קרן אורה/זבחים/פא/ב

קרן אורה זבחים פא ב

דף פ"א ע"ב

שם משנה נתן בחוץ וחזר ונתן בפנים כשר וכ' התוס' ז"ל דהא דחוזר ונותן בפנים היינו כגון דיהיב פנימים בחוץ לשם מים דאל"ה הא כבר נתכפרו גם פנימיים וכמו שכתב ג"כ לעיל ד' כו' אלא דלעיל לא כתבו הך סברא אלא לר"א דאית ליה רואין כו' אבל לרבנן נשארו שם בקושיא ואלו הכא משמע דס"ל דלרבנן נמי דלית להו רואין כו' מ"מ לענין זה מהני נתינה לשם מים ולא נתכפר שלא במקומו. ולדידי צ"ע ולכאורה נראה איפכא דאפי' לר"א דאית ליה רואין כו' מ"מ כיון דשלא במקומו כמקומו דמי כי היכי דבמקומו אם נתן לשם מים אפ"ה נתכפר כמו לשם חולין דלא הוי אלא שלא לשמו ה"נ שלא במקומו וצ"ל כיון דהבשר אסור ובעלים ג"כ לא נתכפרו דהא שלא לשמו לא עלה לבעלים א"כ לאו זריקה היא כלל וחוזר ונותן בפנים. ולפ"ז י"ל דאפי' לא מכוין לשם מים ג"כ לא נתכפרו הבעלים דהוי שלא לשמו דכשנותן בחוץ מכוין לשם קרבן הנעשה בחוץ וא"כ כי נותן דמים פנימיים בחוץ שלא לשמו הוא נותן ולא עלה לבעלים ולא תיקשי קושית התוס' ז"ל אמאי נפסל הדם בכניסתו לפנים לשם מים הא לכפר כתיב. ולפי הנ"ל י"ל דחשיב נכנס לכפר כן היה נראה לכאורה אלא דלעיל ד' כ"ו משמע הכי דתני התם דהזבח נפסל במחשבה פסולה אפי' אם נתן חוץ למקומו אלמא דהוי זריקה וא"א לתקנו אם יחזור ויתן במקומו והדק"ל למה חוזר ונותן בפנים ומאי אהני נתינתו ולעיל כתבתי דהכא כשנותן למעלה או בחוץ אינו עולה לדמים של מטה או לדמים של פנים כיון דכוונתו לכפרה של מעלה או של חוץ ובכה"ג אינו עולה לכפרה אחרת ועדיין צ"ע:

וראיתי בתוי"ט ז"ל בפירקין משנה י"א שהרגיש בדברי התוס' ז"ל דהכא ניחא להו לשם מים אפי' לרבנן ולעיל לא כתבו כן אלא אליבא דר"א ובמשנה ט' שם בד"ה ואם לא נמלך כו' כתב דלר"א ניחא דס"ל אין בילה ע"ש ואין זה מובן דלמ"ד אין בילה מתני' מיירי בכוסות וגם לר"א קשה אמאי יחזור ויתן למטה וגם לא ידעתי למה הוצרך לזה הא כתבו התו' ז"ל להדיא לעיל דלר"א ניחא דס"ל רואין כו':

ובאותו ענין ראיתי להעיר בדברי התוס' ז"ל סוף עירובין שהקשו לר"י אמאי לא אתי עשה ודחי ל"ת דבל תוסיף ותי' כיון דבא ע"י פשיעה לא דחי ע"ש. וכבר העיר על דבריהם בטורי אבן בר"ה ע"ש ולי יש לדקדק כיון דמוקמינן למתני' בכוסות היכי שייך בזה דחיית עשה הל"ת הא בשעת זריקת כל כוס ליכא לברורי אי מקיים העשה או עובר על בל תוסיף וע"כ לא אמרינן דאתי עשה ודחי ל"ת היכא דקיום העשה ברור אבל הכא כל כוס לעצמו יש בו ספק אי יש בו קיום עשה או לאו דבל תוסיף ספיקא דבל תוסיף חמור מספיקא דקיום העשה דזה בקום ועשה וזה בשב ואל תעשה ותו איכא למידק למה נטרו בקושיא זו עד הכא בפלוגתא דר"א ור"י ולא הקשו כן דר"א ור"י בדמים עליונים ותחתונים שנתערבו אמאי לא אתי עשה דהזיית עליונים ודחי איסור נתינת תחתונים למעלה דע"כ ליכא בזה אלא איסורא דהתורה אמרה להזות למטה ולא למעלה ולא מסתבר לומר דלאו הבא מכלל עשה חמור מלאו גמור וחקירה זו נמצאת בד' הראשוני' ז"ל ובאמת אשכחן דחי' כזו לקמן בפ' דם חטאת גבי אם פסולה היא תיפסל דפריך הש"ס כה"ג ליתי עשה דאכילת קדשים ולידחי ל"ת דאכילת פסולין ויש לחלק דהתם קיום העשה ודחיית הלאו כאחד הם באים אכילה אחת אבל הכא אפי' בבלול שני מעשים הם הזיית עליונים לחוד ותחתונים לחוד והיכן מצינו כה"ג דעשה דוחה ל"ת דלא דמי לכלאים בציצית אלא דהתם מוכיח הש"ס דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש מהא דאסור לשבר עצם שיש בו מוח אע"ג דאיכא עשה דאכילת קדשים והתם וודאי ב' מעשים הם. וכבר הקשו התו' ז"ל שם הא לא הוי בעידנא דמיעקר לאו ושם יתבאר יותר ברצות ה':

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף