קרן אורה/זבחים/עה/ב

קרן אורה זבחים עה ב

דף ע"ה ע"ב

גמרא בכור לב"ש אין מאכילין לנדות תמורתו מהו כבר דקדקתי בחי' בכורות אמאי לא מיבעי' ליה לענין אכילת זר דאמרי ב"ש במתני' שם דבכור אינו נאכל לזרים תמורתו מהו והא דאין מאכילין לנדות ברייתא היא. ומלשון התוס' ז"ל בד"ה בכור אינו נפדה כו' נראה דס"ל דתמורת בכור נאכל במומו לבעלים ולא אדע מנ"ל הא ועוד דא"כ דלאו מתנות כהונה הוא פשיטא דנאכל לנדות ג"כ כמו שאר פסולי המוקדשין כדאיתא בבכורות שם דלא אמרו ב"ש אלא בבכור ובדברי הרמב"ם ז"ל בפ"א מהלכות בכורות מבואר להדיא דתמורת בכור לכהן כמו הבכור עצמו. וא"כ אין צורך לכל מה שהאריכו בד"ה בכור כו' דלענין מה שאמרה תורה דבכור אינו נפדה מיבעי ליה בתמורתו אי נפדה דבכור עצמו ע"כ הא דאינו נפדה היינו דלא מהני פדיון וצריך ליתנו לכהן דלגיזה ועבודה בכל פסולי המוקדשין לא מהני פדיון וכמש"כ התו' ז"ל ולמה נאמר בבכור לא תפדה אלא ע"כ אתי לאשמועי' דצריך ליתנו לכהן ושפיר מיבעי' ליה בתמורתו מאי ומש"כ התו' ז"ל דמיבעי ליה אם חלה קדושה על המעות צ"ע דא"כ חומר הוא בתמורה מבכור דבבכור לא חל קדושה על המעות ובתמורה חל קדושה על המעות. אלא דאכתי קשיא ליה במעשר דתנן ג"כ דאין לו פדיון למאי נפקא מינה בהא דאין לו פדיון כיון דאסור בגיזה ועבודה אפי' אחר פדיון וגם נאכל במומו לבעלים כמו כל פסולי המוקדשין וע' בבכורות פ"ב במתני' דיש עוד כמה חילוקים בין פסולי המוקדשין שנפדו לבכור ומעשר שנאכל במום ומד' התוס' ז"ל נראה דמפרשי הא דתנן התם בתמורה הרי הן כבכור ומעשר ויאכלו במומן לבעלים היינו לבעלים הראשוני' אבל באמת הכהן הוא בעליו של בכור וצריך עיון:

שם גמרא בכור אינו נפדה כו'. בכור אינו נשקל כו' הני תרתי בעיא חדא בחברתא שייכא דאם נפדה ממילא נשקל בליטרא דאיכא הנאה להקדש ופשיט לה מברייתא ותמורתן כיוצא בהן ובמתני' דתמורה נמי תנן תמורת בכור כו' הרי אלו כבכור ומעשר ופירש"י ז"ל התם דאינו נשקל בליטרא וצ"ל דלשון הברייתא ותמורתן כיוצא בהן דייק ליה טפי דלכל מילי כיוצא בהן:

שם גמרא כלום הקנה זה אלא מה שהקנו לו ע' בלשון הרמב"ם ז"ל פ"א מה' איסורי מזבח שכת' דאין יכול להתפיס אלא דבר הקנוי לו קנין גמור ולא זכיתי להבין דקדוק לשונו ז"ל דבר הקנוי לו קנין גמור משמע דמקצת קנין יש לו אלא דאין לו קנין גמור והרי אין לו קנין כלל בזה וצ"ע:

שם תוס' בד"ה שביעית אין לוקחין כו' ולא דמי למבשל ירק כו' דהירק מיתקן ע"י השמן כו' ולקמן לא משמע הכי דקאמרי א"ה איפכא מיבעי ליה אין מבשלין ירק של תרומה בשמן של שביעית ולדברי התוספת ז"ל הא כה"ג שרי לכ"ע כיון דהירק מיתקן בהכי. אבל הרע"ב והרמב"ם ז"ל פי' דהמיעוט הוא באכילת שביעית שאם יטמא ישרף כתרומה שנטמאת. ולפ"ז בלא"ה א"ש דמשום מיעוט שמן תרומה לא חיישינן כיון דאין לה זמן וע"כ צ"ל כל להנך דס"ל דמותר לאכול גם אחר הביעור כמבואר בתוי"ט פ"ט דשביעית משנה ח' וע' בתוס' ר"ע פ"ח שם מש"כ אלא דלא משמע הכי לקמן בגמ' דא"כ מאי אהני דתרומת ירק דרבנן כיון דהאיסור הוא משום מיעוט אכילת שביעית וע' תו' חדשי' שם אבל מהא דאסרי רבנן ליתן תבלי תרומה לתוך הקדשים מוכח דהאיסור משום מיעוט שמן אכילת תרומה ובירושלמי שביעית מייתי ברייתא דאין לוקחין שביעית בדמי מעשר שני ובעי למימר דבמחלוקת שנוי' ולר"ש שרי ומשני התם דלא שרי ר"ש אלא בתרומה דאוכלי תרומה זריזין הם וישמרו שלא יבא לידי פסול. משמע דלא ס"ל לחלק בין לכתחילה לדיעבד ובקושייא דאביי ממתני' דמעשר שני ופריך התם מהא דאמר ר"ש חבורת כהנים שאכלו בפסחים סוף פ' מי שהיה טמא ומשני דאוכלי פסחים ג"כ זריזין הם ומתני' דילן אשם שנתערב בשלמים פשיטא דזריזין הם דכהנים בעזרה זריזים הם וא"כ שלמי' שנתערב במעשר ר"ש נמי מודה דדוקא אוכלי פסח בזמנו זריזים הם כדאיתא התם בירושלמי ובסוף בכורות איתא דאפי' שלמים ומעשר גם כן יאכלו כחמור שבהם וע' מה שכתבתי שם:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף