קרן אורה/זבחים/צח/א
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות קרן אורה |
גמרא חטאת מה חטאת מתקדש בבלוע כו' ע' תוס' בד"ה מה חטאת כו' ובד"ה מה חטאת אינה באה אלא מן החולין כו' וע' מש"כ בזה באורך בחי' נזיר בשמעתא דמשרת ושם נתבאר ג"כ צריכותא דהש"ס לקמן אליבא דר"ע ע"ש:
שם גמרא אשם מה אשם אין שפיר ושליא קדוש בו אף כל ע' תוס' בד"ה אף כל כו' דמסקי דלמ"ד במעי אמן הן קדושין החלב ושתי כליות מהשליל אינן קריבים ומשמע דכ"ז למ"ד דנין אפשר משאי אפשר אבל למ"ד אין דנין חלב ושתי כליות דשליל ג"כ קריבים ולא נתבאר זאת בדברי הרמב"ם ז"ל שכתב בפ"ד מה' תמורה אם שחט חטאת ומצא בה שליל נאכל לזכרי כהונה ודין חלב ושתי כליות שלו לא נתבאר בדבריו ז"ל שם:
שוב ראיתי בפ"א מה' מעה"ק דהחלב של שליל אינו קרב וכמשמעות' דשמעתא פ' בהמה המקשה דכ"ע מודו בהאי הקישא לאשם אלא דהכא משמע דר"ע לא ס"ל האי הקישא דשפיר ושליא משום דלטעמיה אזיל דס"ל אין דנין אפשר משאי אפשר במנחות סוף פ' התוד' ולהכי מוקי לה לעצמות דמותרין וא"כ יקשה לדידן דקיי"ל אין דנין כו' מנ"ל דחלב שליל לא יקרב וצ"ל דהא דילפינן מאשם דאין חלב ושתי כליות דשליל קרב מקרא אחרינא הוא וכמש"כ רש"י ז"ל התם דברי הת"כ וע"כ הקישן הכתוב וכ"ע מודו היכא דלא איצטריך הקישא אלא להכי וכמש"כ התו' ז"ל שם ד' פ"ב ע"ב ע"ש. והכי מוכח מסוגיא דפ' בהמ' המקשה דאי נימא דלמ"ד אין דנין אפשר כו' לא דרשינן להאי הקישא א"כ מאי פריך התם לר"ל או לר"י ע"ש כיון דהך ברייתא כמ"ד דנין אפשר כו' ואנן קיי"ל כמ"ד אין דנין כו' אלא ש"מ דכ"ע מודו בזה ודו"ק וע' תוס' מנחות שם דמשמע מד' דגרסינן אמר שמואל א"ר אליעזר היינו ר"א הגדול ול"נ דצ"ל ר' אלעזר היינו ר"א בן שמוע דר"א הגדול קדים טובא לשמואל ועוד אשכחן בחולין מימרא דשמואל משום ר' אלעזר בפ' כל הבשר ע"ש:
שם גמרא מילואים מה מילואי' כו' ואין בע"ח במותריהם אף כל כו' פירש"י ז"ל דילפינן מינה דאין מותרי בע"ח בשריפה וצ"ע למה לי קרא להכי הא שמעינן לה מהילכתא כל שבחטאת מתה באשם רועה וכן ילפינן במנחות פ' התודה למותר תודה דקריבה ואין טעונה לחם והיינו שלמים וכדתנן להדיא בתמורה ריש פ' ואלו קדשים דשלמים וולדן ותמורתן כיוצא בהן והיינו מותר שלהם אם לא שנאמר דאיצטריך לחטאות המתות דא"צ שריפה אלא קבורה אבל א"כ היכי למידין זאת ממילואי' כיון דמותרי מילואי' אין טעונים לא קבורה ולא שריפה אפי' הי' בהם מותרי בע"ח אלא דחטאת ג"כ היה שם ואכתי אינו מיושב עיקר הלימוד שכתב רש"י ז"ל דבמילואי' לא הי' מותר בע"ח וכיון שלא הי' בהם מותר מנ"ל למילף היכא דאיכא מותר בע"ח שלא יהיה בשריפה והי' נרא' דבמילואי' כתיב והנותר בבשר ובלחם באש תשרף ילפינן מינה דווקא בשר ולחם הוא דבשריפה אבל בע"ח מותרות אין טעונים שריפה אפי' מותר חטאת וילפינן מינה לשאר קרבנות וע' בת"כ במכילתא דמילואים דילפינן מהאי קרא דוהנותר כו' ולמ"ד שהמילואים מותרן לשריפה. וע' ק"א מה שפי' ול"נ דצ"ל מלמד שהמילואים מותריהם בשריפ' וכדאיתא הכא ועדיין צ"ע:
שם תוס' בד"ה מה אשם עצמותיו מותרין כו' ע"ש בדבריהם בסופן שכתבו להוכיח מפ' כיצד צולין דאין נותר בעצמות והכי איתא בהדיא בת"כ בבשר ולא בגידין ועצמות עד דקש' לי למה לי קרא למעוטי עצמות מנותר כיון דמותרין לגמרי לעשות מהן כלים וע' בדברי הרמב"ם ז"ל פי"ט מהלכות פה"מ שכתב דכל עצמות קדשים אין טעונין שריפה חוץ מעצמות הפסח וברייתא הוא בכיצד צולין וגם לשון אין טעונין שריפה צ"ע כיון דמותרין לגמרי וע' בזה במשל"מ ז"ל בפ' הנ"ל ובפ"י מה' ק"פ שנרא' מדברי הרמב"ם ז"ל שם דעצמות הפסח אסורין וטעונין שריפ' מפני תקלת לאו דלא תשברו ע"ש. ועוד איתא בת"כ בבשר ולא בעובר ושליא ושליא א"ש כיון דלא חזיה לאכיל' אימעיט נמי מנותר אבל עובר אם במעי אמן הן קדושין הא איתא בתמורה דאינו נאכל ג"כ אלא ליום ולילה אם נמצא עובר בחטאת משמע דאית ביה איסור נותר ומש"כ בק"א שם דקאי אקדשים שהפיל עובר דבקבורה ולא בשריפה אין זה ענין לנותר ושליא נמי קשה מהא דכתב הרמב"ם ז"ל בפי"ח מה' פסה"מ דיש בה משום פיגול ונותר וטמא וא"כ וודאי דינו בשריפה. וכבר דקדקתי בזה לעיל בפ"ג דמכילתין וכן צ"ע בהא דמשמע פ' כיצד צולין שם דגידין בשריפה אע"פ שאין ראוין לאכילה והא אימעיטו משריפה מדכ' מבשר וכדאיתא בת"כ וע' בפ"י מה' קרבן פסח מש"כ לענין ראשי כנפים והסחוסים ובפי' המשנה שם במשנה העצמות והגידין כו' ישרפו בט"ו. ואין כאן מקומו להאריך בזה וע' עוד שם שכתב הרמב"ם ז"ל דהי' צולה הפסח עם גיד הנשה וע' בד' הראב"ד ז"ל שם ועל גיד יש לסמוך מהא דאמרי' לעיל גבי בלוע בבשרה ולא בגידין ועצמות דאין מקדשין בבלוע:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |