קרבן העדה/שקלים/ז/ב

קרבן העדה שקלים ז ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' לעולם מעשר. אפי' כל השנה כולה לפי שעולי רגלים אינן מספיקין להוציא כל מעשר שני שלהם ברגלים ומניחין אותן לקרוביהם או לאהוביהן בטובת הנאה והן אוכלין אותן בקדושתן ועיקר אכילת מעות מעשר שלמים היו מביאין מהן הלכך לוקחין מהן בהמות ואע"ג דאיכא למימר שמא מן המוכרין נפלו ונתחללו כבר כיון דלוקחין הוי רובא שהרי כמה אנשים לוקחים מתגר א' אמרי' דלוקחין הן ולא נתחללו והרי הן מעשר:

בהר הבית חולין. ואתיא ברגל שרוב מעות שביד בני אדם אז הן של מעשר אפ"ה הוי חולין דאזלינן בתר רובא דשתא ואימור מקמי רגל נפיל:

בירושלים. שלא בשוק הבהמות:

בשעת הרגל הכל מעשר. ולא אזלינן בתר רוב שתא לפי ששוקי ירושלים עשוי להתכבד בכל יום ואי נפל מקודם כבר נמצאו אבל הר הבית לא היה עשוי להתכבד לפי שהוא גבוה והרוח מכבד ומסיר כל האבק וגם אין אדם רשאי ליכנס להר הבית באבק שברגליו לפיכך אין אבק מצוי שם:

אברים עולות. כיון שמנותח כדרך הנתוח המפורש בעולות בידוע שהן של עולות:

וחתיכות חטאות. דאין אוכלין בעזרה אלא חטאות ואשמות:

בירושלים זבחי שלמים. דרוב בשר הנאכל בירושלים הוי שלמים:

זה וזה. בין שנמצא בעזרה בין שנמצא בירושלים תעובר צורתן לפי שנפסל בהיסח הדעת אסורין באכילה ואין לזלזל בהן ולשרפן עד שיפסלו בודאי הלכך טעונין עיבור צורה והיינו שיפסלו בנותר ועבור צורה דשלמים עד יום השלישי:

נמצאו בגבולין. בערי ישראל:

איברין נבילות. שכן דרך שחותכין הנבילות לאיברים ומשליכין ברחובות שיאכלוהו הכלבים:

חתיכות מותרין. שאין דרך לחתוך לחתיכות קטנות אלא הכשרות למכרן או לתת אותן לקדירה:

שהבשר מרובה. ואין חותכין הבשר לחתיכות קטנות אלא מבשלים אותו איברים איברים:

גמ' ופריך לא צורכא. לא ה"ל לתנא למתני אלא בהר הבית קדש דודאי מתרומת הלשכה נפל שהרי אין אדם רשאי לכנוס לשם במעות צרורין בסדינן:

חזקה שאין הכהן. הגזבר אין מוציא מעות מן הלשכה אלא אם כן נתחלל הלכך כל הנמצא בהר הבית חולין:

הסיע דעת. היסח הדעת מן הקדשים אע"ג דפסולין טעונין עיבור צורה קודם שריפתו:

מתניתא אמרה כן כלומר מתני' נמי דייקי:

ויאות. בתמיה וכי שפיר קאמרת דלמא במתני' אין הטעם משום היסח הדעת דכל שהוא בעזרה לא מיקרי היסח הדעת דליכא למיחש לשום טומאה והכא היינו טעמא דפסול שמא כבר נתעברה צורתו לפיכך טעון עיבור צורה ודאי אבל כל שנפסל בהיסח הדעת בודאי אפי' עיבור צורה אין צריך:

לוקין עליה משום נבילה. דודאי נבלה היא:

חתיכות מותרות לא ממש. דמותרות לאכול ה"נ איברים נבלות נבלות ממש דלוקין עלייהו:

אם היו מחרוזות. קשורות זו בזו מותרות דודאי נפלו מיד אדם בשוגג:

נתחלפו לו. אינו יודע איזו היא:

חושש. ומספיקא אסורות כולן אבל אין לוקין עליו דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי:

ולנמצאות הולכין אחר הרוב. דכל דפריש מרובא פריש וכודאי טריפה הוא ולוקין עליו וכן אם הרוב כשירות אם פריש מותר אפילו באכילה:

הנמצא ביד עכו"ם. בשר הנמצא ביד עכו"ם כאילו נמצא ברה"ר אם רוב טבחי ישראל מותר:

הוה מסמך. היה סמיך על רבי מנא וראה עכו"ם א' חותך בשר מן הסוס ויוצא לחוץ:

א"ל הא דאר"י הנמצא ביד עכו"ם כנמצא ברה"ר. ומותר אמאי ניחוש דלמא מן בהמתו חתך ואפי' מקולין וטבחי ישראל נינהו יש לאוסרו:

א"ל. הכי אר"י רבי והוא שראו העכו"ם יוצא מן המקולין של ישראל אז סמכינן להתירו:

חד בר נש וכו'. אדם אחד בציפורי הלך ליקח בשר מן הטבח ולא נתן לו:

א"ל. לחד עכו"ם שיקח לו והביא לו:

א"ל. האי בר נש לטבח לא לקחתי בע"כ ממך שהעכו"ם הביא לי:

אמר. הטבח ולאו בשר נבילה מכרתי להעכו"ם:

מעשה זה בא לפני רבי. ושאל לו אם נאמן הטבח לאסרו:

ואמר. רבי לאו כל כמיניה לאסור מקולין דציפורי וכיון שלא הכריזו טריפה בו ביום הבשר מותר:

רב ירד לבבל. ראה אותן שהן מקילין באיסור בשר להניחו ביד עכו"ם והחמיר עלייהו ואסר כל בשר שנתעלם מן העין וכדמסיק:

חד בר נש. אדם אחד הלך לרחוץ בשר בנהר ונפל מידו והלך לו חזר ורצה ללקחו מתוך הנהר א"ל רב אסור לך בשר זה שאני אומר הראשון שטפו נהר והביא בשר אחר של נבילה במקומו:

חד בר נש. אדם אחד הוה מהלך בשוק טעון בשר בא עוף ששמו דיה וחטפו ממנו והשליכו במקום אחר ורצה האדם ההוא לחזור ללקחו א"ל רב אסור לך הא שאני אומר בשר נבילה היתה נושאת וזרקתו והאי שלקחו ממנו אכלה:

גינאי. נהר ששמו גינאי שטף נודות של יין של ישראל ומצאוהו אח"כ:

יחכמון וכו'. יראו שופכי יין אם מכירין שזו היא קשריהן שקושרין הנודות יחד ויש להן סימן בקשרים מותרים:

נוקניקה. מין קנקן נמצא בבה"כ של עיר ששמה בולי והיה מלא יין:

אמר יחכמון וכו'. יראו רושמי החביות בסיקרי אם יכירו שהוא מרושם שלהם ה"ל סימן ומותר:

באסרטא דגופתא. ברחוב של עיר ששמה גופתא:

משונת הים. מקום שהים מגיע לשם בשעה שהוא סוער:

משום שחיטת העכו"ם. דאזלינן בתר רוב מהלכי דרכים ובדרך ההוא היו הרוב ישראל:

ואשתכח דבית ר'. ונתברר אח"כ שהיה הגדי משל בית ר' וכדין התירוהו:

עיגול דגובנא. עיגול של גבינה מצאו בפונדק של לוי והיו שם רוב ישראל:

ומשום רוב מהלכי דרכים. ולא אסרו משום גבינות העכו"ם:

ואשתכח מן דר' אלעזר בר' יוסי. ומצאו שהיה הגבינה של ראבר"י וכדין התירוהו (והר"א פולדא לא דק):

א"ר מנא. לפני ר' יוסי ואנו רואין שחכמים מכריזין אפילו מוצאין בפלטיא הגדולה ושאר מקומות כיוצא בהן:

א"ל אתה. אם היית מוצא דבר לא היית נוטלו לעצמך ורבי יונה אביך לא אמר כן אלא אמר הלואי שאמצא מציאה לפני' מן פיוסריס והוא מקום שרבים מצויין שם ולא אכריזנה:

אפילו כן. סתמא דש"ס קאמר אפ"ה פעם אחת מצא ר' יונה לפנים מן פיוסרוס והחמיר על עצמו והכריזו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף