קרן אורה/זבחים/עד/א

קרן אורה זבחים עד א

דף ע"ד ע"א

גמרא אמר רב טבעת כו' ונפלה כו' הותרו כולן וכתבו התוס' ז"ל דווקא נפלה ממילא אבל הפילה אפילו בשוגג לא. והא דפריך רבא ממתניתין דימותו כולן היינו משום דמיתה מאיליו ע"י כניסה לכיפה היא וגם בשור הנסקל פליגי בסנהדרין אם כולן ימותו ע"פ ב"ד וכמש"כ לעיל בריש פירקין וע' בה"ז ז"ל אלא דהא קשיא מאי פריך לרב הא איכא למימר דטעמא דרבנן משום דיחוי וכדאמר רבא גופא לעיל אי אקריב לא מרצי וי"ל דרב ס"ל ביומא בע"ח אין נדחים ואליביה פריך שפיר אמאי ימותו ואכתי קשה מאי משני רב דאמר כר"א אם קרב הראש כו' היכי מצי סבר כר"א הא רב בע"ח אין נדחין קאמר ביומא אבל בשחוטין אית ליה דיחוי ואמאי יקרבו כל הראשין הא כבר נדחו וצ"ל דבהא דיקריבו לא ס"ל כר"א מטעם דיחוי אלא בהך סברא דאמרינן דאיסורא מית ס"ל כר"א אבל הא קשיא הא כתבו התוס' ז"ל דהפילה הוא לרב נמי אסורים כולן ואם קרב הראש כו' אמאי יקרבו כולן הא זה בהפיל בידים וגם לזה י"ל כיון דבלא"ה יליף ר"א מקרא דע"י תערובות ירצו וכל חומר זה אינו אלא מדרבנן להכי מיקל אפילו הפיל בידים אבל בעלמא בעינן דווקא נפלה ממילא והשתא למ"ד בע"ח נדחין לא אשכחן מאן דפליג עליה דר"א בהך סברא דתלינן דאיסורא מית דהא דתנן במתניתין ימותו היינו משום דיחוי ואליביה מסתברא מילתיה דרב בטבעת כו' אבל למאן דס"ל בע"ח אין נדחין ע"כ מתניתין דימותו לא ס"ל הך סברא דאיסורא מית ופליג אר"א אלא דרב ס"ל כר"א בהך סברא בטעמיה ולא בהילכתא וכו'. והרמב"ם ז"ל כתב להא דרב נחמן בפרק שביעי מהלכות ע"א וכבר הקשו מפרשי דבריו א"כ אמאי פסק כסתם מתניתין דימותו כולן דמהא דפסק לקמן כרבנן דפליגי אר"א באם קירב כו' לא תיקשי משום דקיי"ל שחוטין נדחין ולא מהני להו שום תקנה אבל בע"ח פסק בהדיא דלא כרבא אלא אם הקריב הורצה דבע"ח אין נדחין כמבואר בדבריו ז"ל בפ"ו מה' פסולי המוקדשין וא"כ כי מית חד מינייהו נימא דאיסורא מית והשאר לישתרי וד' הבה"ז ז"ל אינן מובנים מש"כ לד' רבא בשיטתו של הרמב"ם ז"ל. ובהדיא פ' דלא כרבא והנה למאי דמסיק אנא נמי תרתי קאמינא דלא שרו ליהנות אלא שנים יחד א"כ בשלמא גבי ראשין י"ל דיקריב ב' ראשין כאחת אבל במתניתין בזבחים חיים ליכא למימר דישחוט שני זבחים כאחת דאסור לשחוט שני זבחים כאחת ושפיר ימותו כולן ואין להם תקנה אלא דלד' הרמב"ם ז"ל ז"א דהוא ז"ל מפרש דהא דלא התיר ר"א אלא שנים היינו שכבר קרבו שנים אחר כן מותר להקריבן אפילו אחת אחת כמבואר בדבריו ז"ל פ"ז מה' ע"א ובפי' המשנה כאן וא"כ הדרא קושיא לדוכתא במתניתין אמאי ימותו כולן כיון דמיתו תרתי מינייהו אינך לישתרי והיה נראה דלד' הרמב"ם ז"ל ג"כ לא התיר ר"א אלא כשהקריב שנים בבת אחת דלכאורה ד' הרמב"ם ז"ל טעמא בעי ומה לי אם קרב ראש אחד או שנים ומ"ש אם קרב ראש אחד לא תלינן ביה איסורא ואם קרב שנים תלינן בהו איסורא וצ"ל דאם קרב ראש אחד לא שרינן אינך ולמימר דבע"מ כבר קרב דא"כ לא הורצה הראשון והיכא דמקלקלין לאינך לא אמרינן שאני אומר אבל אם קרבו שנים הראשונים ג"כ הורצו דהא מספקא לן הי מינייהו בע"מ הוא ושפיר תלינן בהו איסורא ועיין בדבריו ז"ל בפי' המשנה הכא וא"כ גבי בע"ח שנתערבו דליכא מיתה בב' זבחים כאחת דאי אפשר לצמצם אלא כי מית חדא חדא הוא דמיית לא אמרינן בהא דאיסורא מית אבל לא נתבאר בדבריו דבעינן שיפלו שתים לים הגדול בבת אחת וכן לא שייך בטבעות ובהא דמתניתין דימותו כו' הך סברא שכ' בהא דבעינן שיקרבו ב' ראשין כאחת דהכא ליכא קלקול אי תלינן איסור בהך דנפלה ונראה לומר עוד דבנפלה לים הגדול דווקא הוא דקאמר ר"נ דתלינן באיסורא כיון שנולד בהן דבר חדש נפילה זו אמרינן דאיסורא נפל דהוי כס"ס וכמש"כ הכ"מ ז"ל אבל במתניתין דימותו כולן כך דינייהו מתחילתן אין חוזרין להתירן אחר מיתת חד מינייהו כיון דלא נתחדש בהן דבר והא דפריך רבא ממתניתין לר"נ הכי פריך מנ"ל האי קולא למתלי איסורא בהך דנפלה הא במתניתין ג"כ איכא למיתלי במיתת הראשון דאיסורא מית ואינך לישתרי ונהי דיש לחלק כנ"ל אבל מנלן הא. ומשני הוא דאמר כר"א כו' פי' לא דס"ל כר"א כהילכותיו אלא כיון דשמעינן לר"א דס"ל האי סברא אפילו אם קרב הראש כו' אלמא דר"א מיקל בהך סברא יותר והשתא שפיר מכריע ר"נ מסברא דנפשיה דבנפלה לים הגדול כ"ע מודו דתלינן דאיסורא נפל ולפ"ז אין צריך לומר דהא דפסק כחכמים דר"א הוא משום דשחוטין נדחין אלא משום דבהקריב בידים לא מקילינן בהא:

ועפ"ז נתיישב לי מאי דקשה לכאורה בד' הירושלמי שהביאו הראשונים ז"ל דר' יוחנן פליג אדר"ל בהך סברא ולא תלינן דאיסורא נפל והא ר"י ס"ל בע"ח נדחין וא"כ לא אשכחן מאן דפליג אר"א "א בהך סברא דתלינן דאיסור כבר קרב דרבנן דפליגי עליה וכן מתניתין דימותו כולן טעמייהו משום כיון דאידחו אדחו אבל בהך סברא דתלינן דאיסור נפל או קרב או מת לא שמעינן דפליגי עליה דר"א ולפי הנ"ל ניחא כיון דבסברא פליגי ור"י לא ס"ל האי סברא אפילו בנפלה לים הגדול ועי' בירושלמי ובדברי הרמב"ם והראב"ד ז"ל בפט"ו מה' תרומות ובכ"מ שם:

ויש לי מקום עיון בהלכה זו במאי דאמר רבא לעיל דלמ"ד בע"ח אין נדחים אי אקריב מרצה וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ו מה' פסה"מ דכל בע"ח פסולין שנתערבו אם הקריב מרצה דבע"ח אין נדחין ואמאי הא אפילו נשחטו עדיין באיסורן קיימי ואסור להזות דמן ולהקטירן וא"כ אחר שחיטתן ג"כ דחוין הם ובמאי מרצין וכבר הערתי לעיל בזה ולפי מש"כ לעיל דהא דלא קי"ל כר"א באם קירב הראש כו' היינו משום דשחוטין נדחין ואפילו אי תלינן איסורא בראשון שכבר קרב תו לא מיתחזי אחרינא א"ש קצת דזה דווקא אם נתערבו שחוטין אבל אם נתערבו בע"ח והאחד נשחט ראשון תלינן איסורא בו והשאר מרצין אלא דא"כ אפילו לכתחילה אמאי לא יקרבו האחרונים שהן כבר בחיים אחר שחיטת שנים הראשונים דתלינן איסורא בהו דבע"ח אין נדחין וצ"ע ויתבאר עוד בזה בפירקין בס"ד:

שם גמ' פירשו ארבעים למקום אחד כו'. צריך לדקדק אי דוקא נקט ארבעים וששים או לאו דווקא אלא אפילו פירשו מ"ט למקום אחד אינן אוסרות. ונראה דל"ד ארבעים וששים נקיט דאל"ה קשיין דיוקי אהדדי מ' אינם אוסרות הא יותר ממ' אוסרות והדר קאמר ששים אוסרות הא נ"ט אינם אוסרות אלא וודאי ל"ד קתני אלא כל למטה מהרוב אינם אוסרות היינו מארבעים עד מ"ט דאמרי' איסורא ברובא איתא אבל מחמשים ויותר אוסרות ואפי' חמשים דהוי מחצה כיון דליכא רובא באינך שלא פירשו. ויתבאר יותר בשמעתין בזה כי אמריתא קמיה דשמואל א"ל הנח לע"ג שספיקה וס"ס אסורה עד העולם. מזה משמע דעיקר שריותא דרב הוא מטעם ס"ס וא"כ אמאי לא שרי אפי' פירשו חמשים למקום אחר ונתערבו דהא אכתי איכא ס"ס בכל חדא שמא דהתירא נתערב. ואת"ל דאיסורא שמא זו לאו איסורא היא ונראה מזה דליכא שריותא דס"ס אלא בכה"ג דאיכא ג"כ ביטול רובא בכל תערובות. ואע"ג דבעלמא בכל איסורין שרינן בס"ס לחוד כמו ספק תחתיו כו' ואת"ל כו' שמא באונס הכא בספק תערובות לא מקילינן אלא אי איכא רובא דהתירא בכל התערובות. וא"כ י"ל דס"ס שלא ע"י תערובות גם בע"ג שרי כמו בכל האיסורין ולא החמיר הכא שמואל לאסור ס"ס בע"ג היינו ע"י תערובות. וכבר הערתי לעיל בד' התוס' ז"ל בד"ה נתערבו באחרות שנראה מד' דספק אחד בגוף וספק אחד בתערובות ג"כ שייכא בהך פלוגתא דהני תנאי בס"ס. ולפי הנ"ל אין ראיה כ"כ וי"ל דלא פליגי בכה"ג ואיכא למימר לקולא ולחומרא אפי' מאן דמחמיר הכא היינו דווקא היכא דכל הספיקות ע"י תערובות אבל היכא דאיכא ספק אחד בגוף אפשר דשרי או איפכא אפילו מאן דמיקל הכא היינו משום דבכולהו ספיקי איכא ביטול ברוב אבל היכא דחד ספק בגוף וחד בתערובות מודה דאסור:

ומסקינן דתנאי פליגי בזה ר' יהודה מחמיר בס"ס אפילו עד העולם ור"ש מתיר אבל בין בברייתא דספק עו"ג כו' ובין בד' ר"ש נקט ג' תערובות וכתבו התוס' ז"ל דל"ד הוא וכן משמע מהא פירשו ארבעים למקום אחד אינם אוסרות משמע דבתערובות הב' ג"כ שרי מטעם ס"ס וכבר נחלקו בזה הראשונים ז"ל כמבואר בטור וש"ע יו"ד סי' ק"י טעמם ונימוקם:

ועוד נראה מהא דשרי רב בנפלה א' לים הגדול מוכח ג"כ דבב' תערובות לחוד שרי ג"כ דהא הכא ליכא ג"כ אלא ב' ספיקות והיינו דהרמב"ם ז"ל לא כתב להיתר דנפלה לים הגדול אלא גבי טבעת של עו"ג וכן כתב שם דתערובות הב' מותר אבל בשאר איסורין דבעינן דווקא ג' תערובות כמש"כ בה' מאכלות אסורות לא כתב להתירא דנפלה לים הגדול. אלא דבש"ע לא כתב כן דהוא ז"ל פסק בסי' ק"י דבעינן ג' תערובות וכ' נמי להתירא דנפלה לים הגדול ובשמעתין יתבאר עוד בזה:

שם ושמואל סבר לה כר"י בחדא כו' מכולה שמעתין מוכח דע"ג חמירא משאר איסורין וכבר תמהו על הרמב"ם ז"ל מפרשי דבריו על שהקיל בע"ג בב' תערובות וגבי שאר איסורין הצריך ג' תערובות עיין בכ"מ ולח"מ ז"ל מש"כ ליישב בדוחק. ולקמן אמרינן ואיבעית אימא סבר לה כר"א ופירש"י ז"ל ב' לשונות ול"ק כבר הקשו התו' ז"ל עליו ועוד לפי שיטה זו דבעינן ג' תערובות וודאי ליכא לפרושי הכי דאפילו אי גרסינן שם ואחרות באחרות לא שמעינן דג' תערובות אסורין דהא ר"ש נמי מודה בב' תערובות דאסור וכאידך לישנא ג"כ ליכא לפרושי לשיטת הרמב"ם ז"ל דהא דבעי ר"א שנים היינו שיפלו שנים ולא שיהנה בהם שנים שנים ואולי מפרש הרמב"ם ז"ל דקאי אדרב דמתיר בס"ס היינו בב' תערובות והא אפילו ר"ש דמיקל מצריך ג' תערובות ומשני הוא דאמר כר"א דמתיר בקרב הראש של אחד מהן דליכא אלא תרתי ספיקא כמו בב' תערובות אבל עדיין אין זה מספיק דמנ"ל לחלק בין ע"ג לשאר איסורין ונסתרה ממני דרכו של הרמב"ם ז"ל בזה וגם פירושו בהאב"א דקאמר הש"ס לא נתברר לי ואולי איזה נוסחא אחרת היה לו וע' במג"ע פ"ז מה' ע"ג מה שכתב שם:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף