קרן אורה/יבמות/ס/א

קרן אורה יבמות ס א

דף ס' ע"א

תוספות בד"ה שאינו משלם כו'. עיין בזה בדברי מהר"מ ז"ל ובמשנל"מ ז"ל בה' נערה בתולה. שוב ראיתי בחי' הרשב"א ז"ל בשמעתין שכתב דרב ור' יוחנן דאמרי מוכת עץ ובוגרת אם נשא נשוי היינו משום דס"ל כהני תנאי דמכשרי בבוגרת. ומוכת עץ נמי איכא תנא בברייתא דנדה דמכשיר. ולא הבנתי דא"כ מאי פריך הש"ס ארב הונא דאמר מוציא בגט מבוגרת ומוכת עץ התם שאני דלא אסירי כלל מה"ת. כיון דס"ל כהני תנאי דמכשרי וגם למה ליה האי טעמא דסופה להיות בוגרת תחתיו. הא בלא"ה לא פסילא. כיון דליכא קרא:

בד"ה סופה להיות בעולה תחתיו ואין לומר כו'. היינו כר"א כבר כתבתי לעיל דלפ"ז גם לענין לפוטרו מקנס לא הוי נישואין. וכן כתב הרשב"א ז"ל ע"ש:

גמרא וכתיב ולא יחלל זרעו בעמיו אכולהו. יש לדקדק לפי מש"כ לעיל דהרמב"ם ז"ל ס"ל כברייתא דלקמן דיליף בוגרת מכי אם בתולה מעמיו יקח. א"כ ולא יחלל עלי' נמי קאי ואמאי לא הוי חלל מבוגרת. ובשלמא למאן דיליף בוגרת מרבוי' דבתולי' מצינן למימר דעל מה דילפינן מריבויא לא קאי עליה לא יחלל. אבל לתנא דלקמן דיליף ממשמעות דבתולה ולא בוגרת. א"כ אמאי לא תהיה בכלל לא יחלל. וכ"ת כיון דסופה להיות בוגרת תחתיו. מש"ה לא נעשית חללה ג"כ אכתי אמאי לא קאמרינן דמיעוטא דאלה אתי להכי דמבעולה הוי חלל. אבל לא מבוגרת ומוכת עץ. וצ"ל דלא איצטריך קרא להכי ומסברא ידעינן דכל שסופה להיות תחתיו לא הוי חלל. וע"כ צ"ל כן לשיטת הרמב"ן ז"ל דמאנוסת עצמו ג"כ לא הוי חלל לראב"י אע"ג דמוזהר עליו מקרא דבתולה ולא בעולה אפ"ה לא הוי חלל מסברא דסופה להיות בעולה תחתיו. ודו"ק:

בד"ה חלל מחייבי עשה תימא כו'. מדבריו נראה דלראב"י איכא לאו דלא יחלל בבעולה לכה"ג ונהי דמלקות ליכא כיון דנאמר בלשון עשה מ"מ לענין זה איתא בלא יחלל דעושה הולד חלל. וא"כ קשה מכאן על הרמב"ם ז"ל שכתב דלא עבר בעשה אלא דרך נישואין. אבל בעל לחוד ליכא איסורא כלל. ואמאי לא יהא כאלמנה לכה"ג דבעל לוקה משום לא יחלל. וה"נ כיון דלא יחלל עליה קאי אמאי לא יהיה חלל בבעל לחוד. הן אמת דמלשון הברייתא ואם נשא ראב"י אומר הולד חלל משמע דדרך נישואין הוא דפליגי. אבל טעמא בעי מ"ש מאלמנה לכה"ג. וי"ל דבאלמנה כיון דדרשינן לה בלשון לאו מוקמינן לה לבעל לחוד דאי דרך נישואין לא איצטריך דכבר נאמר לאו דלא יקח. אבל לענין בעולה לכה"ג דלא מוקמינן לה בלאו אלא ילפינן מינה דאיכא חילולין לא שמעינן אלא דרך קיחה כמו בכל ח"ל דאינו לוקה אלא דרך קיחה. ולענ"ד נראה דזה תליא בפלוגתא דראב"י ורבנן. לרבנן דלא לאמר לא יחלל בבעולה לכה"ג לא עבר עלי' אלא דרך קיחה ככל ח"ל. ולראב"י דס"ל דלא יחלל קאי נמי אבעולה לכה"ג עבר עלי' בביאה לחוד כמו אלמנה לכה"ג. ועפ"ז לא יהיה מוכרח ראיית המשנ"למ ז"ל דליכא איסורא אלא דרך קיחה מבעולה לכה"ג מהא דלקמן גבי כהן לא ישא את הקטנה דבעי לאוקמא בכה"ג. ופריך אי דקידשה נפשה אימת קני לה לכי גדלה בעולה היא. ולא פריך דאיך נושאה בקטנותה הא כל שעה עבר עליה משום בעולה. אלא ש"מ דלא עבר אלא דרך קיחה ובקטנותה אין בה קיחה. ולפי הנ"ל אין מכאן ראיה דבאנוסת עצמו לכ"ע לא הוי הולד חלל. כמו שכ' לעיל בשם הרמב"ן ז"ל ומש"ה לא עבר עליה אלא דרך קיחה. אבל באנוסת חבירו דאית בה משום לא יחלל. שפיר מצינן למימר. דבבעל לחוד עבר בעשה ואפי' לדברי הרמב"ם ז"ל דלראב"י גם באנוסת עצמו איכא משום לא יחלל מצינן למימר דסוגיא דלקמן אתיא כרבנן דס"ל דליכא לא יחלל כלל בבעולה לכה"ג ואליבייהו לא עבר אלא דרך קיחה. וכ"ת דלרבנן מאי פריך לכי גדלה בעולה היא הא רבנן ס"ל דאם נשא נשוי ז"א דלכתחילה פשיטא דאסור מה"ת. וכמו שכתבתי לעיל ועי' רשב"א ז"ל שם לקמן. ובאמת לא ידענא למה הוצרך המשנ"למ ז"ל להביא ראיות לדברי הרמב"ם ז"ל שכתב גבי בעולה לכה"ג ג"כ לא עבר אלא דרך נישואין. ולשיטת הרמב"ם ז"ל דבכל ח"ל הדין כן אין זה צריך לפנים ופשיט' דלא עדיף עשה דבעולה משאר ח"ל. וכי היכא דבכולהו אפי' ח"ל דכהונה לא עבר בבעל בלא קיחה ה"נ בעשה דבעולה דגם היא נפקא מלשון קיחה בתולה יקח ובעולה לא יקח. אבל מה שצידד שם בפי' ופרק ח"י מהל' א"ב דדעת רש"י ז"ל ג"כ כדברי הרמב"ם ז"ל גם זה אינו לענ"ד דרש"י ז"ל וכל הפוסקים דס"ל דבכל ח"ל לוקה עליהם בבעל לחוד וכדמוכח מהא דריש אלו נערות וודאי דס"ל כן גם לענין בעולה לכה"ג וזה ברור ודו"ק:

גמרא וראב"י אלה למעוטי נדה כו'. ונראה דמש"ה לא קאמר הש"ס דאלה אתי למעוטי שאר ח"ל השוין בכל דהם ג"כ חמירי מח"ל דכהונה וכדאמרינן לעיל בפרק החולץ. משום דלהנך לכ"ע לא איצטריך קרא דכבר שמעינן דאין חללה אלא מאיסור כהונה. ואיכא למיפרך מה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת וכדאיתא לעיל סוף פרק החולץ. אבל נדה סד"א אע"ג דהיא לא נתחללה היינו משום דהיא אינה אסורה להנשא לו ויש לה הויה אבל ולדה ה"א דהוי חלל אע"ג דממזר לא הוי כיון דיש בה הוי' מ"מ חלל מיהא הוי דח"כ היא קמ"ל מיעוטא דאלה דגם מנדה לא הוי חלל. ולרבנן מצינן למימר דס"ל דלנדה ג"כ לא איצטריך מיעוטא כיון דהיא עצמה כשירה ואיכא למיפרך. או אפשר ס"ל לרבנן דבאמת הוי חלל מנדה. ועיין חי' הרמב"ן ז"ל. וכן משמע קצת מלשון הרמב"ם ז"ל שכתב בפ' ז' דמנדה לא הוי זונה ולא נפסלה. ובפ' כ"א כתב איזהו ממזר זה הבא מן העריות חוץ מן הנדה שהבן ממנה פגום ואינו ממזר. הרי מבואר דע"כ פגום מיהא הוי אלא דקשה הא הרמב"ם ז"ל פסק כראב"י דיש חלל מחייבי עשה ואלה ע"כ למעוטי נדה אתי דלא הוי חלל. וכן כתב בהדיא בפי"ט דמנדה לא הוי חלל משום דלאו מאיסורי כהונה הוא. וא"כ יקשה אלה למה לי. ועיין ב"ש סי' ו' ס"ק ל"ה מש"כ בזה. עכ"פ לשון הרמב"ם ז"ל שכתב שהבן ממנה פגום צ"ע האי פגום לענין מאי. וכבר האריכו בזה הראשונים ז"ל ה"ה הרשב"א והרא"ש בתשובותיהם בזה ועיין ב"ש סי' ד' ס"ק ט"ו:

גמרא אחותו ארוסה כו'. אבאר בקצרה טעם מחלקותן בזה ומה שיש לדקדק בשמעתין טעמי' דר"מ ור"י משום דמבתולה אימעיט לה כולהו אנוסה ומפותה ומוכת עץ אלא מאשר לא היתה לאיש מרבינן מוכת עץ דמיטמא לה דאין הווייתה ע"י איש ומאליו מרבינן בוגרת אע"ג דמבתולה לא ממעטינן לה משום דבתולה אפי' מקצת בתולה משמע איצטריך לרבויי דלא נילף בתולה בתולה מאונס לפי' רש"י ז"ל או מכה"ג לפי' התוס' ז"ל דאימעיט התם מבתוליה. ונראין דברי התוס' ז"ל בזה דמאונס ליכא למילף דהא בוגרת מנערה אמעיט לה ולא מבתולה. ועוד דלפי' רש"י ז"ל קשה למה לי לעיל ריבויא דבתולה לבוגרת הא בלא"ה נילף בתולה בתולה מאונס כי היכי דאמרינן הכא אי לאו דכתב רחמנא אליו. ודוחק לומר דאיצטריך בתולי' כי היכי דלא נילף מטומאה דאיתרבאי בוגרת מאליו אלא וודאי מאונס לא ילפינן. אלא דאכתי יש לדקדק למה ליה להש"ס למימר לעיל דר"מ ס"ל בתולה ואפי' מקצת בתולה. ומש"ה איצטריך בתוליה למעט בוגרת אפילו אי נימא דס"ל לר"מ דבתולה שלימה משמע אפ"ה. איצטריך בתולי' למעט כי היכי דלא נילף מטומאה דאיתרבאי בוגרת מאליו וה"א דנילף בתולה בתולה ובשלמא לפי' רש"י ז"ל דמצינן למילף נמי מאונס לחומרא א"ש. דאי נימא דבתולה שלימה משמע הוי ילפינן יותר מאונס ובתולי' למה לי להכי אמרינן דס"ל דבתולה ואפי' מקצת בתולים משמע והוי ילפינן יותר מטומאה מש"ה איצטריך בתולי' למעט בוגרת. אבל אי נימא דמאונס ליכא למילף כלל שפיר מצינן למימר דלר"מ נמי בתולה שלימה משמע ואפ"ה איצטריך בתולי' כי היכי דלא נילף מטומאה. וי"ל דניחא ליה להש"ס למימר דאיצטריך בתולי' כי היכי דלא נימעיט מינה גופא ולא משום ילפותא דטומאה ועוד דשמעינן בעלמא לר"מ דס"ל מקצת כסף ככל כסף. וכמו שכתבו התוס' ז"ל לעיל. ועוד נראה דמהתם ס"ד שפיר למילף בתולה בתולה משום דבלשון בתוליה איתרבי בוגרת וה"א דבעלמא נמי בוגרת לאו בכלל בתול' אבל מהכא ליכא למילף דלאו בל' בתולה איתרבי אלא מאליו יתיר'. אבל בעלמ' שפיר ממעטינן לה מבתולה. ועי' מהרש"א ז"ל. ור"ש ס"ל דמוכת עץ נמי אין מיטמא לה משום דאינה ראוי' לכה"ג ופי' התוס' ז"ל דמהתם יליף לה דהתם אימעיט מבתולי' עד שיהיו כל בתולי' קיימין משמע דמבתולי' לחוד לא ממעטינן למוכת עץ אלא מריבויא דבתוליה וגמר לה ר"ש הכא מהתם. ולפ"ז לא הבנתי מש"כ בד"ה נילף בסוף דבריהם דאי לאו דמיעטי' רחמנא התם ה"ל למידרש הכא מי שהווייתה ע"י איש ולמה להו הך דרשא הא בלא"ה לא הוי ממעטינן לה כיון דלא אימעיט מלשון בתולה. וצריך לפרש דבריהם דלר"ש ממעטינן לה מלשון בתולה לחוד. ואפ"ה אי לא כתב רחמנא בבתולי' גבי בעולה לכה"ג הוי ילפינן התם מהכא דכתיב אשר לא היתה לאיש ולא מוכת עץ. אבל השתא דכתב רחמנא התם בבתולי' למעוטי מוכת עץ גמרינן הכא מהתם דמוכת עץ אין מטמא לה ואשר לא היתה מוקמינן למעט ארוסה אבל הוא דחוק ומי הכריחם לזה:

הקרובה לרבות ארוסה שנתגרשה אליו לרבות בוגרת דמטמא לה. ופריך הש"ס הקרובה לרבות ארוסה שנתגרשה והאמר ר"ש ראוי' לכה"ג כו' שאין ראוי' אין מיטמא לה. ויש לדקדק מאי פריך וכי בשביל שהיא פסולה לכה"ג מחמת גירושין בשביל זה לא יטמאו לה קרובים והא ר"ש לא יליף אלא לענין בתולה דכל דלאו בתולה היא לכה"ג ה"נ לענין טומאת קרובים אבל מה שאינה ראויה מחמת גירושין זה לא שייך למילף כלל דהא בתולה בתול' גמר ובפי' רש"י ז"ל לא נמצא דבר בזה:

אליו לרבו' את הבוגרת. ופריך הש"ס לר"י דשבקי' לבר זוגי' ש"מ דבמוכת עץ כר"מ ס"ל דמטמא לה מנ"ל והוי מצי הש"ס למימר דר"י ס"ל דלכה"ג נמי כשירה כמו שהבאתי לעיל בשם הירושלמי דאיכא תנא דס"ל הכי. אלא הש"ס עדיפא קמשני:

אליו לרבות הבוגרת. והאמר ר"ש בתולה שלימה משמע וכבר עמדו התוס' ז"ל ע"ז מאי פריך אדרבה בשביל זה איצטריך ריבויא דאליו. ופי' התוס' ז"ל דפריך למה לי ריבויא דאליו האמר ר"ש בתולה שלימה משמע ולהכי מכשר בוגרת לכה"ג וא"כ נילף מהתם להכא לענין טומאה דבוגרת מטמא לה. ומשני טעמא דידיה נמי מהכא. ומש"ה כתבו דלא איצטריך בתולי' לר"ש להכשיר את הבוגרת דמהכא ילפינן. ולפ"ז לא ידענא מאי קשיא לר"י ז"ל לעיל בד"ה אפילו מקצת בתולים למ"ד בתולה שלימה משמע למה לי נערה דכתיב גבי קנס. ומאי קושיא דהא איצטריך דלא נילף מהכא דבוגרת ג"כ בכלל. ובלא"ה דבריהם ז"ל דחוקים המה כאשר האריכו בזה המפרשים ז"ל. והיותר פשוט בזה דלא מסתבר להש"ס להוציא משמעות בתולה מריבויא דאליו ועדיפא הוי ליה לאוקמא ריבוי' דאליו למוכת עץ ולהוציא מגז"ש לחוד ומשני טעמא דידי' נמי מהכא מדאיצטריך כו'. והיינו דקאמר לעיל בתולה שלימה משמע. אבל לר"י לא מוכח מידי משום דאפילו מקצת בתולים משמע איצטריך ריבויא דאליו כי היכא דלא נילף מהתם. ועיין בזה בדברי מהרש"ל ז"ל. ובעולה שלא כדרכה לא נתבאר מה דינה לענין טומאת קרובים ויש פנים לכאן ולכאן ובין תבין. ובדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהל' אבל ראיתי שכתב דבוגרת ומוכת עץ ילפינן מאשר לא היתה לאיש מי שהוייתה ע"י איש והוא דלא כמאן וי"ל דלר"מ הוא דאיצטריך אליו לבוגרת משום דאל"ה הוי מוקמינן אשר לא היתה לבוגרת ולא למוכת עץ דבוגרת עדיפא לר"מ כמו שכ' התוס' ז"ל לעיל דלא אימעיט מלשון בתולה. אבל הרמב"ם ז"ל כבר כתבתי לעיל שדעתו דבוגרת נמי אימעיט מלשון בתולה א"כ תרווייהו כי הדדי נינהו ומרבינן תרוייהו מאשר לא היתה לאיש פרט לאלו שאין הווייתה ע"י איש ודו"ק. ועיין לח"מ שם שעמד ג"כ ע"ז והביא שם עוד דברי הנימק"י שהקשה על הרי"ף ז"ל שהביא הך דרשא הקרובה לרבות ארוסה שנתגרשה מהא דמייתי לעיל לענין אשתו שנאמר כ"א לשארו הקרוב אליו ודרשינן הקרובה פרט לארוסה אליו פרט לגרושה ויפה כתב בזה. אבל אישתמיט להו דקושיא זו ופירוקא איתא להדיא בירושלמי בפירקין ומש"כ הק"ע דמפ' נחלות הוא דפריך זה אינו אלא מטומאה קא פריך ומקרא כ"א לשארו הקרוב אליו וז"ב:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >

מעבר לתחילת הדף