קרן אורה/זבחים/לח/ב

קרן אורה זבחים לח ב

דף ל"ח ע"ב

תוס' בד"ה וליתני' כו' ע"ש שהביאו ד' התוספתא ונסתפקו לב"ש אי ס"ל מפגלין בחצי מתיר וע' בתוספתא דתני עוד אחת מקולי ב"ש אחת חוץ לזמנו ואחת חוץ למקומו לב"ש פיגול ואין בו כרת משמע משום דחישב השני' חוץ למקומו והוי עירוב מחשבות אבל אם השניה בשתיקה הוי פיגול וע"ש בתוספתא (*וכי) כל הזבחים אחת חוץ לזמנו ואחת חוץ למקומו פסול ואין בו כרת ונראה דצ"ל פיגול וחייבים עליו כרת כמו חטאת לב"ה:

שם גמרא ג' מתנות שבחטאת אינן באות בלילה ובאות למחר כו'. נראה דהא דנקט ר"י ג' מתנות שבחטאת הוא משום דבעי לאשמועינן דבאות לאחר מיתה ואין זה אלא בחטאת. אבל לענין חוץ ולילה ל"ד מתנות שבחטאת אלא ה"ה מתנה הב' שבכל הקרבנות ג"כ אין באות בלילה וחייב עלי' בחוץ וכן צ"ל בלשון הרמב"ם ז"ל. אבל האי דינא דאין באות בלילה משמע דאתי לאשמועינן דלענין לילה כתחילתו הם מאי קמ"ל בזה כיון דדם נפסל בשקיעת החמה פשיטא [דאין] להעלותו ע"ג המזבח ואפילו שירים שנפסלו בשקיעת החמה נראין דאינן נשפכין ליסוד אלא ישפך לאמה. ועי' לקמן ד' נ"ו ברש"י ותוס' ז"ל ושם יתבאר יותר בס"ד. ור"פ הוסיף וחשיב כל הדברים שהן כתחילתן זרות היינו דזר היה חייב מיתה עליהם בזמן הבית כמו שפירש"י ז"ל וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ט מה' ביאת מקדש בין שהזה הזיה אחת מכל הקרבנות והיינו כשמעתא דר"פ הכא. ועי' כ"מ שם שתמה על הרמב"ם ז"ל שהשמיט הממצה דם חטאת העוף דתני התם בברייתא דיומא ועי' תוס' ישנים ביומא שם דנראה דלא הוי גרסי בברייתא הממצה והקשו שם אמאי לא תני לה ותי' דפליגי בזה אי מיצוי מעכב ולמ"ד לא מעכב לא היה זר חייב עלי' מיתה. וכן הרמב"ם ז"ל לא הוי גרס לה. ונהי דפסק דמיצוי חטאת העוף מעכב מ"מ י"ל דס"ל דאין זר חייב עליה דהוי כשפיכת שירים דלא הוי עיקר כפרה כלי שרת קרן ואצבע וקרן ואצבע א"ש דהוי כתחילתו אבל כ"ש צ"ע דאטו שירים אין צריך כלי שרת הא אין מוציאין מכלי שרת לחול וי"ל דאתי לאשמועינן אע"ג דאינן מעכבות צריך לקבל אותן בכ"ש. וגם שאין זה רבותא *צ"ל בשאר כל כו' כ"כ חשיב לי' אגב אינך:

כיבוס ושירים פירש"י ז"ל דאם קיבל דמה בד' כוסות והזה מכל אחד מתנה אחת כולן נעשו שירים לישפך ליסוד וזה דלא כר"א בר"ש לעיל דאפי' הזה כולן מכוס אחד ישפך ליסוד אלא כת"ק שם ועל כל אלו לא הוצרך ר"פ להביא ראיה חוץ מכיבוס דהוי מסתבר שלא יצטרך כיבוס כיון דכבר גמר העיקר כפרה וקרינן בי' שכבר הוזה קמ"ל ר"פ דבעי כיבוס וכדדייק ממתניתין. ובהני דכסופן הוסיף ר"פ לא עיילא לגוואי כסופן ופי' רש"י ז"ל דאם הכניס דם חטאת לפנים אחר שנתן מתנה אחת לא נפסל וע"כ לא איצטריך לאשמעינן דהחטאת לא נפסל דזה מילתא דפשיטא היא דאחר שהוכשר אינו חוזר ונפסל ואפילו נשפך הדם החטאת כשר אלא קמ"ל דלא נפסל בכניסתו לפנים וחוזר וגומר ממנו הזאות בחוץ ובדברי הרמב"ם ז"ל לא נתבאר האי דינא וגם זה יתבאר בסוף פ' התערובות בס"ד:

שם גמרא הא מני ר' נחמי' היא עי' רש"י ותוס' ז"ל ול"נ לפרש כולי' שמעתא ר"פ אמר לה ולקיומי סייעתא ודייק מן הקרן הוא דאין טעון כיבוס הא ראוי לקרן טעון כיבוס ואפילו ג' מתנות ופריך עלי' מן היסוד ה"נ דמן הראוי ליסוד טעון כיבוס והכתיב אשר יזה כו' ושני ר"פ הא מני ר"נ היא דאמר דחייב על שירי הדם בחוץ וה"נ דשירים צריכים כיבוס אבל לדידן דאין חייבין על שירי הדם בחוץ אין טעון כיבוס אבל ג' מתנות דחייב בחוץ טעון כיבוס ופריך עלה אימור דשמעת כו' לענין כיבוס מי שמעת לי' וא"כ ע"כ אפילו מן הראוי ליסוד אין טעון כיבוס וה"ה מן הראוי לקרן דאין טעון כיבוס:

ומשני אין והתניא כו' ושפיר דייקינן הא מן הראוי טעון כיבוס כדרב פפא ופריך היכי מצי מיירי בשירים וכי מחשבה מועלת בהם והתניא יצאו שירים כו' ויש לדקדק אמאי לא משני דהא דמחשבה מועלת בהם היינו אם חשב לשפוך שירים למחר אבל דמים הנשפכים לאמה היינו דם פסול אין המחשבה מועלת בהם דאין מחשבין על האבוד וצ"ל דלישנא דמחשבה מועלת בהן משמע לי' דהיינו אם חישב בעצמן ומשני כי תניא ההיא בג' מתנות פי' הא דמחשבה מועלת בהם מיירי בג' מתנות ובדמים הטעונים יסוד תרווייהו בכלל ג' מתנות והשירים והכיבוס והעלאה בחוץ איתא בין בג' מתנות בין בשירים ומחשבה אינה מועלת אלא בג' מתנות למאי דס"ד ושפיר איתא לדיוקא דר"פ דמן הראוי לקרן ומן הראוי ליסוד טעון כיבוס כר"נ וא"ש בזה דלא פריך השתא ליפלוג וליתני בדידה בד"א כו' אבל שירים אפילו הנשפכין ליסוד אין טעונין כיבוס כו' משום דס"ל השתא דשירים ג"כ טעונין כיבוס לר"נ כיון דחייב עליהם בחוץ כמו ג' מתנות ועי' צ"ק ז"ל ופריך עלה הא בג' מתנות ג"כ אין מחשבה מועלת ומסיק אלא האי ברייתא מיירי בדמים הפנימים דשירים מעכבי וטעונין כיבוס ומחשבה מועלת בהן והשתא א"ש דיוקא דר"פ דמן הראוי ליסוד טעון כיבוס היינו בחטאת הפנימית ומן הראוי לקרן היינו בג' מתנות של כל חטאת. והשתא לר"פ תרווייהו דייקא מן הקרן והיסוד ממש הוא דאין טעון כיבוס אבל מן הראוי טעון כיבוס ואתי רבינא למימר דמן הקרן הוא קרן ממש אבל מן הראוי לקרן טעון כיבוס ומן היסוד היינו אפילו מן הראוי ליסוד ג"כ אין טעון כיבוס וכדמסיק כן נראה לפרש פשטא דשמעתא ויש לכוין זאת בד' התוס' ז"ל במש"כ ומיהו כ"ז אמר ר"פ כו':

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף