' לא א"ש דהא אמרינן דילמא במרחשת נדר כו':

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף