קרן אורה/זבחים/סט/ב

קרן אורה זבחים סט ב

דף ס"ט ע"ב

גמרא אף עוף דבר שמכשיר באכילה מטהרת טריפתה ופירש"י ז"ל דע"כ למליקה אתי דלשחיטה מק"ו שמעינן והתוס' ז"ל ד' נ"ב כ' דק"ו פריכא הוא ע"ש ואהקישא סמיך וא"כ יקשה דילמא לא איתקש אלא לשחיטה לחוד ולא למליקה וצ"ל דמסתברא ליה לר"מ דאיתקיש לכל דבר המכשיר ומה לי שחיטה בחוץ או מליקה בפנים כל שהוא מכשיר מטהר טריפתה וע"כ צ"ל כן לפמש"כ בד"ה וכי כו' דהקישא דזאת תורת אצטריך גם למילי אחרינא אלא דאין הקיש למחצה א"כ אכתי מנ"ל דאיתקש למליקה דלמא לשחיטה לחוד הוא דאיתקש כיון דהקישא לאו מיותר הוא אלא צ"ל דלא מסתבר ליה לר"מ לחלק בין שחיטה למליקה כיון דשניהם מכשירים הם ורבי יוסי הוא דס"ל דדווקא שחיטה מטהרת ולא מליקה או משום דשחיטה ילפינן בק"ו או מהקישא דזאת תורת ועי' בפי' המשנה להרמב"ם ז"ל ונראה דפלוגתא דר' מאיר ור"י הוא דווקא למ"ד יש שחיטה לעוף מה"ת ולהכי ס"ל לר' יוסי דלא ילפינן ק"ו או היקש אלא לשחיטה ולא למליקה אבל למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת ולא בעינן אלא נחירת הסימנים וודאי אין לחלק בין שחיטה למליקה ושפיר ילפינן בק"ו או היקש דבעוף נחירתה גם כן מטהרת טריפתה מטומאתה ובין בשחיטה ובין במליקה חד דינא להו כיון דלא שייכא שחיטה בעוף ועפ"ז לא הבנתי דברי התוס' ז"ל בחולין דף כ"ח גבי הא דפריך התם למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת ממתניתין דמלק בסכין מטמא ואי אין שחיטה כו' נהי דאיטרפא במפרקת תיהני ליה סכין לטהרה מידי נבילה וכתבו התוס' ז"ל דזה דלא כר' יוסי דאמר דאין מליקה מטהרת אלא שחיטה אלא כר"מ דאמר מליקה ג"כ מטהרת דאע"ג דמלק בסכין לאו שחיטה הוא זה כדאיתא התם בחולין מפני שהוא מחליד וכו' ולפי הנ"ל למ"ד אין שחיטה לעוף פשיטא שאין לחלק בין שחיטה למליקה ואתיא שפיר גם לר' יוסי דס"ל להאי ק"ו או הקישא דלטעמיה דס"ל יש שחיטה לעוף הוא דחילק בין שחיטה למליקה ולא ילפינן מבהמה אלא שחיטה כמו בבהמה אבל למ"ד אין שחיטה וודאי אין חילוק ובאמת הא דפריך הש"ס התם מהא דמלק בסכין רישא דמתניתין נקט וה"ה דתיקשי מכל הני דתנן לעיל דמטמאין בבית הבליעה ולמ"ד אין שחיטה לעוף תהני להו לכולהו מליקתן לטהר מידי נבילה דלא גריעי מליקה זו מנחירה בעלמא ולהאי תנא לא אשכחן שום גווני דליטמא כל שמלק הסימנים ולשחיטה שהיא לפנים הוא דאצטריך קרא משום דמליקה הוא דווקא בעצמו של כהן וה"א דע"י סכין בפנים נבילה היא להכי איצטריך קרא גם להאי מ"ד והדבר מוכרח כמש"כ דלדברי התוס' ז"ל דפירכת הש"ס שם בחולין הוא אליבא דר"מ דמליקה ג"כ מטהרת הטריפה יקשה מאי פריך הא מתניתין דלעיל ע"כ לא ס"ל כר"מ וכמש"כ לעיל דלר"מ דמליקה מטהרת את הטריפה אע"ג דאם עלה ירד ולר"א אפילו אווזין ותרנגולין מטהרת ה"ה דתורין שלא הגיע זמנן כו' דמטהרת. ועיין בתוס' יו"ט פרק י"ב דמכילתין שצידד לומר דנמצאת טריפה הוי פסולו בקודש וא"כ י"ל דר"מ דווקא בנמצאת טריפה פליג דהוי פסולו בקודש ולפ"ז גם אליבא דר"מ לא א"ש פירכת הש"ס בחולין דהתם טריפה היא מעיקרא ע"י שבירת המפרקת ובכה"ג אפילו לר"מ אין מליקה מטהרת אלא דדברי התוס' יו"ט ז"ל אין מוכרחים וכמו שיתבאר שם בס"ד ובלא"ה הא אפי' באווזין ותרנגולים מטהר ר"מ וע"כ מתניתין דלעיל לא ס"ל כוותיה אבל למש"כ ניחא דלמ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת תיקשי בכל הני דמתניתין דלעיל תיהני להו נחירת הסימנים לטהר מידי נבילה דדווקא למ"ד יש שחיטה לעוף אם אין הזבח פסולו בקודש מליקתו נבילה היא אבל למ"ד אין שחיטה אפי' אין פסולו בקודש נחירת הסימנים יטהרו מידי נבילה וזה ברור:

וע"פ הדברים האלה יתורץ מאי דאיכא לאקשויי למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת מהא דקיי"ל בשחוטי חוץ דאשחיטת עוף קדשים חייב ואמליקה פטור וכיון דאין שחיטה מ"ש שחיטה דמחייב ומ"ש אמליקה דפטור ולפי הנ"ל ניחא דמשו"ה פטר רחמנא אמליקה אע"ג דלאו נבילה היא מ"מ כבר נעשית טריפה על ידי שבירת המפרקת וקמ"ל קרא דמליקה בחוץ לאו מליקה היא ונעשית טריפה בשבירת המפרקת ולבתר הכי כי נחר הסימנים אינו ראוי' לפנים ופטור עליה בחוץ אבל בשחיטה היינו נחירת הסימנים דהוי כשחיטה בעוף מחייב בחוץ מריבויא דאו אשר ישחט וע"ש במהרש"א ז"ל ובמהר"ם ז"ל שם:

שם גמרא אם טריפה חיה הרי נבילה אמורה ואי אינה חיה הרי היא בכלל נבילה וכתבו התוס' ז"ל בשם פי' הקונטרס דאי אינה חיה מיד ירדה לה טומאה מחיים ע"ש. ותמהו התוס' ז"ל ע"ז דמילתא פשיטא דאין טריפה מטמא מחיים ובאמת תימה הוא לומר כן דאטו בבהמה דשחיטתה מטהרת טריפתה הוא דוקא למ"ד טריפה חיה אבל ברש"י לפנינו לא כ' כן בפירוש ויש לכוין דבריו ז"ל לדברי הר"ר חיים דוודאי היא עצמה אינה מטמאה מחיים אלא אם טריפה אינה חיה אם תלש ממנה בשר הרי היא בכלל נבילה ולא צריך קרא לזה אלא להביא טריפה ששחטה ואתי לאשמועינן דטריפה חיה ואפ"ה חל עליה טומאה מיד לענין זה אם אכל ממנה כזית בשר ושחיטה ג"כ אינו מועלת בה עיין בפרש"י ז"ל שנראה כן מדבריו אבל גם לפ"ז קשה דא"כ איכא עוד נפ"מ בין עוף לבהמה דבהמה שחיטתה מטהרתה וע"כ בשר הפורש ממנה נמי טהור ובעוף בשר הפורש מן הטריפה מטמא וזה לא הוזכר כלל בדברי רבי יהודה ועוד דלהאי פירושא גם כן למ"ד טריפה אינה חיה וודאי בשר הפורש ממנה מטמא וא"כ הדק"ל אמאי מטהרת שחיטת בהמה טריפתה כיון דכבר ירדה לה טומאה מחיים לעניין בשר הפורש ממנה והנכון בזה כמש"כ ויש לפרש אי טריפה חיה היינו בחיותה הרי נבילה אמורה וזו לאו נבילה היא ואי טריפה אינה אלא טריפה שמתה הרי היא בכלל נבילה:

והנה במתניתין דפ' בהמה המקשה תנינן הא דבהמה שחיטה מטהרת טריפתה הוא מסברא בעלמא דאין ללמוד מטמאה דאין שחיטתה מטהרתה דטמאה אין במינה שחיטה אבל טריפה יש במינה שחיטה ובן ח' חי ג"כ אין במינו שחיטה וא"כ דמסברא קים לן דשחיטה מטהרת הטריפה יקשה למה לי לר"מ למילף עוף מבהמה במה מצינו או בהיקש הא האי סברא גופא דאיכא בבהמה איכא נמי בעוף וכן לר' יהודה מ"ט בעוף אין שחיטתו מטהרת ואי מקרא נפקא ליה א"כ נילף בהמה מעוף דאין שחיטה מטהרת הטריפה. וע"כ צ"ל דתנאי דמתניתין ס"ל כתנא דברייתא דאמר בן ח' יוכיח דאין השחיטה מטהרת ויליף מקרא דלאכלה דשחיטה מטהרת ויליף ר"מ במה מצינו לעוף ולר"י גלי רחמנא בעוף דאין שחיטה מטהרת אלא דאכתי טעמא בעי מ"ש עוף מבהמה לר"י הא עיקר טעמא דבעי קרא לטריפה דשחיטתה מטהרתה הוא משום דלא נילף מטמאה דאסורה ואין שחיטתה מטהרתה ה"נ טריפה דאסורה מחיים אבל בלאו הכי מסתבר דשחיטתה מטהרתה א"כ השתא דגלי רחמנא בבהמה דהשחיטה מטהרת כיון שיש במינה שחיטה אם כן מ"ש עוף דאין השחיטה מטהרת. והר"מ ז"ל בפי' המשנה ריש טהרות כתב כיון דטומאת נבלת העוף אינו דומה לטומאת נבלת בהמה ס"ל לר"י דלא ילפינן עוף מבהמה והיינו כדאמרינן לקמן בשמעתין דטומאה זו חידוש הוא והחמירה בה תורה אפילו בטריפה ששחטה אלא דהא תינח לענין טומאה אבל לענין איסור ולאו דנבילה מאי א"ל מ"ש דבבהמה ליכא לאו דנבילה בטריפה ששחטה ובעוף איכא לאו דנבילה הן אמת דלר"י ליכא לאו דנבילה גם בעוף דאין איסור נבילה חל על איסור טריפה:

ובשבת פרק ר"א דמילה משמע דאיכא עוד טעמא למימר דלא מהני שחיטה לטריפה משום דהוי כמתה דיליף התם ר"י בר"י ור"א בר"ש לבן ח' דשחיטתו מטהרתו מטריפה אע"ג דמתה היא שחיטה מטהרת ה"נ. ולפ"ז איצטריך קרא מהאי טעמא שלא נימא דהוי כמתה ואם כן י"ל דדווקא בבהמה הוא דגלי רחמנא דלאו כמתה הוא אבל בעוף דזוטר חיותה הרי היא כמתה ולא מהני לה שחיטה וי"ל דהך מילתא תליא בפלוגתא אי טריפה חיה אי לא דלמ"ד טריפה חיה הא דאיצטריך קרא לטריפה דהשחיטה מטהרת הוא כי היכי דלא נילף מבהמה טמאה ולמ"ד טריפה אינה חיה איצטריך קרא דלא נימא דהוי כמתה ואין לה שחיטה ועפ"ז נראה דר"י בר"י דשבת דיליף בן ח' דשחיטה מטהרתו מטריפה פליג אדאבוה ר"י דמתניתין דס"ל בעוף אין שחיטתו מטהרתו דלר"י הא מצינו טריפה שאין השחיטה מטהרת והיינו משום דזוטר חיותה וכש"כ בן ח' דכמת הוא לכ"ע ולפי הנ"ל צ"ל דס"ל לר' יהודה טריפה אינה חיה ובחולין בעינן למימר דר"י ס"ל דטריפה משבחת ע"ש דף נ"ז ועדיין צ"ע יותר בזה. וראיתי למי שדקדק לרבי יהודה שחיטת חולין בפנים מנ"ל דמטהר לפרש"י ז"ל לעיל דיליף משלא בהכשירו בחוץ כגון שחט את הטריפה ולר"י דטריפה אין שחיטה מטהרת טריפתה מא"ל וכבר כתבתי לעיל דחולין בפנים שמעינן משחיטת קדשים בפנים ובחוץ כמש"כ התוס' ז"ל שם אלא דאפילו לפרש"י ז"ל נראה דל"ד טריפה הוא דחשיב שלא בהכשירו אלא כל שנאסר באכילה או בהנאה ושחטו חשיב שלא בהכשירו לפי' רש"י ז"ל וגם ר' יהודה מודה בכהאי גוונא דמטהרת שחיטתה ושפיר ילפינן מינה ובלא"ה ר"י ס"ל חולין בעזרה לאו דאורייתא אלא דשיטת רש"י ז"ל שם בפסחים, דבהנאה הוא דלאו דאורייתא:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף