קרן אורה/זבחים/סו/א

קרן אורה זבחים סו א

דף ס"ו ע"א

גמרא אלא מעתה גבי בור דכתיב ולא יכסנו ה"נ דאין צריך לכסות צריך לדקדק מאי מדמי הש"ס הני תרי קראי להדדי קרא דומלק את כו' ולא יבדיל נאמר בלשון ציווי ויש לפרש ולא יבדיל בשני פנים או שבא באזהרה שלא יבדיל או שבא לומר דאין צריך להבדיל אבל התם גבי בור לא נאמר בלשון ציווי אלא דרך מקרה כי יפתח איש בור כו' ולא יכסנו מנ"ל למימר דאין צריך לכסות קאמר וצ"ל דפריך אי מפרשינן דבר הנאמר בלא היינו אין צריך א"כ ולא יכסנו נמי נפרש כן אין צריך לכסות וה"ק קרא כי יפתח איש כו' א"צ לכסותו אלא ש"מ דלא דקרא הוא דבר שאינו במוחלט או שלא יעשה כן או שלא עשה כן:

ומסיק הכא מכדי כתיב והקריבו כו' לא יבדיל למה לי ופי' רש"י ז"ל דאי לא יבדיל אזהרה היא מנלן בעולה אזהרה שיבדיל דווקא הא לא שמעינן אלא דאינו מוזהר להבדיל אלא ש"מ דלא יבדיל אין צריך להבדיל קאמר וקשה קצת דילמא לא יבדיל אזהרה היא ובעולה קאמר דיכול להבדיל אבל אינו מחויב והיה נראה לפרש כפשוטו דמוהקריבו נפקא דבחטאת אינו מבדיל ובעולה מבדיל מדחלק הכתוב בין חטאת לעולה ש"מ דאין דומין זל"ז ולא יבדיל למה לי ש"מ אין צריך להבדיל וע"כ הא דחילק היינו דבעולה מחויב להבדיל ובחטאת אינו מחויב. אבל אכתי תיקשי הא איצטריך לא יבדיל למלקות כמבואר בד' הרמב"ם ז"ל דאם הבדיל לוקה ועי' בק"א שהאריך בזה ועי' צ"ק ז"ל שהביא יש מקשים מלאו דועצם לא תשברו בו דילמא אין צריך קאמר דה"א שצריך לשבר לראות אם ניקב קרום של מוח ע"ש ואין זה קושיא דמאי איריא דכתבי' רחמנא להאי גבי פסח לישמעינן בכל הקדשים אלא דיש להקשות דילמא כתביה רחמנא שאין צריך לשוברו מפני המוח שיש בו אע"ג דמצוה לאכלו וה"א דצריך לשבר העצם ולאכול המוח קמ"ל דאין צריך לשוברו וגם הא לא קשיא דא"כ לכתביה רחמנא בשאר קדשים הנאכלים דאיכא מצוה באכילתן ובלא"ה לא סלקא במסקנא הכי אלא דווקא הכא מדכתיב והקריבו כו' ע"כ לא יבדיל אין צריך להבדיל אבל בעלמא וודאי לאו נאמר:

הדרן עלך קדשי קדשים פרק ששי חטאת העוף פרק שביעי משנה חטאת העוף שעשאה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת כשרה וכ' התוס' ז"ל דזו היא מצותה ואגב אחריני נקטי' וכן בסיפא עולת העוף שעשאה למעלה כו' צ"ל כן דאגב נקטי' והרמב"ם ז"ל בפי' המשנה כתב דקמ"ל אע"ג דשינה במליקה וכ"כ הרע"ב ז"ל בביאור יותר דברישא קמ"ל אע"ג דשינה במליקה היינו שהבדיל בחטאת וכן בסיפא קמ"ל אע"ג דלא הבדיל בעולה והנה ברישא אשכחן לר"א בר"ש דמכשיר אם הבדיל אבל בסיפא בעולה לא אשכחן מאן דמכשיר וכבר הרגיש בזה התוסי"ט ז"ל וכ' דלר"א בר"ש כי היכי דמכשיר בחטאת אע"ג דגביה כתיב עיקר הבדלה ה"נ מכשיר בעולה אם לא הבדיל ע"ש ויש לפקפק בזה דלכל הני אמוראי דאמרי לעיל בטעמיה דר"א בר"ש דמכשיר הוא משום דלא עביד מעשה עולה דאיכא שהיה ברוב בשר ומחתך בשר בעלמא הוא וודאי דבעולה ליכא למימר הכי דאם לא הבדיל הרי עביד מעשה חטאת ואי משום דלא הזה ולאו מעשה חטאת הוא א"כ לת"ק נמי ליתכשר בעולה וכמו שדקדקתי לעיל אלא וודאי בעולה לכ"ע פסול הוא וכמש"כ כיון דאצרך רחמנא להבדיל אם לא הבדיל לא עביד אלא פלגא כמו בבהמת קדשים אם לא שחט אלא סימן אחד וגם למסקנא דטעמיה דר"א משום דלא יבדיל א"צ להבדיל קאמר הא מוכח דבעולה צריך להבדיל דאל"ה מה חילוק בין עולה לחטאת וכיון דצריך להבדיל לר"א מנ"ל דלא מיפסיל אם לא הבדיל ועי' בתוסי"ט ז"ל ואין דבריו ז"ל מוכרחים ע"ש וכן משמע בחולין ד' כ"ט דשני סימנים בעולת העוף מעכב ובשניהם הוי מליקה מדאמר התם דהכל מודים בעולת העוף שעשה סי' אחד למטה דפסול אפילו למ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף שהרי עשה מעשה חטאת למטה ואי לא מעכב אלא סימן אחד תיפוק בלא"ה עשה מעשה עולה למטה אלא וודאי לא חשיבא מליקה בעולה אלא אם מבדיל ב' סימנים ולכאורה ע"כ הא דחולין אליבא דר"א בר"ש אתיא דרבא הוא דקאמר הכי בחולין ואכתי תיקשי למה ליה טעמא דעשה מעשה חטאת למטה הא עיקר מעשה עולה ג"כ אינו אלא סימן אחד וסימן ב' אינו אלא לקיים מצות הבדלה כדאמר רבא בחולין ד' כ"א שם משום דבסימן אחד כבר מתה הוא אלא ע"כ כראב"ש דלא מצריך (אלא) כל סימן אליביה י"ל דברוב אחד אכתי לא חשיב מתה ושפיר הוי רוב שניהם מצות מליקה להכי צ"ל שהרי עשה מעשה חטאת למטה:

וי"ל בזה דהיינו טעמיה דרבא דמוקי פלוגתא דת"ק וראבר"ש בשהיה בסימן שני אי מעכב דלת"ק דס"ל כל שנים א"כ הסימן הב' אינו אלא לקיים מצות הבדלה ולא מעכבא ביה שהיה ולר"א בר"ש דאינו מולק אלא רוב שניהם מצות מליקה הם ופסלא בהו שהיה עכ"פ מבוארים הדברים דלכ"ע מעכב הבדלה בעולת העוף ועוד אני תמה וכי דרכו של הרמב"ם ז"ל הוא לפרש ב' משניות הסמוכות בתרי תנאי ולא הזכיר כלל דאיכא תנא דס"ל דדין הבדלה לא מעכב לא בחטאת כדינו ולא בעולה כדינו ועוד דכתב במשנה ב' וכולן מטמאין כו' חוץ מחטאת כו' ג"כ בזה הלשון אע"ג דשינה במליקתה ולא מלקה כמו שאמרנו בסדר מליקת חטאת העוף בפרק שלפני זה לפי שאותו הסדר למצוה ואם שינה לא הפסיד כלום עכ"ל ז"ל ואי כראבר"ש אתיא הא אליביה ליכא מצוה בחטאת כלל ואם רוצה מבדיל ועוד דכוליה סוגיא דשמעתין לא משמע הכי וכמו שכ' התוסי"ט ז"ל בעצמו ומה אעשה אם לפי ענ"ד לא נתכוין הרמב"ם ז"ל במש"כ אם שינה מסדר מליקה לד' הרע"ב ז"ל היינו ששינה בהבדלה אלא נתכוין לסדרו שכ' לעיל במשנה חטאת העוף כיצד כו' וסדר מליקת חטאת העוף הוא שיאחוז ב' רגליו כו' ומושך צווארו כו' וע"ז כתב כאן דאפילו שינה המליקה מסדר הזה אלא מלקה באיזה אופן שהוא כשירה דאין זה אלא למצוה וכן מבוארים הדברים בחיבורו ואם שינה ואחז בכל מקום כשירה ועי' בכ"מ שלא כתב מקור לזה והדבר ברור ואמת כי נתכוין לדבריו כאן בפי' המשנה:

שם תוס' בד"ה למעלה כו' והיינו באכילה אבל בעלים נתכפרו כו' והקשו המפרשים דילמא אפילו בעלים לא נתכפרו מדכתיב הוא וכמש"כ רש"י לעיל בפ' איזהו מקומן ע"ש ואין כאן קושיא דהא התם ילפינן מהדדי חטאת בהמה מחטאת העוף משמע דחד דינא להו ופסולו של זה כפסולו של זה וכי היכי דבחטאת בהמה נתכפרו בעלים לשמואל כדתנן התם למעלה שנתנן למטה ה"נ בחטאת העוף נתכפרו בעלים אלא דא"כ אין כאן רבותא דכולן אין מטמאין בבית הבליעה כיון דנתכפרו הבעלים ויבואר לקמן בזה בדברי התוס' ז"ל לקמן אי שינה בהזאה הוי ג"כ בכלל זה דנתכפרו בעלים ועי' לעיל פ' קדשי קדשים מש"כ גבי הא דתניא התם הזה מ"מ כשר עיין שם:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף