קרן אורה/זבחים/קכ/א

קרן אורה זבחים קכ א

דף ק"כ ע"א

גמרא כאן בקדשי במה גדולה כאן בקדשי במה קטנה. פירש"י ז"ל קדשי במה גדולה אע"ג דאקריב בבמה קטנה בעינן יום וצריך לדקדק אי לכל הדינים שבין במה גדולה לקטנה כן. ואם הוקדשו לבמה גדולה והקריבן בקטנה דכשר הוא אבל אי דווקא כהן ורחוץ ידים וכל שאר דיני במה גדולה. והי' נראה דזה תליא בנוסחת הברייתא לעיל אי גרסינן חזה ושוק נוהג בבמה גדולה ואין חזה ושוק נוהג בבמה קטנה. משמע דבבמה גדולה נוהג חזה ושוק אפילו בקדשי במה קטנה ואינו נוהג בבמה קטנה אפילו קדשי במה גדולה. ואי גרסינן חזה ושוק נוהג בקדשי במה גדולה ואינו נוהג בקדשי במה קטנה הוי איפכא דבקדשי במה גדולה נוהגין כל אלו הדינים אפילו הקריבן בבמה קטנה ואין נוהגין בקדשי במה קטנה אפילו הקריבן בגדולה. וא"כ ר"א דרמי קראי אהדדי ע"כ ס"ל כאן בחולין כאן בקדשים דלדידי' דגרס בברייתא חזה ושוק נוהג בבמה גדולה ואינו נוהג בקטנה א"כ אין חילוק בקטנה עצמה בין קדשי במה גדולה או קטנה. אלא העיקר הוא המקום דבבמה גדולה בכל הקדשים שמקריב בה נוהג כל הדינים ובבמה קטנה אינו נוהג בכל הקדשים אלא דאין זה מוכרח ומסתבר דקדשים שהקדישן לגדולה נהי דכשירים גם אם הקריבן בקטנה מ"מ נוהג בהן כל הדינים שנתחייבו בשעת הקדישן. ובאמת יש לדקדק היכי הקריבו קדשי במה גדולה לכתחילה בקטנה הא במתניתין פטור תנן אבל אסור וכמש"כ רש"י ז"ל במתניתין דאסור לשנות ועוד דא"כ ליעכבו בהו כל דיני במה גדולה דליבעי מזבח וקרן וכבש כו' ולא אשכחן בקראי התם שעשו כן. וכן משמע פשטא דמתניתין אם הקריבן בקטנה פטור וכשר היינו אפילו הקריבן זר ושאר דיני במה קטנה ג"כ כשר ומ"ש לילה דמעכבי בקדשי במה גדולה שהקריבן בקטנה יותר משאר דיני במה גדולה וצ"ע יותר:

ולגירסת רש"י ז"ל דאיכא דאמרי דרמב"ח לעיל דבבמה גדולה עצמה אין נוהגים כל הדינים ע"כ צריך לומר דדין לילה נוהג גם בבמה קטנה דהא לדידי' אין חילוק בין קדשי גדולה לקטנה:

ומהא דגדעון הקריב בלילה לא מייתי ראיה משום דהתם הוראת שעה היתה והכי אמרינן בתמורה ד' כ"ח ח' דברים הותרו בפרו של גדעון חוץ ולילה כו' אלא דיש לדקדק בלשון המקרא התם שכתוב שם שופטים ו' ויהי כאשר ירא מפני בית אביו כו' לעשות יומם ויעש לילה משמע דלא נאמר לו בפירוש לעשות בלילה והיה פנאי לעשות ביום וא"כ היתר לילה לא נאמר לו ע"פ הדיבור וע"ש רש"י ז"ל ד' י"ו לעיל בד"ה מה להצד השוה כו' וקראי נמי מוכח בגדעון ומנוח ושמואל שהקריבו בבמה עכ"ל. ואין זה מובן דהא גדעון ומנוח בשעת איסור במה היה וע"פ הדיבור עשו כן. אם לא לר"ש דאמר לעיל זו וזו ירושלים ויחידאה היא ודו"ק. ועי' בירושלמי מגילה דר"א רמי להני קראי ומוקי להו כאן בחולין כאן בקדשים ע"ש:

שם גמרא וקמיפלגי בדרי"הג כו'. עי' מש"כ לעיל דף קט"ו בזה:

שם גמרא מומין וזמן בגדולה ובקטנ' והא דמומין פוסלין בבמה הוא בקרבן ובעובד אפילו זר כמבואר לעיל בריש פ"ב מה להצד השווה שבהן היינו בע"מ וטמא שכן לא הותרו בבמה. ויש לדקדק הא משמע לעיל דעו"ג בזמה"ז רשאי לעשות כן היינו להקריב בבמה אפילו בע"מ כל שאינו מחוסר אבר וכדאמרינן בעלמא לדידן הוי מומא ולדידהו לא הוי מומא וא"כ מה שנא' באמור בפרשה גבי פסול מומין ומיד בן נכר לא תקריבו אלה ע"כ דווקא בבמת ציבור מקום מזבח ה' קאמר דבבמת יחיד לא נאסר להם אלא מחוסר אבר והשתא מנ"ל דלישראל נאסר בע"מ בבמת יחיד ולא קאי בהיתרא דקודם הקמת המשכן דלא נאסר בע"מ. וצ"ל דהא דהזהיר הכתוב להקריב בע"מ לישראל נאמר אזהרה זו דגם מיד בן נכר אסור להקריב בע"מ וישראל מוזהר בכל קרבן בין במקדש בין בבמה אבל בן נח לא הוזהר ע"ז ובהיתר הראשון קאי. ולא מצאתי כעת בדברי הרמב"ם ז"ל להאי דינא דבן נח יכול להקריב בבמה דידהו בע"מ כל שאינו מחוסר אבר ועי' לעיל בהא דאיצטריך רבא לקורבנא דאמי' דשבור מלכא למיתי ציבי חדתי דומיא דמזבח ולפי הנ"ל נהי דלישראל בעינן ציבי חדתי אבל לבן נח מנ"ל לפי מש"כ לעיל משמעות לשון הרמב"ם ז"ל דעצים שנשתמשו בהן הוי כעצים שנמצא בהם מום ועי' מש"כ לעיל בזה:

שם גמרא מה יוצא כשר בבמה. פירש"י ז"ל בבמה קטנה כו' משמע דבבמה גדולה יש פסול יוצא וכמו שהבאתי לעיל ד' התוספתא ג"כ חוץ למקומו בבמה גדולה ואין חוץ למקומו בבמה קטנה. ויש לדקדק דהא ליכא פסול יוצא בקדשים קלים גם בבמה גדולה דהא אין מחיצה לאכילתן וא"כ אי גמרינן לן מיוצא בבמה גדולה נמי לא ליפסל לן כמו יוצא וצ"ל דמ"מ איכא פסול יוצא בדם גם בקדשים קלים בבמה גדולה וכיון דלן הדם פסול ה"ה לן בשר פסול ועי' בתוספות י"ט פ"ג דמנחות משנה ג' שכתב דהא דאמרינן בעלמא דיוצא הותר בבמה היינו בבמה גדולה דנוב וגבעון ובק"ק ולא משמע הכי בשמעתין וא"כ בבמה גדולה איכא נמי פסול יוצא ומחשבת חוץ למקומו בדם אלא דצ"ע הא אפילו קדשי במה גדולה אם הקריבן בקטנה כשירים וא"כ אפשר דלא מיפסלי ביוצא ג"כ וכבר כתבתי לעיל בבעיא דר"ז בעולה שהכניסה לפנים דקלטוה מחיצות ולא מיפסלי ביוצא אפילו לאחר שחיטה לפירש"י ז"ל וכ"ז בקדשים הראויין בזה ובזה אבל קדשים דלא קרבי אלא בבמה גדולה כמו קרבנות ציבור וודאי מיפסלי ביוצא ובהו תנן קדשי קדשים נאכלים לפנים מן הקלעים דבבמה קטנה לא אשכחן קדשי קדשים הנאכלין ודו"ק:

ועיין בפי' המשנה להרמב"ם ז"ל שפי' טמא דמתניתין היינו דאסור לעבוד בטומאה וכ' דכן פי' בגמרא ועי' תוס' יום טוב ז"ל שתמה ע"ז דלא נמצא בגמרא וכן המשנ"למ ז"ל מהל' ק"פ נסתפק בזה אי טמא פסול בבמה והדבר מבואר לעיל ריש פ"ב דטמא פסול בבמה וכדאמרינן מה להצד השוה טמא ובע"מ שלא הותרו בבמה וכ"כ הבה"ז ז"ל:

הדרן עלך פרק פרת חטאת וסליקא לה מסכת זבחים

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף