קרן אורה/זבחים/כז/א

קרן אורה זבחים כז א

דף כ"ז ע"א

תוס' בד"ה ואי שלא במקומו כו' תימא ואי לאו כמקומו לאלתר אמאי כשר כו' אין לפרש קושיתם לרבנן אמאי כשר לאלתר הא הוי מחשבת חוץ למקומו דוודאי נראה דאין זה בכלל חוץ למקומו וכמבואר לקמן במכילתין. וע"כ קושיתם הוא לר"י אי לאו כמקומו דמי לאלתר נמי לפסול כמו מחשבת הינוח וכן פי' הצ"ק ז"ל. אבל מפשטא דשמעתין נראה דס"ד דאי שלא כמקומו דמי לכ"ע פסול מיהא הוי אם חישב למחר מדפריך בתר הכי אי הכי איפסולי נמי לא ליפסיל ומשני מידי דהוי אמחשבת הינוח ואליבא דר"י משמע דאי שלא כמקומו דמי בלא"ה ניחא דפסול דנהי דשלא כמקומו דמי ולא הוי פיגול אם חישב למחר ליתן שלא במקומו מ"מ פסול מיהא הוי דחישב על הזריקה חוץ לזמנו ולא דמי למחשבת הינוח דמכשרי רבנן. ולפ"ז א"ש הא דלאלתר כשר משום דלרבנן לא פסלה מחשבה כי האי ולמחר פסול גם לרבנן אבל השתא דמסיק מקרא דאם הא ל כו' מי שפיגולו גרם לו פריך א"כ איפסולי נמי לא ליפסל ומשני מידי דהוי אמחשבת הינוח ואליבא דר"י:

והנה הרמב"ם ז"ל כתב להאי דינא דלמחר פסול בפי"ו מה' פסה"מ והשיג עליו הראב"ד ז"ל דהא לא קי"ל כר"י במחשבת הינוח ע"ש ובכ"מ ז"ל ולפי הנ"ל נראין ד' הרמב"ם דלמסקנא נמי לכ"ע פסול אפילו לרבנן דר"י כיון דלמאי דס"ד דלא כמקומו דמי אפ"ה הוי ניחא לי' הא דלמחר פסול אפי' לרבנן. א"כ כש"כ לבתר דמסיק דכמקומו דמי נהי דאימעיט מקרא דליכא כרת אבל אסיפולי מיהא מיפסיל לכ"ע גם לרבנן וע"כ הא דאמר מידי דהוי אמחשבת הינוח ואליבא דר"י לא אתי למימר דחד טעמא הוא עם מחשבת הינוח לר"י דא"כ מאי קאמר מידי דהוי כו' הא היינו הך ופשיטא דלא גרע ממחשבת הינוח אלא דרך דמיון בעלמא אמר הכי כי היכי דמחשבת הינוח לר"י פסול הוא הכי נמי הכא דחשב לזרוק למחר שלא במקומו דפסול גם לרבנן וכמש"כ הכ"מ ז"ל אלא דאין הנדון דומה כו' דלר"י במחשבת הינוח סברא היא דעושה מחשבה כמעשה ואלו הניח למחר פסול אבל לרבנן ליכא למימר הכי דבמחשבת הינוח מכשרי ודווקא במחשב לזרוק למחר שלא במקומו הוא דפסלו וא"כ אין הטעמים שוין ולא א"ש האי מידי דהוי כו' ודו"ק:

שם תוס' בד"ה יצא זה כו' הקשו מהא דאיצטריך לא יחשב כו' והאריכו בזה ותי' זה פשוט דלא אימעיט אלא זריקה שאינה מתרת אבל בכל הני אין בזריקה חסרון וד' ז"ל אינן מסודרים קצת עי' בצ"ק ז"ל ומה שהקשו התוס' ז"ל לרבא במנחות בלא"ה לא תיקשי דרבא משמע לקמן בסוף פ' כל הפסולין דס"ל דאפילו אחר מחשבת הינוח מיקבע בפיגול ע"ש. ובלא"ה הוי מצי לאקשויי מיצא הבשר או נפסל קודם זריקה דלא יזרוק לכתחילה ואם זרק הורצה וכר' יהושע בפסחים וכמש"כ התוס' ז"ל בפ' כ"ש ד' ל"ד דמיקבע בפיגול ומפיק מידי מעילה. אבל התם נמי לא דמי להכא דהזריקה עצמה היתה שלא כתיקנה ואינה מתרת ודו"ק:

שם גמרא ר"ל אמר כו' תנן חישב ליתן כו' לר"ל לא הוי צריך לאקשויי מברייתא דחישב ליתן את הניתנין כו' דממתניתין גופא הוי מצי לאקשויי אמאי פסול ואין בו כרת כיון דכמקומו דמי ומד' רש"י ז"ל נראה דהוי גרס תנן כו' וקאי אכל הני קושיו' דלעיל מנתנו על גבי הכבש:

שם תוס' בד"ה ור"ל כו' אע"ג דלר"ל כו' לא הבנתי דבריהם ז"ל דהא דמחשבה אינה פוסלת במי שאינו ראוי לעבודה כ"ע מודו בה אפילו ר' יוחנן והכי מפורש במתניתין וכולן שקיבלו חוץ לזמנו כו' אם יש דם הנפש כו' והיינו משום דמי שאינו ראוי לעבודה לא פסיל במחשבה ולמה כ' דלר"ל צריך לשנויי כדרבא וצ"ע:

שם גמרא הכל מודים בניתנין למעלה כו' שלא כמצותן לא יאספנו ופירש"י ז"ל כגון במחשבה או שמאל. וקשה קצת מאי קמ"ל במחשבה פשיטא דאין לו תקנה וכן בכל הפסולים דפסלו אפילו בהולכה וקבלה לחוד ופשיטא דאם זרקו דאין לו תקנה באסיפה ואפילו דהוי כנשפך מן הכלי על הריצפה וי"ל דאגב דאשמע לן דבניתנין שלא במקומן פליגי קאמר דבלא כמצותן הכל מודים דלא יאספנו:

והנה לאוקימתא דר' יוחנן משמע דכולהו תנאי ס"ל דכשלא במקומן דמי דר' יוסי לא קאמר אלא דלא יאספנו אבל לאו כמקומו דמי וכפירש"י ז"ל ור"נ בר' יצחק מייתי ראי' ממתניתין דלקמן דר' יהודה נמי ס"ל דכשלא במקומו דמי ומודה בה משום דקלטי' מזבח ולא יאספנו וכבר תמהו התוס' ז"ל בד"ה לאו משום דקלטי' כו' הא מסקינן לקמן דר"י ס"ל דכמקומו דמי מהא דלא פליג ר' יהודה אחישב ליתן למעלה וכדתניא בברייתא לאלתר כשר וע"כ כר' יהודה אתי' ובאמת קשה מנלן לרנב"י דטעמא דר"י דלא פליג משום דקלטי' מזבח דילמא משום דס"ל כמקומו דמי. ומש"כ רש"י ז"ל דדומיא דשאר זריקות קתני אין זו ראיה דר"ש שפיר קתני לה בין שאר זריקות פסולות דאיהו ס"ל דלאו כמקומו דמי כדאמר לעיל יאספנו או לא יאספנו אבל ר"י לא פליג עלי' לטעמיה דכמקומו דמי אלא וודאי משמע דלר' יוחנן כולהו תנאי ס"ל דלאו כמקומו דמי ורנב"י מייתי ראיה דלא יאספנו ותיקשי מהא דלקמן מסיק הש"ס לר' יהודה דכמקומו דמי מדלא פליג ר"י בניתנין למעלה שנתן למטה והתוס' ז"ל פירשו דהא דקאמר לקמן כמקומו דמי היינו דמהני זריקה דאם עלו לא ירדו להכי לא פסיל במחשבה והקשו ז"ל ע"ז בעצמן א"כ מאי פריך מניתנין בפנים כו' ועוד דסברא זו אינו מוכרח דהא חוץ לזמנו וחוץ למקומו ג"כ אם עלו לא ירדו אם זרק דמו למחר והכי אמרינן לקמן לן בדם כשר לר"י ואפ"ה מחשבה פוסלת בחוץ לזמנו. וכן הקשה הצ"ק ז"ל מהא דלעיל חישב ליתן למחר מניתנין למעלה למטה דפסול לר"י אע"ג דאין זו קושיא דאטו זה עדיף מחישב ליתן למחר במקומו דהוי פיגול כש"כ אם חישב ליתן למחר שלא במקומו דפסול מיהא הוי ותי' הר"ר יוסף ג"כ לא ניחא להו דמאן דאית לי' כמקומו דמי בכולהו כמקומו דמי ותי' הר"ר חיים דמנתנין בחוץ שנתנו בפנים פריך דלכ"ע לאו כמקומו דמי דכבר נפסל הדם וכבר כתבתי לעיל דקשה לי מש"כ בפשיטות הכא ולעיל דבחוץ שנתנן לפנים לכ"ע לאו כמקומו הוא. והא לא נאמר זאת אלא בחטאת אבל בשאר קדשים לא נפסל בפנים וא"כ דילמא מש"ה לא פליג ר"י בחוץ שנתנן בפנים כי היכי דלא פליג בקיבלו פסולין וזרקו את דמו משום דאיכא טמא דמודה משום דחזו לעבודת ציבור ה"נ כיון דאיכא שאר קדשים דמודה בהו להכי לא פליג ועוד דלר' יהודה לא נפסל בכניסה לחוד אלא דווקא אם כיפר. ועי' תוס' לקמן ד' ל"ו שהקשו למ"ד לאו כמקומו דמי למה איצטריך קרא בחטאת דנפסל אם כיפר ותי' שם דמאן דאית ליה לאו כמקומו דמי יסבור דלא בעינן דווקא כיפר ע"ש והרי ר"ש דס"ל לאו כמקומו דמי ואיהו קאמר דלא נפסל אלא אם כיפר דווקא ויתבאר לקמן בזה בס"ד:

וראיתי בפי' המשנה להרמב"ם ז"ל לקמן בפ' כל הפסולין שכ' דהא דלא פליג ר"י בניתנין למעלה שנתנן למטה משום שדעת ר' יהודה בדם שחוץ למקומו כמקומו הוא ר"ל שאם חישב על הזריקה במזבח עצמו לא חוץ לעזרה כאלו חישב לזרקו במקומו ומודה שלא פסל אע"פ שאם נתן במחשבה פסל עכ"ל ונראה דהך במחשבה ט"ס הוא וצ"ל אע"פ שאם נתן פסול מ"מ מחשבה לא פסיל כיון דהכל על המזבח הוא וכ"כ הרע"ב ז"ל נראה מדבריו דלא מפרשי כמקומו דמי היינו לענין כפרה דבעלים נתכפרו אלא לענין מחשבה קאמר דהוי כמקומו כיון שלא חישב חוץ לעזרה ונראה דהכריחו לפרש כן דאי כפי' רש"י ותו' ז"ל דכמקומו דמי לענין כפרה א"כ מאי פריך בתר הכי מניתנין בפנים שנתנן בחוץ דהא גם בזה כמקומו הוא לענין כפרה וכמש"כ הרמב"ם ז"ל בכל הני דמתניתין אלא וודאי לא פשיטא לן הא מילתא דר' יהודה ס"ל דלענין כפרה כמקומו דמי ולשיטתי' דר' יוחנן ס"ל לכולהו תנאי דלאו כמקומו דמי לענין כפרה וכדאמר ר"נ בר יצחק והא דאמר לקמן כמקומו דמי היינו לענין מחשבה לחוד כיון שחישב ע"ג המזבח בתוך העזרה ולהכי פריך בתר הכי ליפליג ניתנין בפנים שנתנן בחוץ דזה הוי שלא במקומו ולפ"ז יש לומר דאפילו אי נימא דכמקומו דמי לענין כפרת בעלים מ"מ לר"י דעושה מחשבה כמעשה היה נפסל הזבח ע"י מחשבה כאלו עשאה אלא משום דלענין מחשבה שלא במקומו כמקומו דמי ולהכי פי' הרמב"ם ז"ל הכי בטעמי' דר' יהודה אע"ג דקיי"ל לענין כפרה דבעלים נתכפרו בכל שינוי מתן דמם ועפ"ז א"ש נמי תמיהת התוס' ז"ל לעיל אי לאו כמקומו דמי אמאי לאלתר כשר ולפי הנ"ל ניחא דאע"ג דלענין כפרה לאו כמקומו דמי מ"מ לענין מחשבה כמקומו דמי ודו"ק היטב:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף