קרבן העדה/שקלים/ה/א

קרבן העדה שקלים ה א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' על החותמות. ועל הסלתות כדמפרש לקמן במתני':

על הפייסות. להורות סדר הגורל מי יזכה בעבודה זו ומי בזו כמפורש במס' יומא:

על הקינים. מחוסרי כפרה כגון זב וזבה ויולדת שמביאין קיני חובה דהיינו תורים ובני יונה נותנים מעותיהם לשופרות שבמקדש והממונים על השופרות לוקחים המעות ומביאין בהן הקינים והיה צריך שיתמנה על זה חכם גדול ובקי כדאמרינן במס' אבות קינים ופתחי נדה הן הן גופי הלכות:

שהיה פותח דברים וכו'. והוא מרדכי בלשן שעלה מן הגולה ונקרא כן שהיה בולל לשונות הרבה כדמפרש בגמ':

על חולי מעיים. מפ' בגמ':

חופר שיחין. היה בקי בחפירות שיחין כדמפרש בגמ' והיה ממונה לחפור שיחין כדי שיהיו מים מצויין לעולי רגלים:

גביני. כך שמו של האיש המכריז כדמפרש בגמ':

על נעילת שערים. לנעול השערים בערב ולפתחן בבקר:

על הפקיע. מפרש בגמר':

צלצל. כלי שיר שיש לו קול גדול לשון תצילנה אזנו צימבל"ו בלע"ז וכשהיו שומעין קולו היו הלוים מתחילין בשיר:

על השיר. להתחיל את השיר וכשהיה מסיים. היו כולן מסיימין:

בית גרמו וכו'. כולה מפרש בגמרא:

גמ' כשירי דור ודור בא למנות. שאי אפשר שאלו הנזכרים היו ממונים בכל זמן הבית דבכל דור דור היו משתנים הממונים לכן פירש דאותן הכשרים שבכל מינוי ומינוי מנה התנא במשנתינו:

מי שהיה באותו הדור. כשעלו ישראל מן הגולה מנה אותן שהיו בדורו ולא כל הממונים שהיו בזמן הבית:

על כולן הוא אומר וכו'. אהא דתנן בפ"ג דיומא בית גרמו לא רצו ללמד על מעשה לחם הפנים בית אבטינס לא רצו ללמד וכו' הוגרס בן לוי היה יודע פרק בשיר ולא רצה ללמדו בן קמצר לא רצה ללמד על מעשה הכתב על הראשונים הוא אומר זכר צדיק לברכה ועל האחרונים הוא אומר שם רשעים ירקב וקאמר דלמ"ד דכשרים מנה התנא א"כ ע"כ לומר דאף בית גרמו ובית אבטינס היו כשרים שהרי מנה התנא אותם כאן ושם רשעים ירקב אבן קמצר לחודיה קאי:

על כולן הוא אומר שם רשעים ירקב. אפילו על בית גרמו:

על בן קטין וחביריו. השנויים שם ברישא דמתני':

לכן אחלק לו ברבים ואת עצומים יחלק שלל. תחת אשר הערה נפשו למות:

שהתקין מדרש וכו'. שדורשין אותן ברבים ואף זה שמוסר נפשו לה' יהיה לו חלק בתורת ה' כר"ע:

ה"ג ואת עצומים אלו אנשי כנסת הגדולה שהתקינו כללין ופרטין בתורה:

מה ת"ל סופרים. מאי רבותייהו דשבחינהו קראי בהכי:

ספורות ספורות. שקבצו בחכמתן כל החלוקות שבדינין ושמו להן מספר ככל הנך דמייתי:

חמשה לא יתרומו. בריש מסכת תרומות:

ה' דברים חייבין בחלה. ריש פ"ק דחלה:

ט"ו נשים. רפ"ק דיבמות:

ל"ו כריתות. ריש כריתות:

שלשה עשר דבר וכו'. ריש טהרות:

ארבעה אבות נזיקין. ריש בבא קמא:

תשעה ושלשים אבות מלאכות. שבת פרק כלל גדול:

מה תלמוד לומר סופר. דכתיב לעזרא הכהן סופר סופר דברי מצות ה' וסופר בתרא למה לי:

אלא כשם שהיה סופר בדברי תורה. שמנה כל האותיות שבתורה שבכתב ועשה המסורת:

כך היה סופר בדברי חכמים. למנות ההלכות:

הראשונים חרשו כו'. איידי דמייתי שהראשונים עשו ספורות להקל על המעיינים מייתי נמי הא דר' חגי:

ואנו אין לנו מה לאכול. כלומר אף על פי שהראשונים עשו כל הפעולות להקל עלינו עדיין קשה עלינו להבין ד"ת על בוריין:

אין הוון וכו'. אם היו הראשונים מלאכים אנו בני אדם אבל אם היו הן בני אדם אנחנו כחמורים לרוב פחיתותינו:

א"ר מנא. באותה שעה אמרו אפי' לחמורו של ר"פ בן יאיר לא דמיין:

חמרתא דר"פ בן יאיר. גנבוהו ליסטים בלילה והיתה טמונה אצלם שלשה ימים ולא טעמה כלום:

בתר שלשה ימים. נמלכו להחזירה אמרו הוציאוה מכאן שלא תמות אצלינו ויהיה ניכר הגניבה:

אפקונה. הוציאו אותה והלכה מעצמה ועמדה על פתח ביתו של ר"פ והתחילה לצעוק:

א"ל ר' פנחס. פתחו הדלת לענייה זו דהא שלשה ימים שלא אכלה כלום:

פתחן לה. ונכנסה:

אמר להן. ר"פ תנו לה לאכול ונתנו לפניה שעורים ולא רצתה לאכול:

אמר לון. ר"פ וכי מתוקנים הם השעורים שאין בהם פסולת:

וארימתון דמיין. הפרשתן מהם דמאי:

אמרון ליה. לא כך למדתנו רבינו הלוקח פירות מעם הארץ לזרע או להאכילן לבהמה פטורין מן הדמאי דכיון דרוב עמי הארץ מעשרין הן לא גזרו באלו כיון שאינו אוכל מהן בעצמו:

קמח לעורות. לעבדן ושמן לנר פטור מן הדמאי וזו נמי למה אינה אוכלת:

אמר לון. ר"פ מה נעשה לענייה זו שהיא מחמרת על עצמה הרבה והפרישו דמאי ואכלה:

שיודעין לדבר. בשבעים לשון וכו' ראויין לשמוע שהן מבינין שבעים לשון אע"פ שאינן יודעין להשיב:

ה"ז ראויין לסנהדרין. וכשרה על צד הדוחק:

שלשה. שיודעין לדבר:

ארבעה. שיודעין לדבר ה"ז מעולה:

יבשה א"י. שלא ירדו הגשמים ולא ידעו מאין להביא העומר:

והוה תמן חד אלם. שאינו שומע ואינו מדבר:

צריפין. הוא סוכה שאין לה גג אלא חדה מלמעלה ועשויה מערבה:

איתוני' וכו'. הביאוהו לפני פתחיה להבין ממנו באיזה מקום הוא:

א"ל. מי איכא מקום בא"י ששמו גגות צריפין או צריפין גגות. והלכו לשם ומצאו:

נשדף. נלקה בשדפון:

סוכרא. חורש במזוזת הדלת שבו תוחבים הבריח לנעול:

שופעת דמים כמעיין. ומביאה קן אחד חובה אחד חטאת ואחד עולה כדין זבה:

בעינה סיכנה. וזו קן נדבה וכולן עולות:

בים סיכנה. בעברה תוך הים היתה בסכנה וזו לנדרה ועולות הן:

זאב בא ליטול את בנה. ונדרה קן אחד להצלת בנה:

ע"י שהיו הכהנים וכו' והיו באין לידי חולי מעיים. לכך היו צריכין לרופא לרפאותן והלכך אף הוא נחשב מהממוני' שהיו במקדש שאף הוא נטל שכרו מתרומ' הלשכה דצרכי קרבן הוא שיאכלו הכהנים בשר קרבנות השמנים ולא יבוא לידי נותר:

ושותין מים. שאסורים לשתות יין בעזרה:

והוה ידע. בן אחיה איזהו יין יפה למעיי' לעצרן ואיזה יין טוב לרפואתן שע"י הצינה המעיים מתרפין או מתעצרי' יותר מדאי:

והוה ידע. איזה סלע מוציא מים צוננים ואיזהו מים חמים ועד היכן מגיע חמימותיה:

וותרן. לעבור על כל פשעם:

יתוותרון בני מעוי. יוותרו קשרי בני מיעיו ויצאו בתחלואים. ל"א יהיו לו בני מעים יתירים שהוא מורה לבריות לחטוא שסומכין שימחול להם המקום ואינו כן אלא כל דרכיו משפט:

אלא. שמאריך אפו וגובה חובו אע"ג שאינו גובה אותו מיד:

וסביביו. צדיקים הנדבקים בו:

נשערה מאוד. לשון חוט השערה:

ונורא על כל סביביו. מטיל אימת משפטיו עליהם יותר מן הרחוקים:

והוון כל עמא. והיה כל העם נכנסין אצל החסיד לנחמו ולא רצה לקבל תנחומין:

אמר. להן זהו חסידכם בתמיה הרי בועט במידת הדין:

והוא מקפחו במים. בתמיה וקיפוח הוא לשון תיתוך וקיצור:

מיד נפלה. קול בעיר:

בסוכה איתערית. בענף אחד אחזה עצמה ועלתה:

קרא גברא. הא דתנן בפ"ק דיומא בכל יום תורמין את המזבח בקריאת הגבר מהו קריאת הגבר שהכריז הכרזה והיינו שקרא גביני כרוז:

אמרון ליה. ד בית ר' שילא שיתרגם קרא התרנגול שהוא נקרא גבר:

אית לך מימר בר תרנגולא. בתמיה אלא שם אדם ששמו גבר ה"נ קריאת הגבר אאדם קאי:

ה"ג שהיה מזווג את הפתילות. וכ"ה ביומא וה"פ שגדלן וקלען:

בעי וכו'. רצה למנות עליהן פרנסים ולא רצו לקבל על עצמן להיות פרנסים על הציבור שאין זה כבודן:

זכה להימנות עם גדולי הדור. עם הממונין החשובין שבישראל:

כהאי דתנינן תמן. תמיד פ' בתרא:

נזקרין לו בבת ראש. נרתעין מהכרעת קול:

וברדייתו. ולרדותה מן התנור:

היו מסיקין מבפנים. בתוך התנור ורודה מבחוץ לדפוס שהיה בתנור שכך שנינו במנחות ג' דפוסין היו שם נותנו לדפוס ועדיין היא בצק כמין דפוס היה לה בתנור וכו' והיה הלחם דבוק מבחוץ לדפוס והיה נאפה יפה שחום התנור שולט בו:

ואלו אנשי אלכסנדרי' לא היו בקיאין לרדותה מן התנור אם הוא דבוק חוץ לדפוס והיו דובקין אותן בתוך הדפוס ולא היה נאפה כל צרכו מפני שעובי הדפוס מפסיק בין הבצק לתנור ונתעפש:

למענהו. לכבודו שלא יהא לחם שולחנו מנוול בעיפוש:

י"ב מנה היו נוטלים. כל יום מתרומת הלשכה:

שלא יהיו אומרים ממעשה וכו'. וכתיב והייתם נקיים מה' ומישראל:

היתה מתמרת ועולה. היה העשן עולה זקוף כתמר ומתפשט בשמי קורה ואח"כ יורד:

היתה. מתפשטת מיד למטה בתחילת עליית העשן:

ממקום אחר. שלא ידעה מנהגם:

היה פוסח עמה שלא תתבשם. דהמדיר את אשתו שלא תתקשט בא' מכל המינין יוציא ויתן כתובה לכך התנו עמה קודם הנישואין:

לרבות כבודם. שלא ימצאו בקיאין זולתם:

נתמעט כבודם. בחרבן הבית:

וכבוד שמים נתרבה. שאמרו העשרת השבטים הא אלקינו הא קשוט דאפי' לביתיה לא נסיב אפי' וגם האומות אמרו כן:

על הכבוד המתוקן לצדיקים. בבנין דלעתיד:

הרי מעלה עשן לנגדי. ונזכרתי ע"י כן חורבן הבית וגם בכבוד הצדיקים שנאמר בישעיה ועל כל מקראי' ענן יומם ועשן וגו' ועשן זה ע"כ היה כמעלה עשן דאל"כ האיך ישבו בחופה מפני העשן אלא ודאי שהיה העשן מתפשט למעלה חוץ לסכך:

המגילה הזאת. שכתובים בה סמני הקטורת איך להכירם וסדר פיטומו:

מעתה אין להזכיר' לגנאי. שהרי ניכר שכוונתם היתה לשמים שהרי עכשיו מסרה להגון אע"פ שאינו ממשפחתו:

שהיה מלביש בגדי כ"ג. שיהיו נאין ומהודרין:

לאיסטרטיאות. שר משרי החיילות:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף