קרן אורה/זבחים/עג/א

קרן אורה זבחים עג א

דף ע"ג ע"א

תוס' בד"ה ר"מ אומר כו' תימא לר"ל כו' והוי אפשר לומר דר"מ ור"י פליגי בהא דלר"מ ליטרא קציעות לא הוי אפילו כל שדרכו כמו רמונים שכתבו התוס' ז"ל לעיל דלר"מ לא הוי כל שדרכו ור"י ס"ל דהוי כל שדרכו בין ליטרא קציעות ובין סתם רמונים כמש"כ התוס' ז"ל לעיל אלא דלפי מאי דמשמע ביבמות דר"ל לא מחמיר אליבא דר' מאיר אלא באיסור דאורייתא בכל שדרכו אם כן י"ל דלר"מ נמי חשיבי רמונים כל שדרכו ואפ"ה איצטריך למימר דרימוני בדן הוזכרו לקדש בכ"ש דאפי' בז"הז דתרומה דרבנן מקדש ואי קשיא הא קשיא דהא בפ' יוצא דופן ד' מ"ז משמע דר"מ ס"ל חלה בז"הז דאורייתא וכש"כ תרומה כי הא דמסיק התם וא"כ ליטרא קציעות לר"מ אמאי בטיל וצ"ל דר"ל ס"ל כרבנן דבי רב התם דאפי' אי חלה דאוריי' תרומה דרבנן וביבמות הארכתי יותר:

שם תוס' בד"ה ר' יהודה אומר כו' עיין בדבריהם ז"ל שהאריכו בשם ר"ת ז"ל דהא דאמר ר"י מב"מ לא בטיל הוא דווקא בדבר לח שנתערב דומיא דדם פר ושעיר אבל ביבש מודה דבטיל כדאמר הכא וכה"ג כתב לענין תרומה ודעתו דתרומה ג"כ לא בטיל מב"מ כדמשמע מהא דאמר ר' יוחנן בע"א ב' כוסות כו' דומיא דטבל והא דבעלמא בטיל היינו ביבש. ויש לדקדק בשלמא מב"מ לר"י י"ל דלא ילפינן אלא דומיא דפר ושעיר אבל בתרומה מנלן לחלק בין לח ליבש דע"כ הא דהחמירו בהני דלא בטלי דווקא במינו היינו משום דבשלא במינו יש גבול בנ"ט אבל במינו דליכא גבול החמירו בכ"ש ואם כן מה לי לח ומה לי יבש. ועוד דהא טבל אפי' ביבש לא בטיל דאית ביה עוד טעם משום דבר שיש לו מתירין כדאיתא בנדרים וכמש"כ התוס' ז"ל בסוף ע"א ואם כן תרומה נמי חד דינא עם טבל לדברי ר"ת ז"ל ועוד דאם כן תרומת מעשר ליבטיל דלא שייך ביה כעלייתה כו' והרי"ט ז"ל הקשה לר"ת מכמה דוכתי דתרומה בטיל אפילו בלח ובנדרים נמי אמרינן דתרומה בטילה ולא הוי דבר שיש לו מתירין:

וחזר ר"ת ז"ל מהאי חילוקא דלח ויבש וכתב ליישב הני סוגיא כשיטת ר"ח דלא הוי מין במינו אלא היכא דמבטל יכול להיות כבטל ע"ש וגם בזה צ"ע אם אמר ר"ח למילתיה לענין תרומה דהא דמחמירין בי' במינו הוא חומרא דרבנן מנ"ל דאמר ר"ח למילתיה דאטו בדבר שיש לו מתירין דלא בטיל במינו ג"כ נימא דאצטריך האי תנאה דר"ח שיוכל המבטל להיות כבטל או איפכא וע"כ לא אמר ר"ח למילתיה אלא לר"י דמב"מ מדאורייתא לא בטיל בהא קאמר ר"ח דבעי' שיהו שוין לגמרי. ומה שהכריחו לר"ת ז"ל שמעתא דר"י בב' כוסות נראה יותר כמש"כ התוס' ז"ל בסוף דבריהם לפרש דלא מצינו בשום מקום שהוזכר איסור משהו בתרומה אלא דקושיא זו דר' יהודה אדר' יהודה וודאי קשה אמאי בטיל תרומה במאה ואחד במינו הא ס"ל דמין במינו לא בטיל ואולי י"ל כיון דר"י מיקל בתערובות תרומה אפי' ע"י שיתן עיניו בצד זה ויאכל בצד זה כדאיתא בשבת פ' נוטל והיינו דמדומע הוא כתחילתה דסגי בנותן עיניו כו' ה"נ בתערובתה לא מחמיר יותר מתחילתה. ובלאו הכי הקילו כאן קולות שלא מצינו בשאר אסורין לצרף גם התחתונות אע"פ שאינן בהספק משום דתרומה דרבנן וכה"ג אשכחן לר"י בציר דבטיל משום דזיעה בעלמא הוא ולא הוי אלא איסור דרבנן וצ"ע ועיין בירושלמי פ"ה דתרומות דמייתי התם להא דר"ח נבילה בטילה בשחוטה ומשמע התם דחולין אפשר להיות כתרומה עיין שם:

שם בא"ד ולא מצי למפרך מטבל ויי"נ כו' לא הבנתי דבריהם ז"ל דהא ר"ש חשיב התם טבל בכלל דבר שיש לו מתירין דלא בטיל והיכי שייך למיפרך מטבל וגם מש"כ דג' מחלוקת בדבר ולרבנן טבל ויי"נ גם כן בטיל אינו מוכרח דברייתא דתניא כוותיה דר"י בטבל לכ"ע היא משום דהוי דבר שיש לו מתירין או משום דכהתירו כך איסורו ולא שייכא כלל לפלוגתא דר"י ורבנן במין במינו ויי"נ גם כן משום חומרא דע"ג החמירו בה לכ"ע וכמבואר בדברי הראשונים ז"ל במשנה דואלו אסורין ואוסרין בכ"ש בסוף ע"א וכסתמא דמתניתין התם יי"נ אוסר בכ"ש משום חומרא דע"ג אלא דהא דקאמר התם לר"י זה הכלל לאתויי טבל קשה קצת מאי אריא טבל הא איכא כמה איסורי דהוי יש לו מתירין וכבר מבוארים הדברים בזה בדברי הראשונים ועיין בפי' המשניות להרמב"ם ז"ל שם בע"א במשנה דיי"נ אוסר בכ"ש:

שם גמרא ונימשוך וניקרב חד מינייהו ונימא כל דפריש מרובא פריש ופריך ונימשוך הוי ליה קבוע אלא ניכבשינהו דניידי כו' היה נראה דלא פריך הכי אלא בבע"ח דבהו שייך ניכבשינהו דניידי אבל בשאר מילי דחשיבי ולא בטלי לא שייך ניכבשינהו אבל התוס' ז"ל ביבמות דף פ"א בד"ה כולן ידלקו כתבו גבי חבילי תלתן ג"כ להאי טעמא שמא יבואו עשרה בני אדם ויקחו בבת אחת וכבר כתבו התוס' ז"ל לעיל בריש פירקין דהא דבטבעת של עו"ג שנתערב אסור אפילו פירש משום גזירה שמא יקח מן הקבוע ולדעת ר"ת ז"ל חילקו שם בין בע"ח לשאר מילי ועיין בדין זה בטור וש"ע באורך והרבה חלוקי דיעות בזה מהראשונים ואחרונים ז"ל ועיין בכו"פ שם שדקדק על הך קושיא דנכבשינהו כו' הא כבר נדחו ומאי אהני הכבישה אח"כ וכתב שם דקושיא זו הוא למ"ד אין בע"ח נדחים. והוא תמוה דהא רבא גופא מסיק השתא דאמר רבנן לא נקריב אי אקריב לא מרצי וכמ"ד בע"ח נדחין. אלא נראה דאין זה דיחוי כלל כיון דאפשר לברר התירא מתחילתו לא נדחה העיקר ודיחוי זה שע"י תערובות לאו דיחוי גמור הוא וכמו שיבואר לקמן בס"ד והכא דאפשר לברר התירא לא הוי דיחוי כלל ועדיף מהא דאמרינן בעלמא כל שבידו לא הוי דיחוי דהוי דיחוי לשעה:

והנה לפי משמעות סוגיא דשמעתין דאפילו ליקח מן הקבוע לאו איסור דאורייתא הוא וכמש"כ התוס' ז"ל לקמן בד"ה אלא אמר רבא וא"כ מסתבר סברת ר"ת ז"ל אליבא דר"י דביבש ביבש אפילו מין במינו בטיל כיון דיש לו היתר להפרישן אחד אחד ונימא כל דפריש מרובא פריש לא חל עליהם שום איסור לאסור בכ"ש אלא די"ל דע"כ לא כתבו התוס' ז"ל דלא הוי קבוע דאורייתא אלא משום דמדאורייתא ברובא בטיל א"כ לר"י אי מב"מ לא בטיל אפי' ביבש הוי ליה קבוע דאורייתא ואסור ליקח מן הקבוע ד"ת. ומ"מ יש לומר כיון דיש להם היתר ע"י דניכבשינהו כו' אכתי לא חל שם איסור על התערובות ולהכי לא קאמר ר"י בהא דמין במינו לא בטיל ועיין גם בזה בדברי הראשונים ז"ל בטור וש"ע סי' הנ"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף