קרן אורה/זבחים/פח/א

קרן אורה זבחים פח א

דף פ"ח ע"א

גמרא אי דנקט להו בראש המזבח ה"נ כי קאמר דתלינהו בקניא ופירש"י ז"ל היכא דגברא בראש המזבח קאי לא הוי בכלל בעיא דאויר המזבח דהנחת גופו כהנחת קרבן דמי משמע דאי קאי גברא אארעא ונקיט להו בראש המזבח הוי בכלל אויר המזבח וא"כ אמאי קאמר דתלינהו בקניא לימא כי קאמר דקאי אארעא ונקיט להו במזבח ועוד דבשאר פסולין קאי אארעא וזריק להו ואפ"ה בהא לא מיבעי ליה אלא וודאי משמע דהיכא דכהן העובד נקט ליה בראש המזבח בין קאי במזבח בין קאי אארעא לא מיבעי ליה דדרך עבודה בכך כי מיבעי ליה דתלינהו בקניא וע' בדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ג מה' פסה"מ ובכ"מ ובלח"מ ז"ל שם:

שם משנה כלי הלח כו' אין כלי הלח מקדש היבש ואמר רב ואיתימא רב אסי אין מקדשין ליקרב אבל מקדשין ליפסל ביוצא כו' כמו שפי' רש"י ז"ל ויש לדקדק דבמנחות דף ח' פליגי רב ור"ח אי מנחה קדושה בלא שמן ואמר רב דקדושה שכן מצינו במנחת חוטא ור"ח אמר לא זו קדושה בלא זו ואמר התם דשמואל נמי ס"ל כרב דאמר הא דאין כלי הלח מקדשות את היבש היינו דווקא מדות אבל מזרקות מקדשין ולפי הנ"ל הא כל המדות מקדשות זא"ז לקדושת הגוף שלא יצא לחולין והא דאמר שמואל אבל מזרקות מקדשין היינו ליקרב כגון יבש דמנחת חוטא והיכי מייתי ראיה מינה דס"ל להא דרב דמנחה הטעונה שמן קדושה בלא שמן והתוס' ז"ל התם כתבו דיליף הכי מדמזרק מקדש יבש אפילו יבש ממש כמו מנחת חוטא אע"ג דאינו ראוי לה ה"ה וכש"כ דזה הכלי מקדש מה שראוי להיות לתוכו והשתא מאי אריא מזרק הא כל הכלים מקדשין שאינו ראוי להם לקדושת הגוף וע"כ הא דפליגי רב ור"ח היינו במנחה שצריכה שמן ונתנה בכ"ש בלא שמן בהא קאמר ר"ח דלא נתקדש. אבל מתניתין דהשינוי הוא בכלי לחוד שנתן יבש בכלי לח או לח בכלי יבש בכ"ג נתקדש קדושת הגוף ליפסל אבל לא ליקרב וכבר הבאתי לעיל מדברי הרמב"ם ז"ל דאין כלי הלח מקדש את היבש כלל וכן איפכא והביא האי דינא דקדוש ליפסל אבל לא ליקרב אם לא היה מלא ואפילו נתן עשרון חסר בכ"ש נתקדש ליפסל אפילו אין דעתו להוסיף ואם דעתו להוסיף קדוש ליקרב וגם בזה קשה לי דבדעתו להוסיף דאמר ר"י ראשון קדוש היינו דקדוש שלא יצא לחולין דליקרב א"א עשרון חסר משמע דאם אין דעתו להוסיף לא קדוש כלל אם לא שנאמר כשדעתו להוסיף קדוש וראוי ליקרב אם יוסיף אח"כ אבל אם לא היה מלא ולא היה בדעתו להוסיף קדוש ליפסיל ולא מהני ליה תקנה אפילו אם ימלא אח"כ. וא"כ יקשה מהא דאמר רב התם במנחות הפריש חצי עשרון ודעתו להוסיף אינו קדוש היינו דאינו קדוש ליקרב אלא לפסל ולא מהני הוספה והוא מילתא בלא טעמא דהיכן מצינו שיתן העשרון בבת אחת דווקא ולא מעט מעט. אלא וודאי משמע דרב ס"ל דאין קדוש כלל כ"ז שלא נתמלא אפילו דעתו להוסיף וכת"ק דר"י אבל אין דעתו להוסיף לכ"ע לא קדיש כלל ויוצא לחולין וכן פירש"י ז"ל שם גבי פלוגתא דחביתין אי קדוש לחצאין דלמ"ד אינו קדוש לחצאין יוצא לחולין וע' בלח"מ ז"ל וע' במשנל"מ פי"ג מה' מעה"ק בדין קידש קומץ לחצאין שהאריך שם אי יכול לחזור ולקדש ואם יזכיני ה' שם במנחות שם יבואר מה שיש לי לישא וליתן בדבריו ז"ל:

שם גמרא אמר שמואל כ"ש אין מקדשין אלא שלימין מלאין ומתוכן ואמרי לה שלימין מלאין ובפנים ופי' רש"י בפנים בעזרה והתוס' ז"ל פי' בפנים למעוטי חקק מושבן מבחוץ וקאמר הש"ס מאי בינייהו איכא בינייהו בירוצי מידות פירש"י ז"ל מ"ד מתוכן ס"ל דבירוצין לא נתקדשו ומאן דלא נקט מתוכן סבירא לי' דבירוצין נתקדשו וכתב רש"י ז"ל דפלוגתא היא בפ' ב' מידות. ואין זה מובן דלא אשכחן התם פלוגתא בזה אלא כולהו תנאי ס"ל דכלי הלח בירוציהן קודש וכלי היבש בירוציהן חול ובטעמיה הוא דפליג התם ועוד היכי קאמר שמואל סתם כ"ש אין מקדשין אלא מתוכן למעוטי בירוצין הא כלי הלח בירוציהן קודש ועוד דנהי דשני הא דאמרי לה לא קאמרי מתוכן אכתי אמאי לא אמר שמואל דאין מקדשין אלא בפנים כמתניתא דתני תרווייהו ע"כ היה נראה דשמואל ואמרי לה לא פליגי כלל אלא מר דקאמר אין מקדשין אלא מתוכן מיירי במידת היבש דבירוציהן חול ומר דאמר אין מקדשין אלא בפנים ובירוצין ג"כ בכלל מיירי בכלי הלח והכי קאמר הש"ס מאי בינייהו כיון דמתוכן ובפנים חד מילתא הוא אמאי נקט לה שמואל בהאי לישנא ואמרי לה בהאי לישנא ומשני דאיכא בינייהו בירוצין ומר מיירי בכלי היבש ומר מיירי בכלי הלח ומתניתא תנא לתרווייהו כל חד כדיניה והרמב"ם ז"ל לא כ' אלא הא דאין מקדשין אלא מתוכן וסמך על מש"כ בה' כלי המקדש כלי הלח בירוציהן קדש והיבש בירוציהן חול ולפ"ז א"צ לפרש הא דאלא בפנים למעוטי חקק בית מושבו כמש"כ התוס' ז"ל ולא תיקשי קושית התוס' ז"ל ביומא דף מ"ח על בעיא דמר בר רב אשי אפכיה למנא כו' ע"ש וע' בדברי הרמב"ם ז"ל פי"א מה' פהמ"ק שנראה שפי' להך בעיא דלא כפי' התוס' ז"ל ורש"י במנחות דף י"א ואין כאן מקומו בזה:

שם תוס' בד"ה מן המדומע ופירש"י ז"ל מדומע דתרומה ולא ניחא להו כיון דשרי לכהנים מיקרי ממשקה ישראל ובתוספתא מעילה איתא בהדיא גם מן התרומה אלא דיש לומר דלאו משום משקה ישראל הוא דלא יביא אלא בישראל מיירי דישראל לא יביא מנחתו ונסכו מן התרומה כיון דלא חזי ליה וחשיב התם בתוספתא כל האיסורין טבל ותרומה מעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו ומעשר שני שלא נפדה וחדש ושביעית וכולהו משום דלא חזי ליה ובכורים לא תני התם ובאמת קשה היכי שייך למיתני דבכורים לא יביא מתרומה מילתא דפשיטא היא וטבל וחדש ג"כ לא שייך בביכורים ודברי הר"ח ז"ל שפי' מן המדומע דכלאים אבל ערלה וכלאים לא איצטריך אין זה מובן דהא מסיים בברייתא ואצ"ל ערלה וכלאי הכרם ואולי לא הוי גרסי לה והרמב"ם ז"ל בפ"ה מה' איסורי מזבח כ' כלשון התוספתא לא מן הטבל ומן החדש ולא מן המדומע ותרומה השמיט וכ' הטעם דהוי מצוה הבאה בעבירה והקב"ה שונאה וע"כ הא דמן המדומע היינו לישראל דלכהן לאו מצוה הבאה בעבירה היא ובתוספתא מנחות משמע דכל הני בכלל כ"ד שבחובה אינה באה אלא מן החולין ע"ש ובהא דתני בתוספתא אין מביאין מנחות ונסכים מן החדש קשה קצת דהא בנסכים ליכא איסור חדש וע"כ טעמא אחרינא איכא דקודם לעומר אפילו נסכים פסולין ובמנחות פ' ר"י באמת איתא לדברי ר"י בן נחמיה נסכים קודם לעומר אם הביא כשר וע' בתוי"ט שם שכ' דהרמב"ם ז"ל לא ס"ל הא דריב"נ ע"ש אבל לא משמע הכי מטעמא שכ' דהוי מצוה הבאה בעבירה. ונראין יותר דברי הבה"ז ז"ל דנסכים לא קאי אחדש ואדרבא מד' התוספתא הנ"ל מבואר כרי"נ דאיסור מנחה מן החדש הוא משום דאיסורא דרביע עליה מוכח מהא דאמר ר"ל בריש מנחות ל"ש הא דאם הביא פסול אלא בי"ב ובי"ג אבל בי"ד אם הביא כשר דהאיר המזרח מתיר אלמא דכל שהותר האיסור כשר אפילו קודם לעומר וא"כ כש"כ נסכים שהביאן קודם לעומר דכשר וכדברי ריב"נ וע' מש"כ בזה בחידושי נדרים במשנה דמקריב עליו קיני זבים וחטאות ואשמות עיין שם:

שם גמרא כלי קדש שניקבו אין מתיכין אותן ע' במשנל"מ ז"ל בפ"א מה' כלי המקדש מש"כ בזה וע' בדברי המשנל"מ ז"ל בפ"ה מה' מעילה מש"כ שם בדין מעילה בבגדי כהונה שבלו ובכלי שרת שנשברו ובחי' מעילה כתבתי ג"כ בזה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף