קרן אורה/זבחים/פז/א

קרן אורה זבחים פז א

דף פ"ז ע"א

גמרא ר"ח אמר עמוד השחר עוכלתו מ"ט דר"ח ק"ו כו' וכ' התוס' ז"ל דרבה לטעמי' דאין לינה מועלת בראשו של מזבח ואיכא למיפרך כו' משמע דר"ח ס"ל לינה מועלת בראשו של מזבח א"כ הא דבעי מ"ט דר"ח לא לדינא דלא יחזיר קאמר דבלאו ק"ו לא יחזיר פוקעין דנפסלו בלינה ואם ירדו לא יעלו אלא לאפוקי מידי מעילה איצטריך דעמוד השחר עושה עיכול ותו אין מועלין בו אלא די"ל דע"כ לא פליגי אי לינה מועלת כו' אלא במזבח שלא על המערכה אבל על המערכה לכ"ע אין לינה מועלת ואפי' ירדו יחזיר. וע' רש"י ז"ל בד"ה אילימא כו' ומ"מ פירכת התוס' ז"ל אינו מובן דילפי' ע"ה בק"ו מחצות דחצות אינו עושה לינה אפי' על הארץ עושה עיכול בראש המזבח ע"ה שעושה לינה על הארץ אינו דין שיעשה עיכול בראש המזבח:

ובהחזירן לאחר עמוד השחר נמי פליגי וקאמר ר"ח אין בהן עיכול לעולם ופירש"י ז"ל וכל שפקעו יחזיר ובהא וודאי קשיא היכי יחזיר הפוקעין הא נפסלו בלינה כשהיו למטה בארץ בעמוד השחר ופוקעין פסולין בכ"ג לא יחזיר כדתנן לעיל ואולי אלו שהיו על המערכה ושלטה בהן האש אין נפסלין עוד בלינה אפי' אם היו ע"ג קרקע אבל לא מצאתי דבר זה מבואר באיזה מקום אבל לענין מעילה א"ש דאע"ג דנפסלו מ"מ מועלין בהן קודם שנעשו דשן:

ומסקינן להלכה דחצות עושה עיכול אפי' אגבא דארעא ובכל גוונא אין בהן מעילה ורבה ור"ח פליגי בשמנים ופירש"י ז"ל דאפי' הוקשו לא נעשו עיכול וגם בזה יש לדקדק דאם מחמת שומנן אין חצות מעכלתן א"כ חצות שני אמאי עוכלתן כיון דלאו שרירי הם כמו באיברים שיש בהן ממש דלא שייך פלוגתא דרבה ור"ח והרמב"ם ז"ל לא כתב כלל האי חידושא דשמינים אי כרבה אי כרב חסדא ולא כ' אלא ברייתא דבר קפרא ואין הדברים ברורים אצלי עד יבא הכהן מורה ואזכה לבקש מפיו תורה:

שם גמרא קיבלה מיניה או לא קיבלה כו' ומסיק דלא קיבלה והיה נראה דרבא לא קיבלה משום דבשלחן נמי ס"ל דמיפסיל בלינה וכדמוקי לה התם במנחות דווקא בקדם וסלקו ע"ש אלא דרבה נמי קאמר התם מאן דקמותיב כו' וע"כ צריך לחלק בין נסדר בזמנו ובין לא נסדר בזמנו דבזמנו לכ"ע לא מיפסיל בלינה וכבר תמהו התוס' ז"ל בזה וע' בדברי הרמב"ם בפ"ה מה' תו"מ ובלח"מ ז"ל שם:

שם גמרא כ"ש מהו שיקדשו פסולין א"ל לכתחילה ליקרב קמיבעי ליה כו' ע' רש"י ז"ל שפי' דמיבעי ליה אי אחר קבלת וזריקת כשרים אי מעלין פסולין האברים לכתחילה וכבר הקשו התוס' ז"ל ע"ד וכן האריכו בפי' ר"ת ז"ל ומה שכ' דמיירי בעודן בכלי חול הוא דחוק מאוד ובסוף דבריהם הקשו אהא דמנחות דאמר אבל מקדשין ליפסל ומאי ס"ד וכי לא היה יודע דמתניתין הוא כך הכלים מקדשין ע"ש והיה נראה דפשטא דמתניתין לא מוכח דבפסולין קמיירי אלא בכשירים וקמ"ל דהכלי מקדשו ואין לשנותו עוד והכי משמע מסיפא דמתניתין דמפרש לרישא כלי הלח מקדשין את הלח וע"כ בכשירים מיירי כלי הלח מקדשין את הלח ליקרב דאי בפסולין מאי אריא כלי הלח הא כלי יבש ג"כ מקדשין ליפסל כדאמרינן לקמן בגמרא אלא ע"כ בכשרים וליקרב קמ"ל אבל קידוש פסולין לא שמענו והיינו די"ל דקידוש פסולין לא איתרבו אלא במזבח מריבויא דזאת תורת העולה דאם עלה לא ירד אבל כ"ש אפשר דלא מקדשי כלל פסולין ולהכי מיבעי ליה לר"ל מהו שיקדשו פסולין אי שייך קידוש פסולין כלל בכ"ש ופשיט ליה ר"י ממתניתין כשם שהמזבח מקדש כו' משמע דכ"ש דומיא דמזבח לגמרי דמקדש אפילו פסולין א"ל לכתחילה ליקרב קמיבעי ליה דלא שמעינן מהא דכך כ"ש מקדשין אלא דהם מקדשין פסולין קדושת הגוף ליפסל אבל שיקדשו הפסולין להעלותן למזבח או לזרוק הדם לא שמענו וקמיבעי ליה שמא קידשו הכ"ש כמו הכבש דמותר להעלות מכבש למזבח ה"נ מכ"ש ולא מיבעי ליה להכשיר הזריקה לגמרי כדי להעלות הבשר אח"כ לכתחילה דזה וודאי לא אמרינן דהזריקה פסולה היא והקרבן ג"כ פסול כמו כל אלו שעלו לא ירדו ואפ"ה בפסולן קיימי אלא הדם או הקומץ לחוד מיבעי ליה אי מעליהו מכ"ש למזבח ופשיט ליה מקיבלו פסולין וזרקו את דמו מאי לאו שקיבלו וזרקו פסול וקמ"ל דכשירים אסורין לזרקו דאין מקדש ליקרב דאל"ה למאי קאמר קיבלו וזרקו ודחי ליה ר"ל א"נ זרקו פסולין והא גופא קמ"ל דבין קיבלו פסולין ובין זרקו אם עלה לא ירד אבל קיבלו פסולים הדם יעלה לכתחילה ולפ"ז לא תיקשי ממתניתין דהלן והיוצא כו' וכמו שהקשו התוס' ז"ל וכן מהא דהמנחות והנסכים שנטמאו משקידשו בכלי דמשמע מיקרב לא קרבי ג"כ לא תיקשי כ"כ דע"כ לא אמרינן דכ"ש מקדשין ליקרב אלא דם או קומץ דאינו מחוסר אלא העלאה למזבח אבל מנחות שנטמאו קודם קמיצה נהי דקדשי קדושת הגוף ואין להם פדיון מ"מ לא קמיץ להו ולא קריב ובהכי א"ש נמי הא דהיה מקריב מנחת העומר כו' ובלא"ה ג"כ ניחא הא דצריך להביא אחרת תחתיו דזו וודאי פסולה ומהא דנתערב בדם הפסולים ישפך לאמה י"ל דנתערב כמו שפירש רש"י ז"ל לעיל ובהני אפילו עלו ירדו אבל התוס' ז"ל במנחות הקשו מהא דאמרינן לא יזרק ואם זרק הורצה ועוד אמאי אין פסול עושה שירים אי נימא דמקדשין ליקרב ולזרוק על המזבח א"כ אינך הוי שירים:

והנה בכריתות ובמנחות גבי הא דא"ת אם נתודע לו שלא חטא והדם בכוס אמר ר' יוסי התם דיזרק והבשר יאכל ובעי למימר דטעמיה משום דכל העומד ליזרק כזרוק דמי ופריך עליה הא אינו עומד ליזרק אלא אמרי במערבא ר' יוסי ס"ל כ"ש מקדשין פסולין ליקרב ע"ש. אלמא דמאן דס"ל מקדשין פסולין ליקרב הזבח כשר והבשר יאכל אלא דרש"י ז"ל כתב במנחות פ' המנחות כו' דווקא פסול כה"ג ס"ל ר"י דמקדשו ליקרב והיינו דבשאר פסולין ליכא למ"ד שיקרב ולהכשירו דא"כ לא אשכחן פסול בקרבן ועיין בתוס' בכריתות שם שכתב לחלק בין לר"י ובין לרבנן דהתם:

והרמב"ם ז"ל כתב בפ"ג מה' פסה"מ כ"ש מקדשין את הראוי להם שלא יפדה אע"פ שנפסלו משמע דמפרש לקידוש כ"ש כמש"כ היינו לקדשו קדושת הגוף וכ' לדינא דמתניתין אין כלי הלח מקדשין משמע דכלי הלח אין מקדשין את היבש כלל אפילו ליפסל וכמו שיתבאר לקמן בדבריו וכ' עוד וכלי שרת מקדשין דם הפסול ליקרב וכ' הכ"מ ז"ל דפסק כר' יוסי דכריתות דכ"ש מקדש הפסול ליקרב וכבר תמהו ע"ז הלח"מ והבה"ז ז"ל הא פסק התם דלא כר' יוסי והבה"ז ז"ל כתב ליישב דברי הכ"מ דהא דפסק דלא כר"י הוא משום דכל העומד ליזרק לאו כזרוק דמי ולא הבנתי דבריו ז"ל דהא מסקינן שם בכריתות ובמנחות דאפילו לאו כזרוק דמי כ"ש מקדשין וכיון דהוא ז"ל ס"ל דכ"ש מקדשין דם הפסול ליקרב אמאי פסק דלא כר' יוסי התם הן אמת דבפי' המשנה בכריתות שם כ' דטעמיה דר"י משום דכ"ש מקדשין כו' וכל העומד ליזרק כו' משמע דמשום תרי טעמי מכשיר ר' יוסי וכ"כ הרע"ב ז"ל שם בכריתות. וגם זה לא הבנתי דתרתי למה לי ובהדיא משמע התם דבחד טעמא סגי או הא או הא עכ"פ דברי הרמב"ם ז"ל וודאי אין מקורן מדברי ר' יוסי דכריתות כיון דפסק דלא כוותיה והלח"מ והבה"ז ז"ל כתבו דמוצא דברי הרמב"ם ז"ל הוא מדברי ר' יוחנן הכא בשמעתין וכפירש"י ז"ל דר"י פשיט ליה דמקדשין פסולין ליקרב וחילקו בין דם למנחות וגם זה קשה מאוד ומאיזה טעם נחלק בין דם למנחות דבדם מקדש פסול ליקרב ובמנחות אינו מקדש אלא ליפסל ועוד קשה לי הא הרמב"ם פסק כר' יהושע דריש פירקין דהמזבח אינו מקדש אלא הראוי לאשים אבל דם אינו מקדש וא"כ היכי מקדש כ"ש דם פסול ליקרב כיון דאפילו אם עלה למזבח ירד כש"כ שלא יעלה לכתחילה והא דבעי לה ר"ל ופשיט ליה ר"י דס"ל כר"ג דדם נמי הוי בכלל הראוי למזבח ורציתי לומר בכוונתו ז"ל דה"ק דכ"ש מקדש אפילו דם הפסול להקרבה דה"א דאין כ"ש מקדשו כלל אבל לא ידעתי האי קידוש למאי אהני בשלמא במנחות איכא למימר דאהני קידוש שלא יפדה עוד וכמש"כ הוא ז"ל אבל דם בלא"ה אינו עומד לפדיון ומה אעשה אם לא זכיתי להבין דבריו ז"ל בהלכה זו ולא מצאתי בדברי נושאי כליו ישוב נכון לדבריו ז"ל ה' יאיר עיני:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף